יש אנשים שנוסעים להודו כדי לחזות בטאג' מאהל. עודד כהן נוסע לשם כדי לפרק מבנים ולייבאם לישראל. "נסענו בכפר קטן, והגענו לבית מט לנפול עם דלת עץ מגולפת מדהימה", מספר כהן (35), מראשוני יבואני הרהיטים מהמזרח הרחוק לישראל, שבשנים האחרונות עוסק ב"פירוקים". "נכנסתי ושאלתי אם הם ימכרו לנו אותה. בעל הבית הסכים רק לאחר שהצעתי להוסיף לסכום הנאה גם דלת ברזל חדשה. מבחינתנו מדובר בפריט אקזוטי ומעניין, מבחינתם זה עניין של מה בכך".
"הרבה בתים חדשים נבנים בישראל, חלק מהאנשים רוצים שהבית ייראה כמו של השכן, וחלקם מחפשים את הייחודי והשונה - עבורם אנחנו מביאים את הפריטים הייחודיים", מספר כהן. בגלריה "דרך המשי" ברישפון ניתן למצוא דלתות עץ עתיקות מהודו, אבני חיפוי, עמודים, מרצפות וספסלי כנסייה וגם שני פסלי בודהה בני 350 שנה ששייכים לבעל המקום ולא יימכרו "בשום מחיר".
את חלקי הבתי המפורקים מייבא כהן מהודו. "יש שם המון מבנים ישנים, לעתים מסוכנים, שאין ברירה אלא לפרק", הוא מספר. "לעתים עשיר הודי קונה שטח ענק, ולא רוצה את הבית העתיק שעל שטחו. הוא רוצה בית חדש ומודרני. דלתות העץ, אבני החיפוי המגולפות או הרצפות המצוירות - מבחינתו זה פאסה. הוא קורא לקבלן שמפרק את הבית ומעביר את החלקים למחסני ענק, שם מוכרים אותם בסיטונות לסוחרים שמגיעים מכל העולם".
כהן, שנוסע כמה פעמים בשנה להודו, מסתובב בין ההאנגרים, מצלם פריטים ייחודיים שמוצאים חן בעיניו, מעמיס על מכולה ושולח לישראל. הדלתות ההודיות, שמחירן נע בין שישה שקלים ל-60 אלף שקל, הן להיט, לדבריו. כמה עשרות דלתות בשנה נמכרות בישראל, לאחר שהן מותאמות לפתח הבית החדש בעזרת צוות רסטורטורים מיומן.
"כולם רוצים דלת יפה וייחודית, אבל קודם כל היא צריכה להגן על מי שגר מאחוריה", הוא אומר. קונה שלא מוצא את מבוקשו בין הדלתות שבמלאי, יכול לבחור לעצמו דלת שנמצאת עדיין באחד המחסנים בהודו ממאגר של תצלומים.
הדלת היקרה ביותר שמכר כהן עד כה היא דלתו של בניין העירייה הישן בסינגפור, שמעטרת כיום בית בהרצליה פיתוח. כהן, שרצה לשמור את הדלת לעצמו אך נכנע לקונה, מספר כי הוא "בוכה כל פעם שהוא עובר לידה".
עיניו החדות של היזם תרות אחר פירוקים במשך כל ימי הביקור בהודו. "ישבתי פעם בארוחת צהריים, ומול המסעדה עמד בית ישן מאוד, בנוי אבנים יפהפיות", הוא אומר. "שאלתי את בעל הבית אם ימכור לי את אבני השפה שעיטרו את הגג. בתוך שלושה ימים האבנים היו אצלי במחסן". מבית שפורק במומבאי קנה כהן את המטבח בשלמותו, את התקרה ואת כל הכלים הסניטריים.
שילמה וחיכתה
אל תחום הפירוקים הגיע כהן לאחר שאחיו, רונן, חזר ב-94' מהטיול הגדול במזרח עם מכולה של רהיטים מקומיים. ההתפעלות היתה כה גדולה עד שהשניים השקיעו 20 אלף שקל מכספם והביאו עוד שתי מכולות מלאות. רהיטי העץ מהודו ומתאילנד, המוכרים כל כך כיום, לא נראו עד אז בישראל, והם נמכרו בתוך כמה ימים. ראו האחים כהן כי טוב, ופתחו חנות קטנה בשכונת פלורנטין בתל אביב.
"יום אחד נכנסה אשה ושאלה אם אנחנו מייבאים דלתות עתיקות מהודו. אמרנו 'למה לא?'. היא שילמה מראש וחיכתה". כשהביאו את הדלת, הוסיפו למכולה גם מרצפות שפורקו ממקדש בצפון הודו. גם אלה נמכרו מראש.
יום אחד נכנסו לחנות שני מעצבים צרפתים שביקשו לקנות יותר מ-30 דלתות עתיקות למלון שאמור היה היבנות בערבה, ובסופו של דבר לא הוקם. אז הבינו האחים שיש ביקוש, ונהפכו ליבואני רהיטים בסיטונות תחת השם מרקו פולו - ול"מפרקים" רשמיים.
ב-2007 גילגלה הגלריה כמעט 3 מיליון שקל, וב-2008 צופה כהן מחזור של 3.5 מיליון שקל. "בעולם השימוש בחלקי בתים ישנים נפוץ מאוד", מסביר כהן את האופטימיות שלו, "בישראל עוד צריך לחנך את השוק".
yazam@themarker.com
היזם עודד כהן מפרק מבנים ישנים במזרח הרחוק כדי לשבץ פריטים מהם בבתים בישראל
טלי חרותי-סובר
10.8.2008 / 10:15