עבד קשה: השופטת אלשיך פסקה לנאמן עיריית טייבה שכר כפול מזה שהציעה המדינה - 200 אלף שקל

כהן, ממשרד עו"ד כהן-וילציק-קמחי ושות', עתר לבית המשפט בבקשה לשכר טרחה חודשי בסך 250 אלף שקל. המדינה, שביקשה את הקפאת ההליכים של העירייה, התנגדה לבקשתו ועתרה לקביעת שכר חודשי של 100 אלף שקל. כונס הנכסים הרשמי אמנם הציע הצעת פשרה בסך 170 אלף שקל בחודש, אך הוא לא הצליח לגשר בין הצדדים.



כהן טען כי הפעלת הקפאת ההליכים בעירייה סבוכה יחסית לחברה מסחרית והוא נדרש, בין השאר, להפעיל שירותים עירוניים שחדלו מלתפקד ערב הקפאת ההליכים, לשקם תשתיות עירייה, לערוך בדיקות משפטיות הנובעות ממעמדה המיוחד של העירייה ולהתמודד עם מאות הליכים שפתחו נושים נגד העירייה. לטענת כהן, הדבר מצריך עבודה קבועה של תשעה עורכי דין ממשרדו, מתמחים ואנשי מנהלה.



לגרסת כהן, לו חושב שכר הטרחה לפי שעות, היה מתקבל חיוב כפול מזה שביקש. משרד הפנים התנגד לבקשתו ועמד על כך שהשכר שישולם לכהן יהיה 100 אלף שקל בחודש בלבד. לטענת משרד הפנים, שעות העבודה הרבות שהציג כהן מבוססות על כך שכהן התערב בענייני ניהול העיר, עניין שלדעת משרד הפנים אינו מצוי בסמכותו. השופטת אלשיך מותחת ביקורת נוקבת על טענה זו של המדינה וכותבת כי עמדת המדינה חוטאת לעיקר וכמעט סותרת את מהותה של הקפאת ההליכים. לדברי אלשיך, "המדינה ברצונה תערבו ותשתמש בשירותיו, וברצותה תרחיקו בטענה שגופים אחרים, שכשלו והביאו את העירייה אל סף פי פחת, הם האחראים על ניהול הגוף".



אלשיך מציינת כי המדינה עצמה כשלה בפיקוח על העירייה ואף אמצעים שבהם השתמשה להדחת ראש העיר לא הצליחו להביא מזור לטייבה ולתושביה. עמדת המדינה, מציינת אלשיך, שגויה הן במישור העקרוני של מהות הקפאת ההליכים וסמכויות הנאמן והן במישור הפרקטי של עצם גיבוש הסדר נושים. לדברי אלשיך, "אין לי אלא להצר על כך שמשרד הפנים החליט לערוך מאבק סמכויות מול הנאמן ובעקיפין מול בית המשפט". אלשיך מקבלת את טענתו של כהן כי מדובר בעבודה מסועפת של שיקום ותפעול מערכת עירונית שלמה. לדבריה, "עניין לנו בתיק מורכב וגדול מאוד של הקפאת הליכים, הדורשים מאמצים שוטפים וענפים מצד הנאמן ומשרדו".



לפי פסק הדין בעניין פירוק תבל, נקבע שכר טרחה בסך 50 אלף דולר לנאמן, שלא כלל שכר נוסף בסכום כמעט זהה למשרדים שנתנו לנאמן שירותים. סכום של 33 אלף דולר, אף הוא ללא הוצאות נלוות, נקבע בפירוק הבנק למסחר. לדברי אלשיך, "ספק גדול בעיני אם היקף ההשקעה שנדרשה מכהן כנאמן בהקפאת ההליכים נגד טייבה, קטן מזה שנדרשה בבנק למסחר".



אלשיך פוסקת כי סך חודשי של 200 אלף שקל בתוספת מע"מ מהווה פתרון ראוי, בהתחשב בעובדה שלא התבקש שכר טרחה נוסף בעבור נותני שירותים משפטיים חיצונים ובמאמצים המיוחדים, הקשים והמסועפים שהשקיעו הנאמן וצוותו. בנוסף, קובעת אלשיך כי המדינה תישא בהוצאות שכר טרחת הנאמן בסך 50 אלף שקל.