מלבד מידע על אופן קבלת ההחלטות ואופן השימוש בכספי משלמי המסים, קיים ברשויות השלטון מידע רב שעשוי לשמש כל אחד מאזרחי המדינה - מצב התברואה במסעדות, נתוני הפשיעה בערים השונות, שיעור מחזור הפסולת ועוד ועוד. מידע מסוג זה מפורסם באופן קבוע במדינות אחרות, אך בישראל, לא מפתיע לגלות, המצב אינו דומה. מידע על כספי הממשל והציבור נשמר היטב במשרדי הממשלה.
עשור חלף מאז נחקק חוק חופש המידע, אבל ממשלת ישראל - מי שאישרה אותו והכריזה עליו כ"מהפכת השקיפות" - מצפצפת עליו. החוק, שאושר במאי 98', מעגן בחקיקה את זכותו של כל אזרח לקבל מידע מרשויות ציבוריות. שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, הגדיר אותו כ"נקודת מפנה ביחסים בין האזרח לרשויות השלטון" והבטיח: "מינהל ציבורי פתוח, זמין, נגיש לכל אזרח ותושב וחברה דמוקרטית יותר".
אלא שנכון ל-2008 שום מהפיכה במידע לא נראית באופק: הרשויות הציבוריות ממשיכות למדר מידע ולהקשות על מי שמנסה לקבל אותו במסגרת החוק ורוב האזרחים כלל לא מודעים לזכויותיהם. השר שנמצא בנעליו של הנגבי היום, דניאל פרידמן, אף ניסח באחרונה הצעת חוק לדחיית יישום חופש המידע בחברות הממשלתיות בשנה נוספת - הצעה שזכתה לאישור בכנסת אך לבסוף לא צלחה.
יתרה מכך, מבדיקה של התנועה לחופש המידע המפורסמת זו השנה השלישית עולה כי בממשלת ישראל לא קיים משרד אחד כיום שמיישם את חוק חופש המידע באופן מלא. משרדים בודדים מיישמים אותו באופן מספק אך רובם מתקשים לציית לו. "10 שנים אחרי שהחוק נחקק אין רשות ציבורית אחת שנערכה בצורה סבירה כדי לממש אותו", אומר רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע. "כדי להשיג מידע שאזרחים בחו"ל זוכים לקבל כדבר שבשגרה, עדיין יש להשקיע מאמצים הירואיים".
את הבדיקה במשרדי הממשלה ביצעו סטודנטים הפעילים בעמותה שהוקמה ב-2004 על ידי העיתונאי רביב דרוקר והמשפטנים ד"ר יורם רבין וד"ר יובל קרניאל. הם פנו למשרדי הממשלה בכתב ובטלפון בבקשה לקבל מידע על פרטי ההתקשרות של המשרד עם עורכי דין פרטיים, על הטבות והקלות הניתנות לעובדי המשרד במסגרת תפקידם, על תלונות שהוגשו על ידי אזרחים כנגד בעלי תפקידים במשרד ועל פעילות הוועדות בהן חבר השר במשרד. בנוסף הם בדקו את המידע המוצג באתרי האינטרנט של המשרדים. התוצאות, כאמור, אינן מעודדות.
על פי הבדיקה, מבין 20 משרדי הממשלה שנבדקו דורג המשרד לביטחון פנים בפעם השנייה ברציפות במקום הראשון. המשרד קיבל ציון 4 מתוך 5 והיה זה שיישם באופן הטוב ביותר את החוק וסיפק מידע מהותי. המשרד שהתעלם באופן הבוטה ביותר מהוראות החוק הוא דווקא משרד הפנים, שמתוקף תפקידו אמור לפקח בין היתר על הבנייה, התקציבים והבחירות בשלטון המקומי. המשרד הגיע למקום האחרון וקיבל ציון 0.8 בלבד.
