כי"ל - הזדמנות קנייה. או שלא?

למרות שהנייר איבד כ-25% מאז ההמלצה האחרונה, ממשיכים בכלל פיננסים לדבוק ב'תשואת שוק'. גם עכשיו, הסיכונים עדיין איתנו.



שתי סוגיות מרכזיות נותרו:



סיכון ההיצע. בקרב בין ההיצע למחיר בשוק האשלג, אנחנו מהמרים על ההיצע. בפינה הימנית עומד מחיר אשלג של 1,000 לטון, חזק ושרירי מתמיד. מולו בפינה השמאלית, היצע אשלג עתידי ההולך ומתחזק המאיים להכריע את המחיר.



בכלל פיננסים מהמרים על ההיצע והסיבה פשוטה: במחיר של 1,000 דולר לטון יציגו שחקני האשלג רווחיות תפעולית הגבוהה מ- 85%! להזכירכם, מדובר במחצב המצוי בשפע, אין בו מחסור. צריך לבנות תשתית ולכרות אותו מהאדמה. נכון, זה מצריך השקעות נרחבות ולוקח זמן אך זה אפשרי. ואכן שורה של שחקנים ברחבי העולם לא נותרו אדישים.



כמה דוגמאות מהחודש האחרון בלבד:




יורוכם, יצרנית הכימיקלים הרוסית, דיווחה על כוונתה להגיע ליכולת ייצור של 2.3 מיליון טונות אשלג עד 2012, הצפויה לעלות ל-4.6 מיליון טונות עד 2015.



ריו-טינטו, ענקית הכרייה העולמית, הכריזה על כוונתה להיכנס להגיע לנתח שוק של 10% בשוק האשלג עד 2012. החברה מתכוונת להוציא 3.6 מיליארד דולר על פיתוח מכרות אשלג בארגנטינה. החברה ציינה כי עלות ההפקה בפרויקט, עם השלמתו, תעמוד על פחות מ-60 דולר לטון אשלג (!). נראה לנו שהמוכר יהיה מוכן למכור במחיר נמוך בהרבה מ-1,000 $ לטון.



BHP, חברת הכרייה הגדולה בעולם, הודיעה כי ביכולתה להוציא 10 מיליארד דולר על פיתוח מכרות אשלג. החברה רכשה בקנדה חברה המחזיקה בזיכיון כרייה ב-200 מיליון דולר, מתכוונת להשקיע בפיתוח מכרות באתיופיה והיד עוד נטויה.



האמת, התפתחויות האלו לא ממש אמורות להפתיע. לא סביר שהחגיגה תימשך לאורך זמן. למשקיע הרציונאלי בחברות הדשנים אמור שטף ההודעות המוזכר כאן להוות תמרור אזהרה. בכל מודל תמחור של מניות דשנים, למחיר האשלג בטווח הארוך חשיבות מכרעת בקביעת השווי.



עם זאת, בשיחת הוועידה האחרונה הכריז מנכ"ל פוטאש ביל דויל כי פיתוח מכרות אשלג יהיה מוצדק כלכלית רק במידה ומחיר האשלג לטווח הארוך יעמוד על 1,000 דולר לטון.



כלכלני כלל פיננסים מתייחסים להצהרה זו בספקנות. ביל דויל מעלה את הערכותיו בנוגע לעלויות ההפקה באופן עקבי עם עליית מחיר האשלג. האמת, ניתן להבין אותו. הוא מנסה להרחיק את כל אותם מתחרים פוטנציאליים הלוטשים עינם את תרנגולת האשלג וביצי הזהב אותן היא מטילה. אולם (כרגיל) ההיגיון הכלכלי ינצח, והרווחיות החריגה של חברות הדשנים תתיישר לרמות "נורמליות" בעתיד.



סיכון מחיר הסחורות. התלות במחירי הסחורות מהווה סיכון אמיתי, גם לעתיד. אפילו ביל דויל הודה כי ירידה חדה במחירי התירס תחייב חברות הדשנים להוריד מחירים.



להערכת בית ההשקעות, כבר בסביבת מחירים של 4.5 דולר לבושל תירשם פגיעה משמעותית בביקוש לאשלג וירשמו ירידות חדות ממחירי הספוט הנוכחיים. כמובן שאיש אינו יודע היכן מצויה נקודת שיווי המשקל במחירי הסחורות החקלאיות, אולם מחיר של 4.5 דולר לבושל נרשם רק בינואר השנה. גם אז צמחה אוכלוסיית העולם והמעמד הבינוני בסין אכל יותר בשר. כל מודל תמחור הדשנים נשען על העלייה במחירי הסחורות, וכבר התרענו מפני הדינאמיקה שהתפתחה בשוק בה רודפות המניות אחר הסחורות.



לא ניתן להתעלם מהסיכון הפיננסי הטמון בעליות החדות במחירי הסחורות החקלאיות ובשבריריות המחירים והחודש האחרון מהווה המחשה מצוינת לסיכון זה. מי שחושש מבועה בסחורות, לא יכול שלא להתעלם מההשפעה האפשרית על מניות הדשנים.



לסיכום, מניות הדשנים יציגו שנתיים מופלאות, על כך אין עוררין. חזרת מחירי הסחורות למסלול עליה אף יכולה להאריך את הסייקל החיובי.
אולם המשקיעים מחויבים לשקלל את הסיכונים המשמעותיים החבויים בשוק זה.
המלצת בית ההשקעות כלל פיננסים: 'תשואת שוק' במחיר 24.5 דולר (86.7 ¤).
נרחיב לאחר דוחותיה הכספיים של החברה לרבעון השני בהם צפויה החברה לדווח על רווח נקי הגבוה מ-500 מיליון דולר.