בתי המשפט משרתים את התאגידים הגדולים

באמצעות שינויים הנראים כטכניים בלבד עוברת מערכת המשפט מהפכה זוטא שבה מוחלש כוחו של התובע הבודד ומתחזקים התאגידים הגדולים. התוצאות הן מערכת משפט שבה קשה יותר לאזרח לממש את זכויותיו - הוא מופנה להליך שיפוטי נחות או שנכפה עליו הליך גישור. לעומת זאת, תאגיד גדול המבקש לממש את זכויותיו פועל בהליך מזורז, ומתייחסים לתוכן רישומיו כאמיתי ושם האזרח מוצא עצמו בנחיתות דיונית. במקום בחינה מעמיקה כיצד נוצרו העומס והסחבת, וכיצד המשפט נהפך לכלי שרת להפרת זכויות בסיסיות בסיטונות, המערכת המשפטית שקועה בטיפול בטכניקה שרק מחמירה את מצבה - כיצד סוגרים עוד ועוד תיקים.



נניח שחברה סלולרית מחליטה לתבוע את פלוני כי לדעתה הוא חייב לה כסף. עורך דינה מגיש תביעה ועל פלוני יהיה נטל כמעט בלתי אפשרי להוכיח שרישומיה שגויים. לעומת זאת, כאשר פלוני ירצה להגיש תביעה נגד החברה, אם תביעתו נמוכה מ-30 אלף שקל הוא ייאלץ לעשות זאת בבית המשפט לתביעות קטנות, שם לא יוכל להיות מיוצג על ידי עו"ד. בדיון יוקצבו לו חמש דקות לספר את סיפורו, בלי הזכות לערער. החברה, שיודעת שהיא לא היתה כשורה לא רק כלפי פלוני וכלפי כל לקוחותיה, שולחת סטודנט למשפטים, שמציע פשרה שאותה יאמץ השופט.



מבית המשפט לתביעות קטנות ימשיך פלוני לעבודתו כעובד קבלן באחד ממשרדי הממשלה. שם יגלה כי חברת הקבלן הפרה את זכויותיו ויחליט לתבוע. לתדהמתו הוא יגלה שהקבלן מפר את זכויות כל עובדיו. בטוח בצדקתו הוא מגיש תביעה, אך יגלה כי בבית הדין לעבודה השופטת לוחצת לפשרה על חצי מהסכום לו הוא זכאי.



על אף שהכלים נתונים בידיה, המערכת המשפטית עוד לא הפנימה את השימוש לרעה שניתן לעשות בהליך המשפטי על ידי "שחקנים חוזרים", קרי חברות ביטוח, בנקים, מעבידים בתחומי השמירה, כוח האדם והניקיון, שמרבים להתדיין בנושאים שכבר הוכרעו בעבר. גופים אלה בוחנים את הסיכון הניצב בפניהם בבית המשפט מול הסיכון הכלכלי בהליך השיפוטי ומחוצה לו, ובשקלול של העומס המוטל על המערכת, אילוצם של השופטים לסיים תיקים ובהיעדר שימוש באמצעי הרתעה רוחביים כגון אישור תובענות ייצוגיות, ריבית מיוחדת ופיצויי הלנה והוצאות משפט גבוהות - הרי שסטטיסטית הפרת זכויות והתעלמות מנורמות שהוכרעו בעבר משתלמת.



ככל שההפרה רבה יותר, כך אלה הנפגעים ממנה נאלצים להגיע למערכת המשפט ולהמשיך את הטקס שבו מאות ואלפי ותביעות מוגשות נגד אותו נתבע, אך למרבה הפלא הוא יוצא נשכר מכך שהמערכת פקוקה ועמוסה. כל עוד המערכת השיפוטית תמשיך לעסוק בסימפטומים של המערכת ולא בפתולוגיה של הגורמים לכך, היוצרת כדאיות הכלכלית להפרת זכויות כלפי מספר רב של אנשים, הרי שהעומס על בתי המשפט לא ישתנה - אלא רק יכולתם של הנפגעים לממש את זכיותיהם.



הכותב הוא עורך דין וחבר הנהלת עמותת קו לעובד