"צעיר ערבי גולש באינטרנט יותר מיהודי"

לפי גוגל טרנדס, פאנט הוא אתר בעל חשיפה גבוהה יותר מאתרים ישראליים ידועים, כמו הרשת החברתית מקושרים, אתר המכירות יד2, ואפילו יותר מתפוז ו-nrg.



בסאם ג'אבר, הבעלים והמנהל של האתר, כבר רגיל, לדבריו, ליחס המפלה. "כל חמישה-שישה חודשים הציבור היהודי מופתע מחדש מכוחו של פאנט", הוא אומר. "מתייחסים אלינו כצימוק או כצבע בידיעה, ולא לגופו של עניין. רוח הדברים היא תמיד 'איך זה שאתר ערבי ישראלי הוא במקום השני'".



לגבי סקר TIM, שאינו מודד את האוכלוסייה הערבית, הוא אומר, כי "זה לא בסדר. זכותו של אזרח לדעת מה כוחו של האינטרנט הערבי. גם אם זה עולה כסף - אני מוכן לשלם. אני הראשון שישקיע". תגובת TIM לא התקבלה.







פאנט הוקם ב-2002 בתור אתר של השבועון הערבי "פנורמה". ג'אבר, לשעבר כתב רשת ב', הקים את "פנורמה" ב-1986 עם אשתו, ובשלב הראשון הוא היה המקומון של טייבה. העיתון החל כעלון, ולאט לאט התחיל לגדול. "התחלנו ב-2,600 עותקים, וכיום אנחנו מדפיסים 32-35 אלף עותקים", הוא מתגאה.



האם האתר פוגע בתפוצה של העיתון?



"כן. לפני פאנט היתה עלייה גדולה מאוד בקוראי העיתון, והאתר מיתן את זה. אנחנו עדיין עולים, אבל קצת - אולי ב-500 מנויים בשנה".



"לפני שלוש שנים", נזכר ג'אבר, "כאשר הגענו ל-10,000 משתמשים ייחודיים בשבוע באתר, עשינו חפלה". כיום הוא כבר מציג בגאווה נתונים מגוגל אנליטקס, המצביעים על 753 אלף ביקורים ביום (נכון ל-9 באוגוסט), עם ממוצע שהייה באתר של עשר דקות - הישגים מרשימים בהחלט.



נתוני גוגל טרנדס משקפים לפאנט כ-220 אלף משתמשים ייחודיים ביום. לדברי ג'באר, המספרים גבוהים הרבה יותר: "יש לנו בממוצע 420 אלף משתמשים ייחודיים ביום בקרב ערביי ישראל. שאר הגולשים הם מהרשות הפלשתינית, ירדן, מצרים, מרוקו, לבנון, המפרץ הפרסי וגם אירופה וארה"ב".



ג'אבר לא שש לדון בשאלה אם המספרים המרשימים מתורגמים גם להכנסות ולרווחים: "אני לא רוצה להתייחס למספרים. אנחנו לא נתמכים על ידי אף אחד, ולא רוצים להיות נתמכים. המודעות מאזנות לנו את ההוצאות. אני יכול להגיד שאנחנו לא מפסידים".



גופים ישראליים רצו לקנות אתכם או להיכנס כשותפים?



"כן. גופים חזקים ונחשבים בתחום".



ולמה לא רצית?



"אני מרגיש שכשאנחנו משחקים במגרש הזה לבד, אנחנו יכולים לקדם את האתר הרבה יותר מאשר עם התחייבויות והתערבויות בקו שלנו. אני חושב שאחד מסודות ההצלחה שלנו הוא שאנחנו עצמאיים. כנראה שיש לזה חסרונות ויתרונות. גם אם נמכור את האתר, נקים אתר יותר חזק ממנו".



ומה לגבי פעילויות משיקות, כמו אתר סחר?



"אנחנו שוקלים את זה, אבל במגזר הערבי יש חשדנות בדברים האלה והם לא אוהבים את זה. לכן זה לא מתקדם".



במה שונה אתר ערבי מאתר יהודי?



"התקשורת בשפה העברית נחשבת עוינת למגזר הערבי. הגולש הערבי הממוצע לא מתייחס לתקשורת בעברית כאובייקטיווית. גם אנחנו לא אובייקטיווים בעיני הקורא דובר העברית, כי אנחנו כותבים לציבור מסוים. זה כמו שאתר חרדי כותב בשפה שלו. אין שלמות, יש רק חתירה לשלמות. אנחנו משתדלים להגיע למקסימום נייטרליות ואובייקטיוויות".