משרד התמ"ת הידרדר
אם ציפיתם שמשרד המשפטים הממונה על יישום החוק ישמש דוגמה ליתר משרדי הממשלה בכל הקשור ליישומו, אתם צפויים להתאכזב. המשרד דורג במקום השביעי עם ציון של 2.8 - שיפור מסויים לעומת דירוגו בשנה שעברה (13), אבל עדיין רע למדי. השיפור המשמעותי ביותר חל במשרד לקליטת עלייה שדורג השנה במקום השני לאחר שבשנה שעברה הגיע למקום ה-23. משרד התמ"ת לעומתו הגיע בשנה שעברה למקום החמישי בדירוג, אך הידרדר השנה למקום ה-17.
חלק מהמשרדים עברו על החוק וכלל לא ענו לפנייה בכתב של אנשי התנועה, או שמסרו תגובה לא עניינית. כך עשו משרד התמ"ת, המשפטים, ביטחון פנים, המדע, הרווחה, התקשורת והבריאות. לפי החוק, על משרדי הממשלה להשיב לבקשה מסוג זה ללא שהות בתוך 30 יום, אך משרדי הממשלה לא מעטים עיכבו את תשובתם בזמן ארוך הרבה יותר מהמותר - המשרד לתשתיות לאומיות, למשל, עיכב את תשובתו ביותר מ-50 יום.
בתנועה יודעים לספר גם על עיכובים ארוכים אף יותר, כמו זה שנתקלו בו חברי רופאים למען זכויות אדם, שעתרו לבג"ץ לאחר שפנייתם לשירות בתי הסוהר בנוגע לבקשת מידע על כבילת אסירים למיטות בזמן טיפול רפואי מעוכבת כבר יותר משנה.
גם הרשויות המקומיות בישראל לא עושות די כדי לפעול לפי החוק. עמותת שבי"ל (שקיפות בינלאומית) ישראל, שבדקה את זמינות המידע ב-15 הרשויות המקומיות העצמאיות והחזקות בישראל, גילתה כי רק ארבע מתוכן פירסמו בציבור את תקציב העירייה.
"העובדה כי בנושא חשוב כמו גילוי מידע לציבור אין אכיפה של החוק, מראה כי האמונים על מילוי החוק והאמונים על אכיפתו אינם מקנים לו את החשיבות הראויה", אומרת גליה שגיא, מנכ"לית שבי"ל.
הכל בשם הביטחון
במקרים רבים משתמשות רשויות מקומיות בסייגים שבחוק חופש המידע כדי להימנע מחשיפת מידע, כמו טענות לפגיעה בשם הטוב, גילוי סוד מסחרי ופגיעה בביטחון. בנוסף, החוק לא חל כלל על רשויות ביטחוניות כמו שירות הביטחון הכללי והמוסד - סייג אותו מגדיר פרופ' זאב סגל כ"תיקים באפילה".
כמו כן, החוק לא חל על דיונים שבעל פה, שלא תועדו. "מילת הקסם 'ביטחון' משמשת רשויות שונות כדי לחסום אזרחים ממידע גם אם הקשר לביטחון מקרי", מסביר פלד.
"התמונה היא לא טובה בלשון המעטה", אומר מיכאל איתן (ליכוד) שהיה מעורב בחקיקת החוק. "אני מתריע כל הזמן על כך שהחוק אינו ממומש כהלכה". לפי איתן, המקור לבעיה הוא התפישה של הציבור על המידע שהוא אמור לקבל מהמדינה: "אנחנו מדינה עם הרבה בעיות ביטחוניות והציבור התרגל לצנזורה. זו תפישה מזיקה".
פרופ' סגל, שחיבר את הספר "הזכות לדעת באור חוק חופש המידע" לא מופתע: "היה לי ברור שמשרדי הממשלה לא יתמסרו ליישום החוק ושיהיה צורך להיאבק על יישום החוק כל פעם מחדש. משרד המשפטים היה אמור להוביל את החוק אבל הוא לא עושה זאת.
הופתעתי לטובה מבתי המשפט. הם הובילו מהפכה ויש פסקי דין שבהם חייבו את הרשויות למסור מידע".
