הטמבוריות הולכות בדרכן של המכולות השכונתיות

נתח השוק של הטמבוריות (חנויות לממכר חומרי בניין) הוא כיום כ-60% מסך הפדיון בענף, ומוערך בכ-5.5 מיליארד שקל. ביתר השוק מחזיקות הרשתות הגדולות ורשתות המזון. להערכת חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט, הפדיון בענף, הכולל מלבד חומרי בניין וצבע גם חומרי ניקוי, מוצרי אינסטלציה ובחנויות הגדולות יותר גם מוצרי פלסטיק, כלי עבודה לגינה וכלי אוכל, צפוי לצמוח ב-2008 בכ-5%, אך רוב הגידול במוצרים יהיה ברשתות הגדולות ולא בטמבוריות.

לאור הסקירה הענפית, נראה שהיתרון של הטמבוריות על פני הרשתות מתבטא במחירים נמוכים יותר מברשתות, אך בד בבד, עולה שענף הטמבוריות נמצא במגמה ממושכת של איבוד נתח שוק ושחיקה ברווחים לטובת רשתות ה-DIY (עשה זאת בעצמך): הום סנטר, אייס וקנה ובנה; ולטובת רשתות המזון שהרחיבו בשנים האחרונות את שיווק המוצרים בתחום.

על פי בדיקת דן אנד ברדסטריט, כ-16% מהטמבוריות נמצאות על סף סגירה או בסיכון גבוה, המתבטא בספקים שמדווחים על פיגור בתשלומים, תביעות מהותיות, חשבונות מוגבלים וצ'קים חוזרים. מדובר בגידול של 10% בשיעור הטמבוריות הנמצאות על סף סגירה מתחילת 2008. לשם השוואה, הסיכון העסקי בכל המשק הוא כ-12%. ראובן קובנט, מנכ"ל דן אנד ברדסטריט, משווה את המגמה של ענף חומרי הבניין לזו שהתרחשה בענף המזון, שבו הרשתות הגדולות הרחיבו בשנים האחרונות את מספר הסניפים, ובאופן זה הגדילו את נתח השוק שלהן על חשבון המכולות השכונתיות שמתקשות מול התחרות החזקה.

"בענף חומרי הבניין התפתח תהליך דומה", מסביר קובנט, "אם כי שונה בכמה מובנים: הרשתות הגדולות שקמו לפני כ-18 שנה אמנם מתרחבות ופוגעות באופן משמעותי בטמבוריות הקטנות, אך הן לא נכנסות למרכזי הערים, בדומה לרשתות המזון".

לדעת קובנט, זהו היתרון שבזכותו (לצד יתרון המחירים הנמוכים יחסית) מצליחות טמבוריות רבות לשרוד: "הקשר האישי, ובמקרים רבים הממושך, של בעל הטמבוריה עם הלקוחות באזורו, בצד הקירבה הפיסית ללקוחות, מייצרים לו יתרון מול הרשתות הגדולות הנמצאות לרוב במרכזים מסחריים".