3 טכניקות השקעה שעובדות

כאשר המחיר של סחורה מסוימת קופץ פי שניים, הרווחים של חברה מחזורית עשויים לקפוץ פי ארבעה ויותר. ההיפך מתרחש כאשר מחירי הסחורות נופלים. השינויים האלה נוהגים להטעות משקיעים רבים. לאחר שנה או שנתיים טובות, הם עשוים לתמחר חברה מחזורית כמו חברת צמיחה, ועלולים להעניק לה לפתע מכפיל רווח של 25, למשל, במקום מכפיל של 10 שבו תומחרה באופן היסטורי. מאידך, כאשר מחזור העסקים משנה כיוון והרווחים צונחים, מכפילי הרווח של חברות מחזוריות עלולים ליפול לרמה נמוכה של 8, 10 ואף פחות. המכפילים עלולים להיוותר נמוכים גם כאשר מחזור העסקים מתייצב ואף משתפר.



ואז, הקלישאה שאומרת "חברות מחזוריות קונים בשפל", מתמלאת בתוכן בעל ערך.
הנה לדוגמה מניית מכתשים אגן. החברה שפועלת בשוק האגרוכימיה רשמה בתשעה החודשים הראשונים של 2006 ירידה של 30% ברווח לפני מס. המניה הגיבה בהתאם, וממחיר שיא של 27 שקל צנחה באמצע נובמבר ל-19 שקל בלבד - מחיר ששיקף לה מכפיל רווח צנוע של 10 בלבד. כמה משקיעים מנוסים וזריזים הריחו הזדמנות ומיהרו לרכוש את המניה. בינתיים זה הצליח להם, ומאז תחילת נובמבר השלימה המניה קפיצה של כ-20%.



עוד דוגמה לענף מחזורי שנכנס בשנה האחרונה להאטה חריפה הוא ענף הבנייה למגורים בארה"ב. מניות של חברות בנייה אמריקאיות, כמו NVR או KB Home, ספגו בשנה האחרונה נפילה חדה וירדו לרמת מכפילים נמוכה - אמנם אלה מכפילים שמשקפים ציפייה להמשך האטה בענף ולירידה ברווחי החברות, אבל גם הזדמנות לכניסת משקיעים שמאמינים כי הגלגל בענף הבנייה בארה"ב יתהפך בטווח הנראה לעין.



כשמחליטים להשקיע בחברה מחזורית שמצויה בשפל, צריך לוודא כמובן שהנפילה ברווח נובעת ממחזור העסקים הזמני ולא ממחלות פנימיות של החברה. ועדיין, בתור כלל אצבע, רכישת מניות של חברות מחזוריות בריאות ויציבות מבחינה פיננסית, כאשר התעשייה מדשדשת וכאשר מחירי המניות משקפים מכפילי רווח נמוכים יחסית - היא פעולה שיש בה סיכון מחושב.



3. חפשו את הדיווידנדים



תקצר כאן היריעה מכדי להתייחס לנושא הדיווידנד וחשיבותו ביצירת ערך לבעלי המניות. באחד השבועות הקרובים נקדיש לכך יותר מקום. אבל ככלל אצבע, השקעה בחברות שמחלקות דיווידנדים באופן קבוע - גם בזמנים טובים וגם בזמנים פחות טובים - ושנוטות להגדיל את הדיווידנדים לאורך שנים, נחשבת למהלך נבון. דיווידנד גבוה גם נותן למשקיע "תשואת רצפה" במזומן, ומאפשר לו להיות סבלני יותר כלפי מניה שמדשדשת במקום.




אצל חברות שלא מחלקות דיווידנדים רובצת תמיד סכנה שהמנהלים יחמדו את המזומן שנצבר בקופה וינתבו אותו לכיוונם. לחילופין הם עשויים להשתמש במזומן כדי לבצע מהלכים עסקיים הרפתקניים - רכישות גרנדיוזיות או השקעות מסוכנות.



חברות שמחלקות חלק מהרווחים כדיווידנדים יפעלו לרוב באופן מאוזן יותר. אם המנהלים ירצו להגדיל את תקציב ההשקעות השנתי, תמיד פתוחה בפניהם הדרך לגייס הון או חוב נוסף. במקרה כזה הם יצטרכו לשכנע את שוק ההון שתוכנית ההשקעות המורחבת אכן הגיונית ונושאת תשואה נאותה.
בעולם הרחב וגם בבורסה של תל אביב יש כיום כלי השקעה ייחודיים למי שמעוניין בחשיפה לחברות שמחלקות דיווידנדים. כאלה הן למשל תעודות הסל שצמודות למדד תל-דיב 20, שכולל 20 חברות ישראליות שמחלקות דיווידנדים גבוהים.



מדד תל-דיב 20 הושק רק במהלך 2006, והתשואה שהניב עד כה עדיין נמוכה מעט מתשואת מדדי ת"א 100 ות"א 25. אבל חצי שנה היא זמן קצר מכדי לקבל מסקנות של ממש. מעניין יותר יהיה לבחון את תשואת המדד החדש רק בעוד שלוש או חמש שנים, כאשר השוק יעבור כמה נדנדות למטה ולמעלה. אז ניתן יהיה לראות אם המדד אכן מצליח, כמצופה, להניב תשואה עודפת ברמת תנודתיות נמוכה יותר.