שקיפות לעשירים בלבד
חוק חופש המידע דורש ממבקש המידע לשלם אגרה ובמקרה הצורך תשלום נוסף על תהליך איסופו, אך לפעמים כמעט בלתי אפשרי לעמוד בדרישות התשלום של הרשויות. כך לדוגמה, ביקש משרד הפנים מעמותת רופאים לזכויות אדם לשלם 35 אלף שקל בעבור מידע ממרשם האוכלוסין שביקשו.
באחד מהמקרים אף ביקש משרד המדע התרבות והספורט תשלום של כ-20 אלף שקל מהתנועה לחופש המידע בגין מידע שפירסם בעקבות בקשתם באתר האינטרנט שלו על מענקי המדען הראשי במשרד.
"זו דוגמה ליצירתיות של פקידים שמחפשים דרכים לייאש אזרחים מלממש את זכותם", אומר פלד.
אחת הדוגמאות שמציינים בתנועה היא דרישת תשלום בסך כ-5,000 שקל שדרש מינהל מקרקעי ישראל על צילום פרוטוקולי ישיבות המועצה לתכנון ובנייה. המינהל הסביר כי דרושות 50 שעות לצילום 2,315 העמודים שביקשו אנשי התנועה.
גליה שגיא, מנכ"לית שבי"ל מציעה לעדכן את החוק לפי ההתקדמות הטכנולוגית: "הפרוצדורה להגשת בקשה במסגרת החוק מסורבלת מאוד, דורשת השקעת זמן ומשאבים כספיים וגם הסכום הנדרש גבוה. החוק לא מסדיר מה האינפורמציה שצריכה להינתן בחינם ומה יש לבקש באופן נקודתי בתשלום אגרה. המסר הוא כי השקיפות היא לעשירים בלבד, שכן זמנם בידם להתרוצץ עם בקשות לפרסום מידע שזכות הציבור לדעת".
דירוג השקיפות
של התנועה לחופש המידע
ציון 5 מציין יישום מלא של החוק, וציון 0 מציין התעלמות מוחלטת ממנו
מה מסתירים ברשות המסים?
שווי אמיתי של נדל"ן וחשיפת שמות עברייני מס
>> כמה באמת שווה דירה בתל אביב? ומה מחירו של בית פרטי ברמת השרון? נתונים על מחירי הנדל"ן בישראל קיימים רק הודות לשמאים או לחברות שעוקבות אחרי המחירים אותם מבקשים המוכרים בלוחות בעיתונים ובאתרי האינטרנט. אך מדובר בעיקר בהערכות ומחירים משוערים. המחירים האמיתיים שלפיהם נמכרו דירות ובתים בישראל קיימים רק במשרדי מס הכנסה, שכן כל מכירה של דירה מחייבת בתשלום מס שבח. אלא שגישה לנתונים אלה מצריכה הרשאה מיוחדת.
אחד ההליכים הידועים לשמצה במדינה הוא הסדר כופר מס שעורכת רשות המסים לעבריינים שמעוניינים להגיע להסדר מחוץ לחומות בית המשפט. רשות המסים מפרסמת את פירוט התיקים בהם התקבלה החלטה להסדר, מקצועו של החשוד, העבירה והחלטות הוועדה ונימוקה. עם זאת, הרשות מסרבת לגלות את שמותיהם וכך חוסכים מהם גם את הקלון הציבורי.
מרשות המסים נמסר: "מפאת חובת הסודיות הקבועה בחוקי המס, לא ניתן לפרסם את המידע באופן פומבי. עם זאת, ניתן לקבל מידע לגבי מחירי נדל"ן כפי שמצויין בתקנות על פי סעיפים 105א ו-115 לחוק מיסוי מקרקעין באמצעות התקשרות לשע"מ".
לגבי הסדרי הכופר מסרה הרשות: "בהתאם לחוק הגנת הפרטיות וחובת הסודיות הקיימת בדיני המס, אסור לפרסם את שמו של משלם הכופר. זאת ועוד, עצם הפרסום נוגד את מהות ההליך שכן תהליך הכופר, כשמו, נועד לכפר על העבירה על ידי תשלום כספי ומבחינת המשלם חלק מהמטרה הוא למנוע פרסום שמו".
