מי ינצח, הסדר הסיני המופתי או הכאוס ההודי?

כשמשווים בין הנתונים העירומים של כלכלות הודו וסין, הפערים ביניהן גדולים למדי: התמ“ג הסיני יותר מכפול מזה ההודי (כ-7 טריליון דולר לעומת כ-3 טריליון); התמ“ג לנפש הוא כ-5,300 דולר לעומת כ-2,700 דולר; הצמיחה הסינית היתה מעט גבוהה יותר בשנים האחרונות (שתיהן סביב 10%); האבטלה בהודו כמעט כפולה והאינפלציה גבוהה משמעותית; שווי שוק המניות כאחוז משוק המניות העולמי יותר מכפול (כ-2% לעומת כ-5%). הנתון היחיד שהודו בולטת בו הוא תשואת שוק המניות שלה בעשר השנים האחרונות - 233% לעומת 140% בסין.

ולמרות זאת, שובר השוויון המשמעותי ביותר הוא בתחום האוכלוסייה. שתי המדינות פחות או יותר שוות מבחינת מספר האנשים שחיים בהן - יותר ממיליארד איש בכל אחת. כמו סין, הודו היא מנוע צמיחה גדול לכלכלה העולמית וגורם משמעותי בגידול בצריכת חומרי גלם; גם היא עוברת תהליכי תיעוש, עיור ופיתוח; גם בה הולך וצומח מעמד בינוני גדול - ומספר העשירים בה תופח במהירות עצומה. אז מה גורם לנו (ולרבים אחרים) להמר על הודו כמעצמה הכלכלית הבאה? הנה כמה גורמים כאלה:

1. בניגוד לסין, היא אינה בולמת את הגידול באוכלוסייה. עם כל כך הרבה פיות להאכיל, הצריכה ההודית רק תגדל. מי שמהמר נגד מחירי המזון בטווח הארוך, למרות השיאים שקבעו, צריך לחשוב פעמיים. בנגזרות של הגידול באוכלוסייה - פיתוח התשתיות, בנייה, חינוך, הצורך בחקלאות יעילה וטובה יותר - בכל אלה יש הזדמנויות עסקיות גדולות לישראלים ולמערביים אחרים.

2. בניגוד לסין, הפתיחות הכלכלית ההודית מלאה: בהודו אפשר לעשות עסקים בלי לחשוש מהשלטונות, בלי לטבוע בביורוקרטיה לא ברורה (אם כי לא חסרה להודו ביורוקרטיה משלה) ובלי להביט מאחורי הכתף ולתהות מהיכן ינחת עליך המתחרה הסיני המגובה בפקיד ממשלתי. ובפשטות: הודו היא דמוקרטיה אמיתית.

3. השפה והתרבות: קולוניאליזם הוא דבר מגונה, אבל המערב ממשיך לקצור את פירותיו הכלכליים בהודו. ההיכרות של ההודים עם השפה האנגלית וההשתלבות שלהם במרחב המערבי יוצרת כר נוח לפעילות כלכלית. הפיכתה של הודו למעצמת אאוטסורסינג, שכל החברות הרב לאומיות הגדולות - וגם חברות תוכנה ישראליות - נהנות ממנה, היא רק דוגמה אחת למשמעויות הפוטנציאליות של הקרבה התרבותית ההיסטורית הזאת. בהקשר הישראלי, הקרבה התרבותית הזאת אפילו גדולה יותר. לא לחינם עושים שם עסקים רבים מבני עמנו.

4. מעמד בזירה המדינית - בניגוד לסין, אם אתה לא פקיסטאני, להודים לא תהיה בעיה לעשות איתך עסקים. להודים אין מלחמה קרה עם האמריקאים, שלא כמו הסינים, והם לא יחליטו להפסיק מחר את היצוא או היבוא - או את קניית האג“ח האמריקאיות - באופן חד צדדי. אז מהו בעצם היתרון הסיני הבולט? באופן פרדוקסלי, הריכוזיות וניהול המשק מלמעלה יוצרים לה יתרון. היא יכולה להחליט לייצר X מהנדסים או מעצבים בשנה - ולייצר אותם. היא פחות נתונה לכאוס ההודי, והניצחונות שלה הם ניצחון המדינה ולא ניצחון של פרטים. גם הכוח הסיני במישור המדיני עומד לזכותה.

אז מי ינצח, הסדר הסיני המופתי או הכאוס ההודי? אחרי שישקע האבק האולימפי על בייג‘ין, אפשר יהיה להתחיל ולבחון את השאלה הזאת לעומק, לקול צלילי השווקים היורדים.