מהם הקריטריונים להעמדה לדין של ייצור חסר גוף ונפש כמו חברה ציבורית?

מהם הקריטריונים להעמדה לדין של ייצור חסר גוף ונפש כמו חברה ציבורית? כיצד מאתרים את הפליליות שבמעשי החברה? אינסטינקטיווית קשה להבין מדוע צריך להעניש את בעלי המניות שלא חטאו. מעשית, מצדדי אכיפת הדין הפלילי על חברות טוענים שיש צריך לדרבן את החברות לפקח על עצמן באמצעות המנגנונים המוכרים של אסיפה כללית, ועדת ביקורת וכדומה - כדי להקשות על השוורים המועדים של שוק ההון.



בכנס בעניין פלילים בתאגידים שנערך באחרונה בקריה האקדמית אונו מנתה עו"ד אורלי דורון, האחראית על תיק ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, אחד לאחד, את שיקולי הפרקליטות להעמדה לדין של חברות ציבוריות. הגורם המשמעותי ביותר מבחינתה - הרלוונטי גם בעולם הפלילי ה"רגיל" - הוא ההרתעה. דהיינו, הרצון לעודד מערכות בקרה בתאגידים כדי שלא תיווצר קרקע נוחה לביצוע עבירות פליליות. שיקול אחר של המדינה, אמרה, הוא מניעת הישנות עבירות. כמו כן, לדבריה, מתמידה התביעה בנקיטת קו מחמיר כלפי התאגיד בקשר לחובות ישירות שמטיל עליו החוק, כמו חובת הדיווח.



המבחן שמעורר התפלפלויות משפטיות רבות הוא מבחן הקורבן. אם החברה ניזוקה מבחינות שונות, אז הנטייה היא שלא להעמיד את החברה לדין. לדברי דורון, מקרים שבהם האורגן (אדם בתאגיד) מתכוון להזיק מפורשות לחברה ולהיטיב עם עצמו הם מקרים קלים - בהם אין להעמיד לדין את התאגיד. "ואולם, לעתים קרובות, מדובר בעבירות שונות המיוחסות לאורגנים, אשר חלקן מרע עם החברה הציבורית וחלקן מטיב עימן. כך למשל במקרה בו מעשי האורגן עושקים את החברה הציבורית, ואולם הדיווחים המטעים, שאינם מגלים את דבר העושק, יש בהם כדי להיטיב עמה".



מה היחס להפסד כספי של החברה? לטענת דורון, "לא כל חסרון כיס מצדה של החברה יוביל אוטומטית להחלטה שהתאגיד הוא קורבן", אמרה. הפסיקה בוחנת אם המעשה או ההחלטה העברייניים קידמו את האינטרס של התאגיד. או אז זה יהווה תמריץ להעמדה לדין. בכל מקרה, גם לפי הניתוח של דורון קשה למתוח קו ולומר מה נכנס תחת הגדרה של פגיעה בתאגיד ומה תחת ההטבה עמו. "לעיתים נראה התנהגויות שלפי הגדרתן לכאורה הן גורמות פגיעה בתאגיד, אך התביעה העמידה לדין בגינן את החברה. לשיטתנו לא תמיד עבירה היא נגד התאגיד, אפילו כשעל פניו מדובר בעבירה שכותרתה מלמדת לכאורה על פגיעה בתאגיד - למשל קבלת דבר במירמה".



אחת הדוגמאות המעניינות מהשנים האחרונות נוגעת להשתלטות ארגון פשע על חברה ציבורית, כפי שהיה בפרשת נורדן. בחברה זו עשו עבריינים שימוש בחברת נורדן בנוגע למכירת דלק מהול לציבור. החברה הואשמה בשורת עבירות כמו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה על חוק ארגוני פשיעה. דורון הדגישה כי הפרקליטות התעקשה על הרשעת החברה חרף הסדרי טיעון עם המעורבים בשר ודם בפרשה. "הרי ממעשי הארגון, ובכללם מהילת דלקים עבירות מס, הלבנת הון וכיוצא באלו, התאגיד הפיק תועלת", הסבירה.



אפילו חברה בפירוק לא חסינה מהעמדה לדין. יתר על כן, לגישת הפרקליטות יש להטיל קנסות גם על חברות בפירוק, כשהקנסות מצטרפים לחובות החברה כלפי הנושים השונים. "עמדתנו היא כי כל עוד חברה לא נמחקה מהרישום ברשם החברות, יש לה חיים משל עצמה. מבחינה ציבורית הוכרה החשיבות הציבורית בהרתעת התאגיד מהישנות ביצוע עבירות, והרתעת הרבים, גם אם מתקיימים חילופי גברי".



