גם עו"ד ציפי איסר, מנכ"לית עמותת אדם טבע ודין, לא מתרשמת מהטרנד האורגני. בחצר ביתה שבהרצליה לא תמצאו ערוגות גידולים אורגניים או קומפוסט ריחני, מדובר בצמוד קרקע טיפוסי חף מכל סממן ירוק במיוחד. לשולחן היא מגישה פיצוחים בחצי התנצלות, "זה לא ממש בריא, אבל לא הספקתי לאכול כלום".
(ציפי איסר)
קארו-שפר ואיסר, שהחלו את דרכן בתחום איכות הסביבה לפני יותר מעשור, וכיום עומדות בראש שניים מהארגונים הירוקים הגדולים במדינה, נוקטות בגישה פרקטית יותר לטעמן. איסר בחרה לרכוש מכונית היברידית "כדי להפחית את זיהום האוויר", וקארו-שפר בחרה להחליף את כל הנורות בביתה לנורות הצורכות פחות אנרגיה. "כדי לנהל אורח חיים שיעמוד בקריטריונים של כל האורגניים למיניהם צריך כסף", היא אומרת. "אני מעדיפה להתמקד בדברים שאני יכולה לעשות במסגרת המגבלות שלי".
הנשים שעומדות בראשי הארגונים הירוקים החלו לפעול למען הסביבה, הרבה לפני שהנושא היה טרנדי, עוד בתקופה בה "ירוקים" היו רק כינוי לדולרים ופעילי איכות הסביבה נחשדו באופן אוטומטי ברדיקליות. "אנשים שהעלו את נושא איכות הסביבה נתפשו כמוזרים, ייחסו לזה משהו דאגני, אפילו היסטרי", אומרת נחמה רונן (46), מנכ"לית לשעבר של המשרד להגנת הסביבה וכיום יו"ר תאגיד המיחזור. "רוב התגובות שקבלתי אז היו 'מדינת ישראל נאבקת על קיומה ואת מתעסקת בריאות ירוקות'?".
אורית רייך, מייסדת העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה ועומדת בראשה וזוכת פרס הגלובוס הירוק ל-2007, נאלצה להתמודד עם תגובות הרבה פחות מנומסות: "איומים היו חלק מהשגרה במהלך המאבקים שניהלתי, ולבסוף אני ומשפחתי נאלצנו לעזוב את הבית בנהריה ולעבור ליישוב אחר" היא מספרת.
ייתכן שאותן תגובות הן הסיבה לכך שאיסר, אישה מטופחת ואופנתית, מקפידה על חזות נטולת סממנים ירוקים, "בכל פעם שנשמעו טענות נגד הארגון כאילו אנחנו רוצים לחזור לימי הביניים הייתי משיבה להם - 'אני נראית כמו מישהי שתוותר על החיים המודרניים?'".
לעומתן בלהה גבעון (61), העומדת בראש עמותת נגב בר קיימא, ופעילה בתחום כבר 25 שנה, יותר מתאימה לסטריאוטיפ הירוק, "אני משתמשת בחומרי ניקוי ידידותיים לסביבה ויש לי קומפוסט בחצר הבית", אומרת גבעון. "הבן שלי ירש ממני את השיגעון הסביבתי, הוא מתמחה בבניית בתי בוץ אקולוגיים. תמיד נחשבתי לעוף מוזר, אני רגילה לזה", היא אומרת. "מעולם לא עצרתי לחשוב אם מישהו חושב שאני פנאטית מדי, כי אני נאבקת למען איכות הסביבה. זה ממש לא מעניין אותי".
המשך ישיר לאימהות
בין שהן מאמצות גישה לוחמנית או פייסנית, נשים הן מי שמובילות כיום את התחום הירוק בישראל: גבעון, קארו-שפר, איסר, רונן ורייך, נמנות על "דור המייסדות" של הארגונים הירוקים בישראל הפועלים כאן יותר מעשור. באותו דור ניתן לכלול גם את יהודית נאות שכיהנה כשרה לאיכות הסביבה וניהלה מאבקים ירוקים רבים, נעמי צור העומדת בראש ירושלים בר קיימא, איריס האן נציגת החברה להגנת הטבע והארגונים הסביבתיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה ועוד רבות נוספות.
אצל רבות מהן הבחירה בעיסוק קשורה באימהות. "המודעות של נשים ללכלוך, הזיהום והרעש בסביבה בה הן חיות גבוהה הרבה יותר, אפילו כתוצאה מכך שהן מרבות יותר להסתובב עם עגלת תינוק ברחוב", אומרת קארו-שפר. איסר מסכימה: "העובדה שהתחלתי להתעניין בתחום מאז שנהפכתי לאם אינה מקרית", היא אומרת, "כהורים אנחנו מתחילים לחשוב על מה נשאיר כאן לדורות הבאים".
