פס"ד עקרוני: שימוש בקרקע לתחנת דלק פנימית במושב אינו "שימוש מסחרי" המחייב תשלום "דמי היתר"

שופטת בית משפט השלום בנתניה סמדר קולנדר-אברמוביץ, דחתה תביעה של מינהל מקרקעי ישראל להפסיק את פעולתה של תחנת דלק פנימית במושב כפר ידידיה שבשרון, בעילה שהמושב עושה בתחנה "שימוש מסחרי" (תדלוק כלי הרכב הפרטיים של חברי המושב). עוד טען המינהל שהשימוש המסחרי בתחנה מחייב את המושב לשלם דמי היתר בגובה 91% משווי הקרקע בשינוי ייעוד מחקלאי למסחרי.



בתשובה לתביעה טען המושב באמצעות עו"ד גד שטילמן, כי מאז הקמתה של תחנת הדלק ב-1975 היא משמשת לתדלוק כלי הרכב הפרטיים של חברי המושב ורכבים פרטיים של חברי מושבים סמוכים, וזאת בידיעת מינהל ובהסכמתו. לטענת המושב, אחרי 40 שנה של פעילות התחנה אין מקום לתשלום דמי היתר, מה גם שהחלטת המינהל לגבות דמי היתר התקבלה שנים רבות לאחר הפעלת התחנה ועל כן אין להחלטה הזו תוקף רטרואקטיווי.



השופטת קולנדר-אברמוביץ, קיבלה את טענת המושב שאין להגדיר את השימוש בתחנה כמסחרי, בשל העובדה שבעת הקמתה לא קבע המינהל שעליה לספק דלק לכלי רכב חקלאיים בלבד. אילו קיבל בית המשפט את תביעת המינהל לקבוע כי השימוש בתחנה הפנימית הוא מסחרי, עשויה להיות לכך השלכה מרחיקת לכת לגבי 130 תחנות דלק פנימיות במושבים ובקיבוצים, שהמשך השימוש בהן היה הופך למסחרי ומחייב תשלום דמי היתר למינהל של מאות אלפי שקלים לכל תחנה.