מעלות: הדרישה לשיפור הלימות ההון של הבנקים עלולה לפגוע באיתנותם

יחס הלימות הון הוא היחס שבין ההון שעל הבנק לרתק ואינו יכול לעשות בו שימוש, לצורך העמדת אשראי למשל, לבין נכסי הסיכון שלו - האשראי שמעניק הבנק. ההון שמרתק הבנק נועד לשמש כרית ביטחון לימי משבר. כיום הדרישה מהבנקים היא ליחס הלימות הון מינימלי של 9% (הון ראשוני ומשני), כשחמשת הבנקים הגדולים כבר מציגים בפועל יחס של יותר מ-10%.







כחלק מהתוכנית לשיפור יחס הלימות ההון מתכננים בבנקים לבצע גיוסים בשטרי הון מורכבים. אלא שבעוד בנק ישראל רואה בשטרי הון אלה מכשיר העשוי לסייע בשיפור יחס הלימות ההון - ולכן לשפר את האיתנות הפיננסית של הבנק - בחברת הדירוג מעלות S&P סבורים כי הנפקות אלה לא בהכרח ישפרו את איתנותם הפיננסית של הבנקים, והן עלולות אף לפגוע בה.



טוהר ההון



בסקירה שכתבה מיכל גור-כגן, מנהלת תחום מוסדות פיננסיים במעלות S&P, מפורטים מכשירי ההון שעושים בהם בשימוש בישראל - בהם ההון המשני, כתבי ההתחייבות הנדחים, ההון המשני העליון וההון הראשוני המורכב. גור-כגן מסבירה כי מכשירים מורכבים אלה אינם הוניים לגמרי - על אף שבנק ישראל מכיר בהם כהון לצורך חישוב יחס הלימות הון. בחברת הדירוג מתייחסים גם למרכיב החוב, שבגינו משלמים הבנקים ריבית, והיושב מבחינה זו כנטל על המאזן.



על פי גור-כגן ניתן לחלק את המכשירים המורכבים לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה כוללת את ההון המשני, או בשמו הנפוץ "כתבי ההתחייבות נדחים". מדובר במכשיר ה"חובי" ביותר מבין שלושת המכשירים המורכבים, כלומר מאפייניו ההוניים הם החלשים ביותר.



כתבי ההתחייבות נושאים ריבית והם בעלי משך חיים מוגבל. הם נחותים להתחייבויות האחרות של הבנקים, כמו אג"ח ופיקדונות, רק בעת חדלות פירעון. הם גם אינם מאפשרים ספיגת הפסדים - כלומר לא יוכלו להפוך למניות בשעת הצורך. המשמעות היא כי אי-תשלום ריבית שוטפת בגינם מהווה חדלות פירעון של הבנק.



על פי בנק ישראל, ההון המשני יכול להגיע לכ-50% מההון הראשוני של הבנק, לצורך חישוב יחס הלימות ההון. כך, אם ההון הראשוני של בנק מסתכם ב-100 מיליון שקל - הבנק יכול לגייס 50 מיליון שקל, שיוכרו כהון משני.



הקבוצה השנייה של המכשירים המורכבים כוללת את ההון המשני העליון ואת ההון ההיברידי. ההון המשני העליון הוא מכשיר הכולל מאפייני חוב ומאפיינים הוניים, שמאפשרים לו להתנהג כחוב עד לשעת הצורך - אז ניתן להמירו למניות.



שטר ההון המשני העליון נושא ריבית ובדרך כלל מונפק ל-99 שנה - ולכן דומה לחוב צמית. עם זאת, השטר הוא בדרך כלל בעל מנגנון בשם סטפ-אפ, המעודד את הבנק לפרוע את המכשיר אחרי 15 שנה - אחרת יצטרך להעלות את הריבית.



המכשיר כולל מנגנון המאפשר לבנק לדחות את תשלומי הריבית, אם במועד התשלום שוררות נסיבות המשקפות הרעה מהותית בחוסנו הפיננסי של הבנק, כמו כמה רבעונים רצופים של הפסד נקי ואי-עמידה ביתרות עודפים ראויות לחלוקה.



תשלומי הריבית במכשיר זה נצברים עד לאחר יציאת הבנק מהנסיבות המשעות. כמו כן כולל המכשיר מנגנון ספיגת הפסדים, המאפשר לבנק להמיר את השטר להון מניות, במקרים שבהם חלה הידרדרות מהותית בחוסנו הפיננסי של הבנק - למשל, ירידה ביחס הלימות ראשוני לפחות מ-6% או הפיכת יתרת העודפים לשלילית.



