הפרקליטות מאבטחת - הנאשמים משלמים

גרוס לא התעצל. הוא שינע למשרדי המחלקה הכלכלית בירושלים מכונת צילום משלו, אדם מטעמו צילם את החומר, וכך הפחית עלויות באורח ניכר.



המקרה של גרוס הוא דוגמה קיצונית לעלות הכלכלית המוטלת על נאשמים בבואם לצלם חומר חקירה בפרקליטות. הבעיה היא שמטעמי אבטחת מידע, אין להם ברירה אחרת.



בשנים האחרונות התיקים הכלכליים התנפחו לעשרות ארגזים, ועלות הצילום של חומר החקירה יכולה להגיע בנקל לעשרות אלפי שקלים. תיק בולוס הוא כינוי מקוצר לתיק רב נאשמים שנחקר ברשות ניירות ערך בנוגע, בין השאר, לאי גילוי מידע מהותי למשקיעים. כתב האישום הוגש ב-2005, ובאחרונה החל המשפט בבית המשפט המחוזי בתל אביב.



עורכי הדין גיל דחוח וליאת ארזי ממשרד ברם, דחוח ושות', המייצגים את אחד הנאשמים בתיק, מדווחים על מפלצת בת 120 ארגזים שבכל אחד מהם מסתתרים ארבעה קלסרים. קלסר ממוצע מכיל מאות עמודים. 30 אלף שקל השקיע הלקוח שלהם בצילום מסמכים לקראת המשפט. לפי מפתח של 45 אגורות לצילום, אותו נאשם שיכפל 66 אלף עמודים, ומי יודע כמה עצים נכרתו בגין זאת בדרום אמריקה.



הסיבות המוכרות העיקריות לכמויות החומר האדירות בתיקים מסוג זה הן תמלילים של האזנות סתר ותמלילים של חקירות. כל שיהוק או אמירת אגב נרשמים. דחוח מרגיע שמרשו, מטעמים ענייניים, לא צילם את כל החומר בתיק. חומר החקירה כולל 96 אלף עמודים ברי צילום. אם נכפיל ב-45 אגורות, נקבל 43 אלף שקל.



כיצד הצטבר כל כך הרבה חומר?



דחוח: "הסיבה העיקרית לכך היא שמדובר בחקירה שנעשתה בכמה ארצות. האונייה (של החברה הציבורית הקשורה לתיק - עב"א) היתה שייכת לבריטים, אבל חנתה בקפריסין והוציאו לה צו מעצר קפריסאי. היו עדים מפאריס, לונדון ופלורידה. חקרו כמה משרדי עורכי דין ולקחו מהם חומר. ממשרד המבקר (משרד רואי החשבון בריטמן אלמגור) לקחו חומרים של שנתיים. יש כ-100 עדים, עשרות אלפי מסמכים בנקאיים ומסמכים של הבורסה ושל רשם החברות, וטיוטות של תשקיף. כל חקירה ברשות ניירות ערך מודפסת על פני עשרות עמודים. היחידה החוקרת תפסה עשרות אלפי מסמכים בשלב של החקירה הסמויה עוד לפני שעברו לחקירה גלויה".



לעבריינים מקצועיים יש תכסיסים



העלות הגבוהה של הצילום נגזרת, בין השאר, מהצורך לאבטח את חומר החקירה. היגיון זה מעוגן בסעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או בכל מקום אחר שתובע הועיד לכך. הזכיין, צילומעתיק, מציב עובד מטעמו בפרקליטות שתפקידו לצלם את החומר. התעריף של 45 אגורות פר צילום אינו משתנה, גם אם הכמות גדולה מאוד.



