ראשיתם של מענקי ההתייעלות ששולמו לעובדי הבנק בשנת 94', אז אישר הממונה על השכר דאז, יעקב דנון, מענק התייעלות לעובדי הבנק. דנון אישר את מענק ההתייעלות לתקופה של שנתיים-שלוש בלבד. בפועל, המשיכו עובדי הבנק לקבל את התוספת גם שנים לאחר מכן. שנה של שיחות לא הניבה תוצאה עד שב-2002 התפוצץ העסק. צחוק הגורל הוא שברבות השנים הפך דנון עצמו למנכ"ל בנק ישראל, ולפני שבועות מעטים סיים את כהונתו.
בפברואר 2003 שלח הממונה על השכר דאז, יובל רכלבסקי, מכתב לבנק ישראל בו אסר על ההנהלה להמשיך ולשלם את המענק. רכלבסקי דרש מעובדי הבנק להשיב את הכסף ששולם ב-2002. מאז 2003 לא משולמת תוספת ההתייעלות, אולם עובדי הבנק פנו לבית הדין לעבודה אשר קבע כי גורל התשלומים שהועברו ב-2002 יידון במסגרת קביעת הסכמי השכר. הסכמים אלה נחתמו כאמור רק בדצמבר 2007 ובהם הוחלט כי עובדי הבנק לא ישיבו את הכסף.
סך התשלומים שהועברו לעובדי בנק ישראל בשנים 94'-2002 מוערך ב-140 מיליון שקל, ונושא השבתם כלל לא נדון. הדיון היחיד עסק אך ורק בהחזרי התשלום שהועבר לעובדי הבנק במשך 3 רבעונים בשנת 2002, המוערך ב-10 מיליון שקל.
הסכם העבודה בבנק ישראל הוא כנראה ההסכם הקיבוצי עליו חתומים המספר הרב ביותר של אנשים: 2 ראשי ממשלה (שרון ואולמרט), 4 שרי אוצר (נתניהו, אולמרט, הירשזון ובר-און), 3 ממונים על השכר (יובל רכלבסקי, עוזר ברקוביץ ז"ל ואלי כהן), 2 מנכ"לי אוצר (יוסי בכר וירום אריאב), הנהלת בנק ישראל, ועד העובדים, ההסתדרות, צוות מטעם ראש הממשלה, מבקר המדינה, בג"ץ ובית הדין לעבודה - כל אלה שותפים לגיבוש ההסכם.
משרד האוצר אישר לעובדי בנק ישראל לא להחזיר את מענקי ההתייעלות עבור 2002; העלות: כ-10 מיליון שקל
טל לוי
11.8.2008 / 21:05