בנק ישראל מכיר במכשיר זה כהון משני ששיעורו יכול להגיע עד ל-100% מההון המשני הרגיל, לצורך חישוב יחסי הלימות ההון הרגולטוריים. כך, אם בדוגמה שלנו גייס הבנק 50 מיליון שקל הון משני, שהיה כ-50% מהונו הראשוני, ביכולתו לגייס עוד 50 מיליון שקל בהון משני עליון, המהווים כ-100% מההון המשני.



המכשיר המורכב האחרון שמונה גור-כגן, שהוא בעל המרכיבים ההוניים ביותר מבין השלושה, הוא ההון הראשוני המורכב - ההון ההיברידי. מאפייני מכשיר זה דומים למאפייני מכשיר ההון המשני העליון, כשההבדלים העיקריים הם אי-צבירת ריבית ומנגנון ספיגת הפסדים מחמיר יותר.



מכשיר זה מוכר כהון ראשוני ששיעורו יכול להגיע עד ל-15% מההון הראשוני, לצורך חישובי יחסי הלימות ההון הרגולטוריים. לכן, בגין 100 מיליון שקל הון ראשוני בנק יכול לגייס עוד כ-15 מיליון שקל בהון ראשוני מורכב, שייחשב לו כהון ראשוני לכל דבר - כך שהונו הראשוני יגדל ל-115 מיליון שקל.



מכיוון שההון ההיברידי נחשב להון ראשוני, הרי שבנק המגייס הון מסוג זה - עד כה עשו זאת פועלים ודיסקונט - יוכל לגייס עליו עוד 50% הון משני ועוד 50% הון משני עליון.



גור-כגן מפנה את תשומת הלב בסקירתה לכך שכתבי ההתחייבויות הנדחים דורגו עד לא מזמן בדירוג הזהה לדירוג המנפיק, בשל מאפייני החוב ה"חזקים" שלהם בהשוואה למכשירי ההון האחרים. עם זאת, באחרונה הודיעה מעלות S&P על הורדת הדירוג של כתבי ההתחייבויות הנדחים ב-"notch" אחד מדירוג המנפיק, כדי לבדל מכשיר זה משאר ההתחייבויות הבכירות של הבנקים, כמו האג"ח שלו - בהתאם למתודולוגיית הדירוג הבינלאומית.



על פי מתודולוגיה חדשה זו, מעלות S&P אינה כוללת את כתבי ההתחייבויות הנדחים במודל ה"הון המתואם" שלה, המתחשב בכל מכשיר על פי סוגו ועל פי המרכיב ההוני והחובי שבו. הסיבה - מכשיר זה אינו יכול לשמש כרית לספיגת הפסדים, שכן הוא מכשיר חוב כמעט לכל דבר ועניין.



מכשירי ההון האחרים - ההון המשני העליון וההון הראשוני המורכב - לעומת זאת הם "הוניים" יותר. לכן, מצד אחד, דירוג החוב שלהם הוא בעל פער גדול יותר מדירוג המנפיק (בד"כ 2-3 "notch"); מצד שני, מכשירים אלה נכללים במודל ההון המתואם של חברת הדירוג, אם כי במשקלים נמוכים יותר מההון ה"טהור".



הון ראשוני מינימלי



לאור זאת, כותבת גור-כגן: "הנפקת מכשירי הון מורכבים על ידי הבנקים המקומיים, ככלי לשיפור יחסי הלימות ההון הרגולטוריים, לא תשפר בהכרח את האיתנות הפיננסית שלהם מנקודת המבט שלנו כחברת דירוג". לדבריה, במקרים מסוימים הנפקה כזו עלולה אף להחליש את האיתנות הפיננסית של בנקים שיבחרו במינוף מקסימלי של בסיס ההון.



על פי גור-כגן, מקסום המינוף, כדי להגיע ליחס הלימות הון של 12%, כרוך בירידה ל-5.1% יחס הון ראשוני מקורי (ללא היברידי), 0.9% יחס הון ראשוני מורכב, 3% כתבי התחייבות נדחים ועוד 3% הון משני עליון. לדבריה, ההון הראשוני המקורי בבנקים היה עד כה גבוה מ-6%, ולכן קיים פוטנציאל למינוף גבוה יותר - אלא אם יוגבל על ידי הפיקוח על הבנקים, כך שהבנקים יתחייבו לשמור על הון ראשוני מקורי מינימלי בהנפקה של ההון המורכב.