"ריבוי נשים בתחום הוא חלק מתופעה רחבה יותר של רוב נשי בעמותות חברתיות", אומרת ד"ר רונית קרק, ראש המחלקה למגדר באוניברסיטת בר אילן. לדעתה ניתן לראות בנושא הדאגה לאיכות הסביבה כהרחבה של התפקידים הלגיטימיים של נשים. "הסביבה היא למעשה הרחבה של הבית, שבאופן מסורתי נתפס כתחום נשי", טוענת קרק. "בנוסף, הארגונים הסביבתיים עוסקים גם בחינוך, שגם הוא נתפש כתפקיד נשי". כמו כן, היא אומרת, העובדה שהשכר אינו גבוה, מרתיעה גברים.
"מחוץ לחונטה הגברית"
"נושאים כלכליים ובוודאי ביטחוניים נשלטים על ידי חונטה גברית מובהקת", אומרת קארו-שפר, "הנושא של איכות הסביבה היה חלוצי כך שנשים לא נתקלו במחסומים שמנעו מהן להתקדם". "גברים יכולים לטעון שאישה לא תוכל להבין בנושאים ביטחונים כי היא לא 'חוותה' אותם על בשרה", אומרת רונן. "גם הטענה הזו לא נכונה בעיני, אבל אף אחד לא יכול להעלות אותה בנושאים סביבתיים". קרק מקווה שנשים לא ידחקו מהתחום דווקא בגלל העלייה במודעות לנושא הסביבתי בשנים האחרונות, "אם המשכורות בתחום יהיו אטרקטיוויות יותר, יותר גברים ייכנסו לתחום", היא אומרת.
ואכן, לא מעט נשים שהגיעו לתחום הירוק ויתרו על מסלולי קריירה רווחיים יותר: גם קארו-שפר וגם איסר הן עורכות דין במקצוען שעזבו את הפירמות הפרטיות בהן עבדו לטובת הפעילות הסביבתית. "הלידה של בני הבכור העלתה את המודעות שלי לסביבה בה אני חיה", אומרת איסר. "נהניתי בעבודה, אבל זה לא הספיק, חיפשתי משהו ערכי", היא מסבירה.
קארו-שפר נכנסה לתחום לאחר שקראה כתבה ב"הארץ" בנוגע לבנייה בחופים, והחליטה לנהל את התביעה שהגישה עמותת אדם טבע ודין בהתנדבות. בהמשך עזבה את עבודתה כעורכת דין והצטרפה למחלקה המשפטית של העמותה. זה היה לפני עשר שנים בדיוק. "ההורים שלי נדהמו מההחלטה שלי, הם פשוט לא הבינו למה עשיתי את זה", היא מספרת, "אבל הרגשתי כבר אז שהגעתי הביתה וזה המקום שלי לתרום תרומה משמעותית". לפני ארבע שנים הציע לה דב חנין לעמוד בראש ארגון חיים וסביבה, המאגד 100 ארגונים סביבתיים הפועלים ברמה המקומית והארצית, "אחרי שש שנים של עבודה משפטית הרגשתי שאני רוצה לעסוק בפעילות ציבורית", היא אומרת. איסר המשיכה את דרכה באדם טבע ודין ולפני כארבע שנים מונתה למנכ"לית העמותה.
המסלול של גבעון, שגרה בעומר, שונה. במשך 14 שנה שימשה כמורה לידיעת הארץ, עד שיצאה לשנת שבתון והחליטה להצטרף לחברה להגנת הטבע, "בשנת 80' הגיעו לדרום המפעלים של רמת חובב", אומרת גבעון, "הריחות הנוראים נהפכו פתאום לחלק מהשגרה, ואצל הילדים התגלו בעיות נשימה. היה לי ברור שחייבים לעשות משהו". ניתן להגדיר את גבעון כ"אמזונה סביבתית", היא ניהלה מאבקים רבים במשך 16 שנה במסגרת תפקידה בחברה להגנת הטבע, ונהנתה מכל רגע, "מה לא היה שם, ראש עיריית אשדוד כמעט הרביץ לי, זיופים, איומים ובעיקר חוסר הבנה בחשיבות של איכות הסביבה", היא מספרת, "בשלב מסוים הבנתי, שלמרות שהמאבקים סיפקו לי הרבה אנדרנלין ויכולת השפעה אמיתית, הבעיה העיקרית היא שהצד השני עסוק בהתגוננות ולא בלמידה. החלטתי לשים דגש על חינוך סביבתי". ב-98' הקימה את עמותת נגב בר קיימא, המתמקדת בפעילות ירוקה באזור הנגב, והיא עומדת בראשה מאז.