בסופו של דבר חזרה דורון על המנטרה שלא ניתן בלעדיה: הפרקליטות בוחנת את "האינטרס בהעמדה לדין של חברה ציבורית, על פי אמות מידה קונקרטיות, המשתנות ממקרה אחד למשנהו, תוך התייחסות למכלול השיקולים". היא הדגישה כי במסגרת אמות מידה אלו גם נלקחות בחשבון ההשלכות במקרים מסוימים שיש להגשת כתב אישום כנגד חברה ציבורית והשפעתה על בעלי המניות בחברה.



דורון לא הזכירה את משפט מלם המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בתל אביב. ואולם, טיעוניה כמו השיבו לשופטת דניאלה שריזלי שהביעה טרוניה, לשון המעטה, נגד החלטת פרקליטות מיסוי וכלכלה להעמיד לדין גם את מלם מערכות בנוסף לבעל השליטה, גד זאבי ואחרים. שריזלי קיבלה לפני כמה חודשים את הטענה המקדמית של הגנה מן הצדק והבהירה שכתב האישום בעניין החברה יימחק.



בכתב האישום, שהוגש באפריל 2006 בפרשת אישור המשכורת של זאבי, יוחסה לחברה אחריות פלילית מכוח מעשי המרמה לכאורה של בכירי החברה. השופטת ציינה בהחלטתה כי בכתב האישום אין כל התייחסות לאחד המרכיבים הנדרשים כדי להטיל על חברה אחריות פלילית - התועלת או טובת ההנאה שהפיקה מלם ממעשי הבכירים. בנוסף קיבלה השופטת את טענת עו"ד יעל גרוסמן שייצגה את החברה לאכיפה בררנית, בהשוואה למקרים דומים שבהם המדינה לא העמידה לדין את החברה. "לא מצאתי בנימוקי בא כוח המאשימה צידוק ענייני להחלטה להטלת אחריות פלילית על מלם באותן נסיבות. העמדתה של מלם לדין נוגדת, להערכתי, את עיקרון השוויון בפני החוק במובנו הבסיסי". לדברי השופטת, קביעתה בדבר היעדר אחריות פלילית מצד מלם עולה בקנה אחד עם גישתה של הפרקליטות עצמה, שבמקרים דומים נמנעה מלייחס לחברות ציבוריות עבירות מרמה ורישום כוזב.



במיסוי וכלכלה לא התייאשו והגישו, כמנהגם, ערעור על ההחלטה. בערעור הבחינה הפרקליטות בין פרשת מלם לפרשות אחרות, דוגמת שלמה אייזנברג וצינורות המזרח התיכון שם לא הועמדו החברות לדין בעניין המרמה. במקרים אלה, טענה הפרקליטות, ההחלטות שהתקבלו במרמה באסיפת בעלי המניות נועדו לפגוע בחברה. לעומת זאת, בעניין מלם נועדה ההחלטה באסיפה גם להיטיב עם החברה. בנוסף נטען כי האכיפה אינה בררנית כי בפרשת אייזנברג הורשעה חברת ערד בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך. עוד לא התקבלה הכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי.



טיפול ב-28 תיקים בלבד



פרקליטות מיסוי וכלכלה עוסקת בימים אלה ב-28 תיקים בלבד. 17 מתוכם נידונים כעת בערכאה הראשונה ו-11 בשלב הערעור. כך ציינה דורון בכנס. מיעוט התיקים היא אחת הסיבות המרכזיות להתעקשות מיסוי וכלכלה למצות כל תיק ותיק ובכלל זה גם להגיש ערעורים בחלק נכבד מהמקרים. מאידך, ההתמקדות המיקרוסקופית בכל סוגיה משפטית מקשה על אכיפה כוללת יותר.



ואכן בפורום מסים של לשכת עורכי הדין, כפי שפורסם באחרונה ב-TheMarker, העומדת בראש פרקליטות מיסוי וכלכלה, אלה רובינק, הבהירה כי פעמים רבות הפרקליטות אינה מתפשרת בתיקים כי חשוב שבתי המשפט ייקבע תקדימים ונורמות התנהגותיות של שוק ההון. "אנחנו לא מטפלים באלפי תיקים; לכל תיק ותיק יש השלכות רחבות ולכן יש לנהוג באמת מידה מושכלת בין אם נגיע להסדר טיעון ובין אם לאו", הסבירה. ואכן, שיעור הסדרי הטיעון בפרקליטות מיסוי וכלכלה נמוך במחצית משיעור הסדרי הטיעון בכלל הפרקליטות, כ-40% מול כ-80%.