באשר למפרסמים, אומר ג'אבר, כי "משרדי הממשלה או לפ"מ (לשכת פרסום ממשלתית) לא מפרסמים באתר שלנו. זה לא בסדר, ונפנה בעניין למבקר המדינה. אנחנו פונים לכל ערביי ישראל - וזה דבר נדיר מאוד. גם אתרים גדולים במגזר היהודי לא מגיעים לחשיפה כזאת. אנחנו מגיעים ליותר מ-90% מקהל היעד. כמעט כל המפרסמים הגדולים נמצאים בפאנט. לגבי מפרסמים לא ישראליים, יש מעט. אנחנו בודקים את הדרך הזו בימים אלה. יש שם פוטנציאל אדיר, ואנחנו מתכוונים לנצל אותו".



אולי אתם לא עושים עבודה טובה בחינוך השוק?



"אנחנו כן. אני לא רוצה לעבוד באופן שישפיל את עצמנו. לא רוצה להתחנף לאנשים כדי שיתנו לי מודעה".



מה היתרון שלכם על פני אתרים אחרים בערבית?



"האינטרנט הערבי לא ממש מפותח. לנו יש יתרון על כל האתרים בעולם הערבי - אנחנו כותבים מה שאנחנו רוצים. אנחנו יכולים למתוח ביקורת על ממשלת ישראל או למתוח ביקורת על סוריה. יש לנו חופש. במדינות ערב השלטון מצפה שהכתבות יהיו לטובתם. החופש הזה מחזק אותנו גם בישראל וגם בקרב העולם הערבי. מצד שני, לפעמים מתייחסים אלינו בהרבה עוינות כי אנחנו יושבים בישראל".



שוחרי שלום



לעומת ג'אבר, אתרים ערבים אחרים לא מהססים להודות כי פעילותם הפסדית. "אל ערב לא רווחי", מצהיר פאיז אשתיוי, מנכ"ל ומבעלי קבוצת כל ערב, המחזיקה בעיתון "כל אל ערב", מגזין "ליידי כל אל ערב" ובאתר האינטרנט - alarab.co.il, שחגג לפני כחודש שנתיים לעלייתו לאוויר.



לפי נתוני גוגל אנליטיקס שג'אבר מציג, אל ערב נהנה מ-620 אלף ביקורים יומיים. מספר המשתמשים הייחודיים שעליהם הוא מדווח הוא כ-300 אלף ביום. "האסטרטגיה שלנו היא לטווח ארוך", אומר אשתיוי. "אנחנו כל הזמן משקיעים ברוחב פס, בשרתים ובעובדים מקצועיים יותר. אנחנו רוצים קודם כל להפיץ את אל ערב בעולם, ולאחר מכן לעבוד על הרווחיות. קבוצת כל אל ערב עצמה היא רווחית. האתר נשען על הקבוצה. אנחנו מפסידים עליו כסף, אבל עובדים לפי התכנון שלנו וזה מצליח יפה מאוד. אנחנו מופתעים מהתגובות".



באשר למפרסמים, אשתיוי אומר כי "יש פרסום, אבל הוא לא מכסה את ההוצאות. הפוטנציאל לא ממומש. אנחנו סובלים מתקציבים דלים, על אף שבמגזר הערבי גולשים באינטרנט אפילו יותר מבמגזר הכללי, כי אין טלוויזיה מקומית שעוסקת בכל מה שמעניין את המגזר".



לדבריו, "אין כמעט בית במגזר הערבי שאין בו מחשב. הוא נהפך להיות פריט חובה כמו מקרר ומכונה כביסה, ואפילו חשוב יותר מהטלוויזיה. אנחנו דוחפים את עצמנו, מרחיבים את בסיס המפרסמים וזה מתחזק והולך שנה אחרי שנה. אני מקווה שזה יגיע לתקציבים הולמים".



"כל אל ערב" הוא שבועון עצמאי בשפה הערבית, שנוסד בנצרת ב-1987, על ידי משרד הפרסום אל בוסתנאי - שהיה בבעלות משרד הפרסום אריאלי ונוהל בזמנו על ידי מוסא חאסדייה. לפני כמה חודשים, אחרי שנים של מאבקים קשים, הסתיימה שותפות בת יותר מעשור בין קבוצת ידיעות תקשורת וליגל טנדורי לבין חאסדייה ואשתיוי, שהחזיקו עד אז במשותף ב"כל אל ערב". חאסדייה, אשתיוי וקבוצת בעלי עסקים ערבים ישראלים רכשו בעלות מלאה על העיתון.



לפי הערכות, העסקה הסתיימה לאחר שקבוצת ידיעות אחרונות וליגל טנדר, שהחזיקו כל אחת ב-25% ממניות החברה, קיבלו מחאסדייה ואשתיווי כ-3.5 מיליון שקל. חאסדייה ממשיך להחזיק ב-40% מהמניות, כפי שהחזיק קודם. אשתיוי, שהחזיק עד אז ב-10% מהמניות, הגדיל את אחזקותיו. שאר המניות מוחזקות על ידי קבוצת בעלי העסקים. חסדייה ואשתיוי אמרו עם חתימת העסקה כי היא נחתמה לפי שווי של כ-8 מיליון שקל לחברה.