מה מסתירים בצה"ל?
ציוני הקב"א של המועמדים לגיוס
>> ציון הקב"א שניתן למתגייסים בצו הראשון שלהם הוא סוד צבאי - לא רק שהציון שלפיו נקבע היכן ישרתו המועמדים לגיוס חסוי, אלא שגם הדרך שלפיו הוא נקבע נותרת עלומה. צה"ל מסרב לחשוף את הנוסחה לקביעתו, והותיר פתח לשמועות לפיהן הוא נקבע בין היתר לפי עיר המגורים ומספר הנפשות בבית בו גדל המתגייס.
מדובר צה"ל נמסר: "כל פנייה המוגשת לחשיפת ציוני קב"א בשם חוק חופש המידע נבחנת באופן ענייני על ידי הגורמים המקצועיים בצה"ל, תוך מאמצים להיעתר לפנייה תוך תשומת לב לצורך לשמור על ביטחון המדינה. יצוין, כי באחרונה התנועה לחופש המידע ציינה לחיוב את צה"ל בהקשר של קיום הוראות החוק. יודגש כי צה"ל פועל בהתאם להוראות חוק חופש המידע ולצורך כך אף קיים בחטיבת דובר צה"ל מדור ייעודי המטפל בפניות המוגשות עפ"י חוק זה".
מה מסתירים במשרד הפנים?
מידע על ראשי ערים שביזבזו את כספי הציבור
>> באגף הביקורת במשרד הפנים קיימת ועדה בראשות השופט בדימוס ורדי זיילר שבסמכותה לקבוע כי ראש עיר שפעל בניגוד לנהלים וביזבז כספי ציבור, ישלם על כך מכיסו האישי. ייתכן גם שחלק מראשי הערים שמתמודדים לתפקיד ראשות העיר בנובמבר הקרוב עמדו כבר בפני ועדה זו ואף נמצאו אשמים בשחיתות, אך משרד הפנים לא מוסר מידע מפורט ומספק דוגמאות בלבד.
המשרד סירב לפניית TheMarker לקבל פירוט על החלטות הוועדה ומעקב אחר ביצועם בטענה כי מדובר בשנת בחירות. ממשרד הפנים נמסר כי: "החלטות הוועדה לחיוב אישי שהטיפול בעניינן הושלם פורסמו בחוזר מנכ"ל. ככל שיושלם הטיפול בהחלטות נוספות, יפורסמו אף הן". לגבי מיקומם הנמוך במדד התנועה לחופש המידע מסרו: "במהלך השנה הוחלף בעל התפקיד".
מה מסתירים במשרד החינוך?
תוצאות מבחני מיצ"ב ותוצאות מבחני בגרות בפילוח עירוני
>> מאות אלפי ילדים מתכוננים לחזור בחודש הבא ללימודים בבתי הספר היסודיים, אך הוריהם לא יקבלו מידע על איכות בית הספר וזאת למרות שמדובר במידע זמין.
הרשות הארצית למדידה והערכה במערכת החינוך עורכת מבחני מיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) לתלמידים בבתי הספר היסודיים, שמהם ניתן ללמוד על איכות ההוראה בבתי הספר. הנתונים העולם מהמבחנים קיימים במשרד החינוך, אך הוא מסרב לפרסם אותם בפילוח בית ספרי. כך גם לגבי ציוני מבחני הבגרות בתיכונים. במקומות אחרים בעולם, לשם השוואה, מפרסמים מידע על ציונים בבתי ספר באתרי האינטרנט של הרשויות ובתי הספר. העמותה לחינוך בשכונות ואנשי התנועה לחופש המידע נאבקים כבר תקופה ממושכת במדיניות המשרד.