יש גם ויכוחים מרים
הנשים שמובילות את המאבק הירוק בישראל בטוחות ש'הנשיות' של התחום מורגשת בדרכי הפעולה שלהן: "לנשים יש יכולת גדולה יותר ליצירת שיתוף פעולה, ובתחום של איכות הסביבה השיתוף בין הארגונים בולט", טוענת קארו-שפר. "לפני עשר שנים כשהייתה הגמוניה גברית היו הרבה יותר מאבקי אגו, נשים יודעות לשים את האגו בצד כשצריך". גבעון מחזקת ומוסיפה כי "לפני 20 שנה רוב הפעילים היו דווקא גברים, אך זה השתנה בשנים האחרונות כי התחום דורש כישורים נשיים בהגדרתם, כמו סבלנות והתמדה".
ואולם, דווקא גבעון היא דוגמה לכך, שגם בתחום זה, כמו בתחומים אחרים, העמותות נאבקות זו בזו לא אחת. גבעון זכתה לביקורת רבה מצד חבריה לדרך בעקבות החלטתה לקיים פורומים משותפים לתושבי באר שבע והמפעלים המזהמים בסביבה, ויש כאלה המאשימים אותה, שלא לציטוט כמובן, בחבירה לאויב. גבעון מצדה לא נשארת חייבת: "ארגונים כמו אדם טבע ודין, שבוחרים בדרך של בג"צים עוד לפני שבכלל מדברים, מחטיאים את המטרה", היא אומרת, "אני מעדיפה למצות את דרך ההידברות".
וזהו לא המאבק היחיד. נחמה רונן היא דמות שנויה מאוד במחלוקת בתחום הסביבתי: המעמד והדימוי שלה בעיני התנועה הסביבתית בישראל עברו שינויים ומהפכים רבים. בתחילה היא זכתה ליחס חשדני וביקורתי לאחר שהפכה ב-96' למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, כמינוי פוליטי ותמכה בתחילה ביוזמות אנטי סביבתיות. אולם בהמשך נחשבה כמחויבת לענינים הסביבתיים ונהפכה לחלק בלתי נפרד מהתנועה הסביבתית, בעקבות פרישתה מתפקיד המנכ"ל והקמת העמותה הסביבתית צלול שבראשה עמדה.
רונן גם נחשבה כאחד הכוחות החשובים בשדולה הסביבתית בכנסת במהלך הקדנציה הקצרה שלה מטעם מפלגת המרכז. בהמשך שוב הפך מעמדה לשנוי במחלוקת לאחר שלקחה על עצמה את תפקיד האחראית על תאגיד מיחזור מכלי המשקה במסגרת חוק הפיקדון. הארגונים הסביבתיים רואים בתאגיד גורם המכשיל את יישום החוק ופועל לטובת האינטרסים של יצרני המשקאות. הארגונים אף העניקו לתאגיד את אות הגלובוס השחור שמציין פעילות אנטי סביבתית. רונן טוענת שהדרכים לקידום המיחזור שהיא מציעה פשוט יעילות יותר.
"ברור שיש גישות שונות וויכוחים ענייניים, אבל זה רק טבעי", אומר פרופ' אלון טל, מייסד אדם טבע ודין ומומחה בנושא איכות הסביבה. טל מודה שהקמת ארגוני גג, כמו חיים וסביבה של קארו-שפר, המאחדים מספר גדול של גופים תחת כותרת אחת, היה צורך חיוני. "הפוליטיקאים לא נפגשים עם נציגים של כמה ארגונים בכל פעם שמתעוררת סוגיה סביבתית ולשמוע דעות שונות", אומר טל.
אבל את הפעילות הירוקות, המאבקים מבית הרבה פחות מטרידים, הן עדיין נאבקות על הלגיטימיות של התחום: המודעות לנושא איכות הסביבה בישראל גדלה בשנים האחרונות, אך הקצב עדיין איטי מאוד, אומרת איסר: "הכנסת מתקשה להדביק את דרישות הציבור בנושא איכות הסביבה. הצעת חוק אוויר נקי, שהתחלתי לגבש ב-99' עברה רק השנה קריאה שנייה ושלישית". קארו-שפר מציינת באופטימיות כי "נושא איכות הסביבה יהיה הנושא החם במערכת הבחירות לרשויות המקומיות השנה" ואיסר מסכמת: "כיום אנחנו המיין סטרים. אבל כשאומרים טרנד ירוק אני חוששת, כי טרנדים נוטים להיעלם ולהתחלף, ואנחנו כאן כדי להישאר".
מנכ"לית עמותת אדם טבע ודין: "כהורים אנחנו מתחילים לחשוב על מה שנשאיר לדורות הבאים"
רננה מור
6.8.2008 / 7:43