מי מפרק את המחשב שלך?

הייתכן שילד בגאנה, בהודו או בניגריה מפרק ברגעים אלה את המחשב הישן שזרקת לפני כמה חודשים לפח? האם ילד זה, בעזרת כמה כלי עבודה פשוטים ביותר וללא כל אמצעי הגנה, מטפל בפסולת הרעילה שבמחשב הישן? התשובה, לצערנו, עלולה להיות חיובית.

התחנה האחרונה בחייהם של מחשבים רבים היא הודו, ניגריה או גאנה. מדינות בהן רבבות גברים, נשים וילדים מועסקים, תמורת שכר זעום, בפירוק מחשבים. או במלים יפות יותר: "מחזור חלקי מחשב" ומכירתם לתעשייה כחומרי גלם.

רבים שואלים את עצמם: מה עושים עם המחשב הישן? זורקים לרחוב? מציבים אותו יפה-יפה ליד הפח בתקווה שמי שנזקק למחשב, וידו אינה משגת, יאסוף אותו אל ביתו? או שמאכסנים אותו בבוידעם – יחד עם פריטים נוספים הממתינים... למה בדיוק ממתינים? כמובן, למעבר הדירה הקרוב, במסגרתו כל תכולת הבוידעם עוברת אחר כבוד לפח האשפה הקרוב.

אם להסתמך על נתוני המכירה של מחשבים אישיים בישראל, מדי שנה רבבות מחשבים יוצאים מכלל שימוש. רובם מוצאים את דרכם לפח. כמה מחשבים נזקים לפח? לאיש אין תשובה. בידי המשרד להגנת הסביבה לא מצויים נתונים אודות היקף הפסולת האלקטרונית בישראל. רוב הפסולת מועברת להטמנה יחד עם כלל הפסולת הביתית. במקרה של המחשבים, חלק לא מבוטל מהם עובר לידיהן של חברות האוגרות אותם ולאחר מכן נמכרים "לפי משקל" לארצות העולם השלישי "למחזור", קרי: לפירוק.

על פי ההערכה, בישראל מיוצרים מדי שנה כ-100 אלף טונות של פסולת אלקטרונית המכילה אלפי ק"ג של חומרים מסוכנים. מספר רשויות מקומיות קטנות החלו באיסוף וולונטרי של פסולת אלקטרונית, אך אלה ניסיונות קטני היקף וזמניים ותרומתם בפתרון הבעיה היא דלה ביותר. משרדי הממשלה אמורים להעביר למחזור את הפסולת האלקטרונית מתוקף החלטת ממשלה משנת 2001, אך אין בנמצא נתונים מהימנים לגבי התנהלותם בנושא.

בקיצור: אין בישראל כל מדיניות ממלכתית וכוללת לטיפול במחזור מחשבים. כמו ביתר התחומים, הממשלה הדוגלת בהפרטה, ממתינה שכוחות השוק יטפלו בסוגיה סביבתית בעלת השלכות נרחבות שרק היא מסוגלת לפתור.

אך ייתכן שהתשובה לשאלה לאן הולכים המחשבים לאחר מותם נמצאת בידי פעילי הארגון הסביבתי הבינלאומי גרינפיס. אנשי "גרינפיס" חשפו בשבוע שעבר עדות נוספת לתופעה הבלתי חוקית של העברת פסולת אלקטרונית רעילה ממדינות קפיטליסטיות למדינות עניות לצורך פירוק ומחזור. בעבר חשף הארגון "מפעלי" פירוק של רכיבי אלקטרוניקה בסין, הודו וניגריה; הפעם חשף הארגון פעילות דומה בגאנה.

צוות של הארגון ביקר בשני אתרים בגאנה שבמערב אפריקה, שם מועסקים ילדים בפירוק מכשירי טלוויזיה מקולקלים, מחשבים מיושנים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים. הרכיבים המפורקים מכילים חומרים רעילים, והעוסקים במלאכה חשופים לסיכונים בריאותיים חמורים. בארגון קוראים ליצרניות מוצרי האלקטרוניקה לקחת אחריות על מוצריהן, לחדול משימוש במתכות כבדות ורעלים, ולוודא שהמוצרים ממוחזרים באופן בטוח ותחת פיקוח.

דו"ח חדש של הארגון שפורסם בימים האחרונים, חשף את שיטת העברת משלוחי הפסולת האלקטרונית לגאנה. מקורה של הפסולת היה ממדינות אירופיות כמו גרמניה, שווייץ והולנד, וכן מקוריאה - חרף חוקים נוקשים האוסרים זאת.

בתעודות המשלוח מוגדרים המשלוחים כ"פריטים משומשים המיועדים לשימוש חוזר" ולא כפסולת - צעד מכוון שנועד לעקוף את המגבלה החוקית על משלוח פסולת רעילה. אך הדו"ח מצטט גורם אירופי רשמי שמודה כי רוב הציוד שמועבר אינו שמיש יותר, וכי מדובר במוצרי אלקטרוניקה מקולקלים המיועדים לפירוק.

בגאנה נוחתים המשלוחים באתרים מיוחדים, שם מפרקים אותם לגורמים. העוסקים במלאכה הם לרוב פועלים עניים ובחלק מהמקרים ילדים וצעירים. את הרכיבים השמישים מוכרים במשקל לחברות המייצרות מהם מוצרים שונים, ואת החיווט החשמלי והכבלים שורפים על מנת לחשוף את הנחושת או האלומיניום, שגם הם מיועדים למכירה.

שריפת החיווט יוצרת זיהום אוויר חמור, ופולטת לאוויר גזים רעילים ומסוכנים. פירוק הרכיבים, שבחלקם מכילים מתכות כבדות וחומרים רעילים אחרים, מהווה סיכון בריאותי חמור לעוסקים במלאכה. הצוות של גרינפיס נטל דגימות קרקע משני האתרים בגאנה. הדגימות נותחו במעבדות בבריטניה ונמצא שהכילו דיאוקסינים, הידועים כמחוללי סרטן, חומרים פלסטיים רעילים כגון פתלאטים, החשודים כגורמים לשינוי הורמונלי ופוגעים בפיריון, וכן עופרת בריכוזים הגבוהים פי 100 מהתקן הבינלאומי המותר.

חברות אלקטרוניקה, ובמיוחד חברות מחשבים כמו אפל, דל ו-HP, הגבירו בשנים האחרונות את היקפי המחזור שלהם, במיוחד כדי למנוע מרכבים רעילים להתפשט בעולם. ואולם, ארגוני סביבה וגם גופי פיקוח ממשלתיים מודים שאחוזי האיסוף והמחזור קטנים, ושרוב הציוד נמכר באופן בלתי חוקי לפירוק.

"אם חברות לא יחדלו משימוש בחומרים מסוכנים במוצרים שלהם, וייקחו אחריות על כל מחזור החיים של המוצר, השלכת הפסולת הרעילה תימשך", מסר דובר גרינפיס. "אסור לחברות האלקטרוניקה לאפשר למוצרים שלהם להרעיל פועלים עניים מסביב לעולם" הוא הדגיש.

הארגון הבינלאומי אף פתח במבצע רחב של צרכנים. באמצעות הדואר האלקטרוני ניתן ליצור קשר עם ראשי התאגידים הגדולים המייצרים מחשבים ולדרוש מהם לחדול מלהשתמש בחומרים רעילים בעת ייצור המחשבים ולאמץ מדיניות מחזור אחראית.


ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית