הנהלת החינוכית: "סגירת הטלוויזיה החינוכית היא הפקרת המסך לתכנים מסחריים ולשאר מרעין בישין"

לטענת הנהלת החינוכית, מדובר בהחלטה חפוזה אשר מנוגדת לחקיקה, להחלטת שרת החינוך ולמסקנותיהן של שתי ועדות קודמות בנושא. "הדרך לביצוע שינויים בחינוכית היא דרך יישום המלצות הוועדות הציבוריות והחלטות שרת החינוך בענייניה של הטלוויזיה החינוכית, כלומר שינוי סטאטוס משפטי לחברה ממשלתית, צמצום היקף כח אדם, חתימה על הסכמים קיבוציים חדשים, יצירת מקורות הכנסה חדשים ואיזון תקציבי. לא ניתן להגיע לכך בשיטת "זבנג וגמרנו" של סגירת הטלוויזיה החינוכית".



במכתב נטען כי אין בסיס משפטי להחלטה לסגור את החינוכית מאחר שלחינוכית יש מעמד של "מעין זכיין", כי לחינוכית הסכמים קיבוציים תקפים מול ועדי העובדים וההסתדרות, וכי הפסקת השידורים תפגע בזכויות מוקנות של צדדים שלישיים. בנוסף נטען כי בשני דיונים שהתקיימו עם שרת החינוך ב-2008 היא קבעה כי החינוכית צריכה לעבור רפורמה משמעותית, אך סגירתה לא היתה על הפרק. כן טוענת החינוכית כי עתיד התחנה נבדק על ידי שתי ועדות ציבוריות בשנים האחרונות, וכי מסקנות שתי הוועדות קבעו כי יש צורך אמיתי בקיומה של התחנה, גם אם בשינוי מבני ותחומי פעילות.



בנוסף טוענת החינוכית כי בהיעדרה ייווצר ואקום: "פקידי האוצר אמנם מסכימים כי "יש מקום לשידור חינוכי", אבל מציעים להעביר מטלה זו לגופי השידור הפרטיים - זוהי זריית חול בעיניים. ניסיון רב השנים מוכיח כי כל עת שהרגולטורים מנסים לכפות תכני שידור איכותיים (קרי: מעוטי רייטינג) על גורמים מסחריים, אלה תמיד מוצאים דרך להתחמק מהם. אם מול הפרה בוטה של המכרז (של ערוצים 2 ו-10, א"בז) אין למדינה יכולת לפעול, איך היא תיאלץ את הגופים המסחריים לשדר, למשל, שיעורי אנגלית או דרמה נגד אלימות נוער?".



בחינוכית מסכמים כי "סגירת הטלוויזיה החינוכית היא הפקרת המסך לתכנים מסחריים, לתוכן שיווקי, ולשאר מרעין בישין השוטפים את מסך הטלוויזיה". בנוסף טוענים בחינוכית כי טענות של האוצר על חוסר יעילות צריכות להידחות, מאחר והאוצר הוא זה שמעכב פרישת 100 עובדים מהחינוכית בכך שלא הציג תנאי פרישה עבורם.



מהאוצר טרם נמסרה תגובה.