4 מיתוסים על הבורסה

קזינו? תלוי למי. עבור אלה שנכנסים לבורסה ללא ידע בסיסי בכלכלה או חשבונאות, הבורסה היא קזינו. עבור אלה שקונים ניירות ערך רק על סמך "טיפים" מחברים, הבורסה היא קזינו. גם מי שנכנס לבורסה רק בשביל לעשות "סיבוב" של חודש חודשיים וחושב שכך עושים כולם, מתנהג כאילו הוא נכנס לקזינו. הוא לא בא להשקיע את כספו או לחסוך אותו. הוא מהמר. וכמו בקזינו, רוב הסיכויים הם שיפסיד את כספו. אם לא עכשיו, אז בהימור הבא, שבטח יהיה גבוה יותר.



משחק במניות בבורסה בהחלט יכול לספק ריגושים הדומים לריגושים שמקבלים המהמרים בקזינו. נכון, כמו בקזינו, גם בבורסה אפשר להפסיד כסף. הרי היה כבר מי שאמר כי ישנן הרבה דרכים להפסיד כסף, אך הבורסה היא המהירה שבהן. אבל לא כל מקום שמפסידים בו כסף הוא קזינו. לא מעט מחקרים אקדמיים כבר הראו כי לאורך זמן שוק המניות מניב תשואה גבוהה יותר מאשר רוב אפיקי ההשקעה האחרים. הדגש הוא על "לאורך זמן".
אמנם מי שתמיד יקנה בשיא וימכור בשפל יפסיד "לאורך זמן", אך השקעה נבונה, שמתבססת על ידע, זהירות ושמירה על סבלנות, יכולה להניב רווחים נאים. בעולם חיים הרבה יותר אנשים שהצליחו לעשות הון מהשקעות בבורסה מאשר אנשים שהתעשרו מיכולתם להכות את הקזינו.



"מה שעלה בסוף ירד, מה שירד, בסוף יעלה"



פעמים רבות הנחה זו נכונה, בעיקר לטווחים קצרים, אבל לא מדובר באקסיומה. מניות של חברות מצליחות לא תמיד יורדות אחרי שהן עולות. אמנם ייתכן שהן ירדו לפרק זמן מסוים, אך לאורך זמן מגמת העלייה בהן לא תשתנה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מניית טבע, החברה הישראלית הטובה והמצליחה ביותר. טבע נמצאת כבר 70 שנה במגמת עלייה. מי שהשקיע 10,000 דולר במניות טבע בתחילת שנות ה-90' וחיכה בסבלנות עד היום מחזיק היום חבילת מניות ששווייה 530 אלף דולר. טבע היא באמת דוגמה מיוחדת במינה, אך היא לא היחידה. בעשור האחרון הצטרפו אליה חברות כמו אסם, מכתשים אגן, אגיס, צ'קפוינט ומרקורי.
ארה"ב מספקת דוגמאות נוספות לחברות כאלה, בהן ג'נרל אלקטריק, מיקרוסופט, סיסקו וברקשייר האת'וואי. ויש כמובן דוגמאות הפוכות. מניות של חברות כושלות, שמידרדרות לפשיטת רגל, יכולות לרדת למחיר אפסי ולעולם לא לעלות משם.



"בעלי השליטה תמיד גונבים את החברות - תמיד הם מרוויחים והציבור מפסיד"



גם זו טעות שרצוי להפריך מדי פעם. נכון, יש בבורסה הרבה חברות שלא היו צריכות להיות בה. יש גם לא מעט חברות שמנהליהן מתייחסים לציבור כאל שותף לא רצוי, ועושים הכול כדי לחלוב כסף מהשותף השקט מבלי להתחלק עימו בדבר. אבל אלה תופעות שמדינה מתוקנת יכולה להילחם בהן. לציבור המשקיעים יש לא מעט כלים כדי לבלום את בעלי השליטה ולהפחית תופעות מסוג זה. למשל, חוק ניירות ערך שמגן עליהם ומסדיר את היחסים בין החברות למשקיעים, או רשות ניירות ערך שתפקידה לחקור עבירות המתבצעות בשוק ההון.



המשקיעים גם יכולים להשתמש בכלי הרתעה חשוב נגד מנהלים שסרחו והוא הגשת תביעה ייצוגית בבית המשפט, או להפעיל נגדם את השוט המהיר והאפקטיווי ביותר - הצבעה ברגליים ומכירת המניות. מנהלים שמתייחסים לציבור בזלזול, אינם משתפים אותו במידע ומתעלמים מחובתם לדווח בשקיפות על מעשיהם, אינם זכאים לקבל ממנו אמון. אובדן אמון יכול לעלות למנהלים ולבעלי השליטה כסף רב.
בסופו של דבר, המנהלים היחידים שבאמת מרוויחים הם אלה שמתייחסים לציבור כאל שותף אמיתי. וורן באפט, המשקיע האמריקאי האגדי, הסביר פעם בדו"ח המנהלים השנתי של חברת ההשקעות שלו, ברקשייר האתוואי, כי הוא מתייחס לציבור כאל שותף קרוב שצריך לספר לו מה התרחש בעסק בשנה שבה הוא לא היה בסביבה. אולי משום כך הפך באפט, באמצעות החזקתו בברקשייר, לאדם השני הכי עשיר בעולם. אבל זו כמובן רק סיבה אחת. באפט הפך למיליארדר בעיקר משום שהוא משקיע מחונן ואיש חכם בצורה בלתי רגילה.



"הבורסה יודעת לצפות את העתיד"



האמנם? בורסה היא אולי ברומטר שמודד את מצב הרוח של המשקיעים ברגע נתון, אך היא לא מכשיר לחיזוי. היא אכן משקפת את ציפיות המשקיעים לעתיד (ויש שיגידו את תקוותיהם), אבל ציפיות אלה לא תמיד יתגשמו. המיתוס שלפיו הבורסה חוזה את העתיד נולד כנראה משום שהבורסה מקדימה הרבה פעמים תהליכים כלכליים. כאשר מתחילה התאוששות כלכלית, הבורסה מגיבה מהר ועולה במהירות, וכאשר מתחיל מיתון, היא מקדימה ויורדת בחדות. אבל עליות וירידות הן לחם חוקו של שוק המניות, מכיוון שהמשקיעים נוטים לפעול בעדר, ועל פי מאפיינים פסיכולוגיים.
הרי פעמים רבות בעבר כבר קרה שהבורסה "חזתה" כניסה למיתון שלא התרחש בפועל, או גאות כלכלית שלא הגיעה. מה שנכון הוא שהבורסה בהחלט עשויה להעצים תהליכים כלכליים רגילים ומחזורים של גאות ושפל בעסקים. כשהבורסה נופלת, הדבר משפיע על הלוך הרוח של אנשי עסקים, ומקטין את יכולתם לגייס הון. ירידה בהיקפי גיוס ההון מקטינה את ההשקעות במשק, ומחריפה תהליך של האטה כלכלית. מצד שני, עלייה מהירה בבורסה, כמו זו שהייתה בישראל בשנה האחרונה, יכולה גם להאיץ תהליך של יציאה מהמיתון. עליות בבורסה ומשק שמתחיל תהליך של צמיחה מהירה הם בהחלט תהליכים שיכולים להזין זה את זה. הבעיה היא שתהליכים כאלה יכולים לפעמים לצאת משליטה. כשזה קורה, כפי שקרה במשק הישראלי בשנים 92' ו-93' או בארה"ב בשנת 2000, המחירים בבורסה מתנתקים מהמציאות הכלכלית. בשפה פחות דיפלומטית קוראים לזה "בועה".