הציעו לכם לרכוש את האתר?



"מישהו רצה את האתר שלנו וההצעה היתה נדיבה, אך סירבנו. חשבנו שזה מוקדם מדי, ובינתיים אנחנו רוצים למקם אותו במקום הראוי".



מה הבידול שלכם לעומת אתרים אחרים?



"אנחנו יותר מקצועיים ואיכותיים. יש לנו שם טוב, והידיעה הראשית שלנו תמיד תהיה בעניין חדשותי - אם זה במדינת ישראל, לבנון או מצרים - ולא על זמרים".



יש לכם קו פוליטי?



"בוודאי, אנחנו שוחרי שלום. דוגלים בשתי מדינות לשני עמים".



יש צנזורה באתר?



"בטוקבקים, כשיש השמצות. אנחנו אתר לא מסורתי, אלא חילוני לגמרי, ותראי אצלנו בחורות בבגדי ים - ומתקיפים אותנו על כך. זה הקו שלנו, ואנחנו לא משנים אותו. אנחנו לא אתר מסורתי שרוצה להיות צנוע. גם במגזין 'ליידי כל אל ערב' תראי את אותן התמונות, וגם בעיתון עצמו".



שומרים על רמה



"יש בורות בקרב המפרסמים והם בעלי דעות קדומות", קובעת ג'ומאנה נסייר-חכים, מנהלת השיווק של אתר בוקרה (bokra.net). "הם לא תופשים את המגזר כחדשני וטכנולוגי. יש לנו אפליה כפולה: ראשית, המפרסמים לא משקיעים במגזר הערבי, ובנוסף הם לא מפרסמים באינטרנט - זאת על אף שכיום הפרסום באינטרנט הרבה יותר אפקטיווי ומדיד".



לדבריה, "החברות הגדולות לא מפרסמות הרבה במגזר הערבי. היקפי הפרסום נמוכים מאוד, ולאינטרנט כמעט ואין תקציבים. זה אבסורד, כי הצעיר הערבי גולש כיום באינטרנט יותר מצעיר יהודי. אין לצעיר הערבי הרבה מה לעשות. אין הרבה מועדונים ואין מסגרות. הצעיר הערבי צורך מותגים, ומחפש משהו מודרני ועדכני. המפרסמים לא חושבים על זה, ואני צריכה לשכנע אותם".



אתר בוקרה, שבבעלות קבוצת יארא של איש העסקים באהר זועבי, הוא אתר עצמאי שלא קשור לעיתון מודפס. סאוסן סרור, העורכת הראשית של האתר, שמתגאה בוותק של 18 שנה בעיתונות, טוענת כי עצמאות האתר היא יתרון: "רוב האתרים בחברה הערבית הם נגזרת של העיתון שלהם. כל בעל עיתון פותח לעצמו אתר אינטרנט כדי לגבות את העסק. אנחנו יצאנו בלי עיתון. התחלנו מאפס. אתרים שנגזרים מעיתונים נראים ממש כמו עיתון. אנחנו דינמיים ומתחדשים. לפני כמה שבועות גם יצאנו בעיצוב חדש".



לדבריה, "אנחנו לא רוצים שחנות ירקות תפרסם אצלנו, או מודעות אבל - כמו שיש באתרים אחרים. יש לנו מדור של צעירי בוקרה, שהוא עולם בפני עצמו. הצעירים הערבים רוצים לדעת מה קורה עם הזמרת ההיא והכוכב ההוא, ובקרוב מאוד תהיה אופציה לתת לגולשים להעלות סרטונים. אנחנו נתפשים כאתר אמין ואמיץ. לפני חודשיים פירסמנו כתבה על שתי לסביות ערביות, ואיימו עלינו כי זה מנוגד לעקרונות החברה, אבל התעקשתי לפרסם את הכתבה".



לפי נתוני גוגל אנליטיקס, לאתר 221 אלף ביקורים ביום. באתר מועסקים 22 עובדים, והוא עלה לאוויר בשם בוקרה ביוני 2006. קודם לכן נקרא האתר טייבה נט.



איך את מסבירה את הפער ביניכם לבין המתחרים?



נסייר-חכים: "בפאנט יש הרבה גולשים מחו"ל. הוא פונה יותר לצעירים בני העשרה, ולנו יש אוכלוסיות אחרות. העובדה שאנחנו לא במקום הראשון היא טובה, משום שזה יוצר אתגר. יקח לנו זמן להגיע למקום הראשון, אבל נגיע".



יש לכם קו פוליטי?



"אין. אנחנו פלשתינים שגרים במדינת ישראל".



את מכירה את סקר TIM?



לא".



אתן מפעילות צנזורה?



סרור: "במדור דת מרגישים את ההערות של הגולשים, שצמאים לשמוע ומפתחים דיאלוגים ארוכים. אנחנו לא מפרסמים טוקבקים תוקפניים. צריך לשמור על רמה".