ממשרד החינוך נמסר: "בהתאם לסיכומים שהושגו מול עיריית תל אביב ועיריית חיפה, הוחלט כי כל רשות מקומית תוכל לבקש ולקבל נתונים ממשרד החינוך, ובתנאי שמנהל מחלקת החינוך ברשות יפרסם, בנוסף, נתונים על שיעור התלמידים שסיימו את הלימודים בבית ספר בו החלו את לימודיהם, אחוז התלמידים שניגשו לבגרות מתוך התלמידים שהחלו ללמוד במוסד, אחוז התלמידים החסרים מקצוע אחד ושני מקצועות לזכאות ואחוז העולים החדשים. רשות החינוך המקומית לא תפרסם דירוג בתי ספר לפי אחוז הזכאות לבגרות במוסד החינוך. באשר למיצ"ב, סוגיית פרסום הנתונים על פי בתי ספר תלויה ועומדת בבית משפט ולפיכך המשרד מנוע מלהתייחס לעניין.
מה מסתירים במשטרה?
מידע על שיעורי הפשיעה בערים
>> אזרחים לא יכולים לקבל מידע על היקף הפשיעה בערים השונות בישראל. אם, נניח, אדם רוצה לשקול מעבר לעיר אחרת ובין היתר מעוניין לדעת מה מספר עבירות הרכש, הסמים, האלימות והרצח בעיר זאת - הוא לא יוכל לקבל מידע זה. זאת, למרות שבמאגרי המידע של משטרת ישראל קיימים נתוני פשיעה על פי המחוזות שבהם היא פועלת. כשביקשנו מהמשטרה להעביר לידי TheMarker את המידע, נמסר לנו כי לא ניתן לקבלו מחשש כי הוא ישמש להשוואה בין הערים.
ממשטרת ישראל נמסר: "נתוני הפשיעה של משטרת ישראל הנם על פי פילוח של סוגי עבירות ובחלוקה של מחוזות המשטרה בלבד. נתונים אלה מועברים לתקשורת באמצעות הדוברים השונים ואף מופיעים באתר המשטרה. אין בכוונתנו להעביר נתונים לפי חלוקה לערים, מוצא עדתי או כל פילוח אחר".
מה מסתירים במשרד הבריאות?
מידע על מוהלים שגרמו נזק לתינוקות ועל מסעדות קלוקלות
>> בשנים האחרונות תוכניות תחקירים רבות מבשרות על בשר מקולקל ועל חתולים וצפרדעים שנמצאו במסעדות וברשתות שיווק. עם זאת, אולי תופתעו לדעת כי במשרד הבריאות קיים מידע על מסעדות וחנויות מזון שלא הגיע לידיכם.
אנשי המשרד, כך נראה, יודעים איפה לא כדאי לאכול אך המידע מוסתר ומפורסם רק אם קיימת סכנה ממשית לבריאות הציבור. לשם השוואה, בארה"ב המסעדות מחויבות לפרסם בשלט במסעדה את הציון שקיבלו בבדיקות.
התנועה לחופש המידע דרשה מהמשרד את הנתונים אך המשרד נענה רק שנה לאחר מכן ודרש תשלום של 62 אלף שקל. בנוסף, לא תמצאו במשרד מידע לגבי מוהלים שהמשיכו לעבוד למרות שגרמו לתינוקות אותם מלו להגיע לחדר מיון. לפני שלושה חודשים הסכים המשרד לפרסם את שמותיהם בפסק דין בעקבות עתירת התנועה בעניין, אך הוא טרם העביר את המידע.
תגובת משרד הבריאות: "המשרד נוהג לפרסם מידע לציבור, בנוגע לביקורות בעסקי מזון, כאשר מדובר באירוע העלול לפגוע בבריאות הציבור ויוצא בהודעות לתקשורת תוך פרסום שם המקום וכתובתו.
"פיקוח על מוהלים מצוי באחריות הוועדה הבינמשרדית לפיקוח על המוהלים בראשות הרב אברהם בביוף מהרבנות הראשית. למשרד הבריאות נציג בוועדה זו. בעקבות פסק הדין, שוקדים הגורמים המקצועיים והאחרים על יישומו".
כישלון מהפכת השקיפות: יש חוק, אין מידע
ליאור דטל
19.8.2008 / 9:10