דחוח מביא את הדברים לידי אבסורד מבחינת זכויות נאשמים. לגישתו, "בגלל גודל התיקים נאשמים שוקלים להודות במסגרת הסדרי טיעון כדי לחסוך בהוצאות, ואחד השיקולים הוא הצילומים". תיק הסוס הטרויאני, למשל, כולל כ-50 ארגזים. עלות הצילום של חומר החקירה מסתכמת ב-10,000 שקל לכל נאשם. אם כל נאשם צילם את כל חומר החקירה, אזי עלות הצילום בפרשה נשקה ל-100 אלף שקל.



עבריינים מקצועיים חושבים תמיד צעד אחד קדימה. משהבינו כי צריך לשלם הרבה כסף חוץ משכר טרחה כבד, איתרו תכסיס לא מסובך: בתחילת ההליך הפלילי הם מצהירים בפני בית המשפט שאין ביכולתם לשכור עורך דין פרטי. בית המשפט מפנה את הנאשם מיד לסניגוריה הציבורית, ואז חומר החקירה מצולם על חשבון המדינה. זמן קצר לאחר מכן שבים העבריינים לחיק הפליליסט הפרטי.



החזון הטכנולוגי-אקולוגי אמור להמעיט את השימוש בנייר. לא כך, כאמור, בצילום חומרי חקירה. עם זאת, מדי פעם מבליחה המדינה ובאמתחתה תקליטורים שמאגדים עשרות ארגזי ראיות. כך רשות ההגבלים העסקיים בפרשת קרטל הגז, כך המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה בתיקי הפנסיה הגרמנית ומהילת הדלק. בתיק מניות בזק אמנם הגישה המחלקה הכלכלית את הראיות הסרוקות לבית המשפט, אך הנאשמים המרכזיים, גד זאבי ומיכאל צ'רנוי, נאלצו לשלם זמן רב קודם לכן כ-9,000 שקל כל אחד בעבור חומרי החקירה המלאים.



עו"ד נוית נגב, שמייצגת את זאבי, אומרת כי "אנשים לא ערים להליך הפרוצדורלי הארוך והעלויות. נאשמים משלמים סכומים משמעותיים מאוד. אנו בעידן של ללא נייר, ובעניין זה אנו נשארים מאחור. בייחוד בתקופה שבה רוצים לחסוך בנייר, צריך לחשוב על זה".



נייר וקלטות וידיאו ארכאיות



קבלת החומר בפורמט הדיגיטלי מפחיתה עלויות ומקלה באורח ניכר על עבודת הצדדים והשופט על התיק, בייחוד אם יש תוכן עניינים מסודר. בקרטל הגז לווה התקליטור בתוכנת חיפוש שעלותה הסתכמה בכ-7,000 שקל. לעמות זאת, צילום סיזיפי של רוב תיק רמדיה עלה 22 אלף שקל. דחוח מוסיף כי קלטות וידאו ארכאיות עדיין מגיעות כחלק מחומר החקירה, וההמרה לדי.וי.די עולה כ-100 שקל.



יש גם הפתעות משמחות, כמו במקרה של הירשזון ושאר הנאשמים בפרשת המעילה בכספי הסתדרות העובדים הלאומית: הפרקליטות חילקה לעורכי הדין בתיק תקליטורים שלתוכם נסרק כל חומר החקירה. התשלום של הנאשמים עבור השירות: אפס שקלים. החיסכון: לפחות אלפי שקלים.



עו"ד אורי קינן, שמייצג את אחד הנאשמים בפרשה: "ברמת העיקרון כשהמדינה מגישה כתב אישום, הנאשם אינו צריך לשלם כסף כדי להעתיק את החומר ולהיות מוכן להתגונן. מן הדין שהחומר יועמד ללא תשלום לרשות הנאשם. צריך להעמיד לרשותו מכונת צילום ללא תשלום".



יש שיטה פשוטה נוספת להוזלת עלויות, אך היא דורשת שיתוף פעולה בין נאשמים בתיק: אחד הנאשמים מצלם את החומר בתעריפי הפרקליטות היקרים, ומיד לאחר מכן נשלח החומר לצילום מוזל בחנות פרטית עבור שאר הנאשמים.