בנק המזרחי ישלם 350 אלף דולר לסוחר מט"ח

בנק ישלם 350 אלף דולר לרופא המשפחה, ד"ר אדגר מימון. כך אישר בית המשפט המחוזי שבחיפה את פסק הבוררות שנתן ד"ר יורם דנציגר בסוף אוקטובר 2007.



תחילת הפרשה בשנת 2002, אז החל מימון, רופא ילדים מבנימינה, לסחור במט"ח באמצעות הבנק, בעיקר באופציות וחוזים עתידיים. כדי להתחיל ולסגור, הפקיד מימון כרית ביטחון של 1.2 מיליון דולר, כאשר המשמעות היא שההפסד יכול להגיע לסכום זה לכל היותר.



באמצע מאי 2005 נסע מימון לאיטליה ולפני צאתו סגר חלק מהפוזיציות כך שהותיר כרית ביטחון של 650 אלף דולר. באותם ימים, צנחה הלירה הטורקית ומימון החל להפסיד כסף ולכן היה עליו להזרים בטחונות נוספים.



כאן מגיע החלק המוזר של הפרשה: 5 ימים לאחר מכן, התקשר מנהל סניף הבנק, שלמה לוי, למימון והשאיר לו הודעה בתא הקולי ובו אמר כי הוחלט לסגור את הפוזיציה (כלומר את המשך החשיפה). לוי ציין בהודעתו כי "אם תצליח ליצור קשר ברבע השעה הקרובה, אני מאד אשמח, אולי עוד ניתן לתקן את המצב. אם לא - קח בחשבון שאנחנו סגרנו את הפוזיציות. ביי, כל טוב". בנוסף, העביר הבנק מיסרון לטלפון הסלולרי אותו לקח מימון עימו לחו"ל. ההודעה שהותיר הבנק במענה הקולי שימשה כראיה בעת הדיון.



כאשר שב מימון לישראל, נודע לו כי למרות ההודעה, הבנק לא סגר את הפוזיציה ודרש ממנו כ-2.2 מיליו דולר: 1.2 מיליון דולר עבור הבטחונות המקוריים ועוד מיליון דולר עבור ההפסדים לאחר ההודעה בתא הקולי. בהמשך, הפחית הבנק את התביעה למיליון דולר בלבד. הבנק טען כי ההודעות נועדו רק על מנת לזעזע את ד"ר מימון ולגרום לו ליצור קשר טלפוני מיידי עם הבנק.



מימון מיהר להגיש תביעה שכנגד באמצעות עו"ד אבי וינרוט ועו"ד דודו ג'והן. הבורר, ד"ר יורם דנציגר, שמונה ב-2007 לשופט בבית המשפט העליון, פסק בסוף אוקטובר 2007 כי כל סכום שנלקח מעבר ל-850 מיליון דולר (שהורכבו מבטחונות של 650 אלף דולר ותוספת של 200 אלף דולר) יוחזר למימון ובנוסף, דחה את תביעת הבנק למיליון דולר נוספים. בסך הכל, חוייב בנק המזרחי טפחות להחזיר למימון סך של 350 אלף דולר. מאחר והבנק ערער על ההחלטה, הופנה התיק לשופט בית המשפט המחוזי בחיפה, עודד גרשון, שאישר שלשום את פסק הבוררות של דנציגר בתוספת שכר טירחה של 20 אלף שקלים.