פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקפיטליזם לא באמת הגיע לסין

      איך זה שהסינים, ספקי המותגים הגדולים בעולם, לא הצליחו לעמוד בביקוש של התיירים למזכרות מהאולימפיאדה? מסע בעקבות הטישרט

      יום שישי. שבוע לאחר תחילת האולימפיאדה ועשרה ימים לפני סיומה, והחנויות בבייג'ין הומות אדם. המוני תיירים, בעיקר סינים (כ-2 מיליון), אבל גם זרים (כחצי מיליון), גודשים את חנויות המזכרות הרשמיות של האולימפיאדה ה-29 בחיפוש אחר המזכרות הטובות ביותר.

      ואולם לצערם של רבים, המדפים כבר כמעט ריקים. בחנות אחת, בקרבת ככר טיינאנמן, נותרו רק שלוש חולצות רשמיות של האולימפיאדה. באחרת, בקרבת שוק הפנינים (שוק שמוכרים בו הכל (גם פנינים אמיתיות ומזויפות), אפשר עוד למצוא כמה חולצות, אבל לא מכל הסוגים וכמובן שלא בכל הגדלים. התסכול רק גובר כשנתקלים בתיירים בני מזל שהספיקו לקנות חולצות, ומגלים שהיו סוגים רבים של חולצות, אבל כולן אזלו.

      כיצד ייתכן שנגמרו החולצות, ודווקא בסין, היצרנית הגדולה בעולם? מוכרת צעירה התנדבה להסביר באנגלית רצוצה שפשוט הפסיקו את הייצור. "החליטו להפסיק את הייצור עוד לפני תום האולימפיאדה. המפעלים כבר סגורים", טענה. מישהו בממשלה חשב שיש מספיק. זה מוזר, בעיקר לנוכח העובדה שתיירים רבים ממשיכים להגיע כל הזמן ומחפשים איפה לבזבז כסף.

      בחנות בה ביקרנו נמכרו כ-1,000 חולצות ונותרו כמה עשרות בודדות. אבל זו חנות קטנה. בחנות גדולה יותר נמכרו קרוב ל-10 אלף חולצות.

      האם הסינים לא הפנימו עדיין את משמעות הקפיטליזם שדוהר אליהם בקצב מסחרר? האם השלטון עדיין מנסה בכל כוחו לרסן את יצר הקניות המטורף שאוחז בעם הסיני? הרי אין ספק שהצרכנים הגדולים של מוצרי האולימפיאדה אינם התיירים הזרים, אלא הסינים עצמם, שגאים מאוד במשחקים וקונים כל מה שרק מוטבע עליו סמל האולימפיאדה או סמל סין.

      תור של שעתיים

      בחזרה במלון, פקידת הקבלה הסבירה לנו ששרשראות הדגלונים, להן 16 דגלונים של מדינות שונות, המעטרות כמעט כל מקום בעיר, נמכרות ב-160 יואן (כ-80 שקל) אבל גם אותן כבר אי אפשר להשיג. יוצרו רק מעט שרשראות כאלה וכולן הוזמנו עוד לפני תחילת האולימפיאדה.

      החנות הגדולה ביותר למוצרים הקשורים לאולימפיאדה ממוקמת במתחם האולימפי. הניסיון להגיע אליה מזכיר ריצת מרתון מפרכת, אבל במקום מתנדבים שמחלקים בקבוקי מים לרצים, המתנדבים הסינים משמשים כמורי דרך. מדהים לגלות שאין כמעט שום פרסום לחנות הגדולה ביותר המתהדרת בשם Super Store.

      כשהסתיים המסע המפרך לחנות, התברר שאנחנו לא לבד. התור מסביב לחנות הקיף את הבניין משני צדדיו. זמן ההמתנה - שעתיים. ביום ראשון המצב היה מעט טוב יותר והצלחנו במשימה אחרי 20 דקות בלבד. בהתאם לשמה, החנות ענקית, אבל אפילו כאן לא הצלחנו למצוא את החולצה שחיפשנו. נותרו חולצות מעטות, במידות קטנות בלבד ולא בכל הצבעים. אבל אל דאגה, המחסור הקל במוצרים לא מונע מאף אחד את חדוות הקנייה. אין מי שיוצא מהחנות בלי שקית ביד. שקית בד, אגב.

      רק מזכרות רשמיות

      תוהים מה עם השווקים והרוכלים ברחובות? ובכן, ממשלת סין החליטה כי מכירת מזכרות האולימפיאדה תיערך אך ורק בחנויות הרשמיות הפזורות בעיר. המחירים למוצרים אחידים ומוטבעים על גבי האריזות. אי אפשר להתמקח.

      הניסיון להבין היכן מסתתרים הזיופים הידועים של סין או המוכרים והדוכנים שבדרך כלל נמצאים בכל פינה, מוביל לתשובה אחת וברורה - אין כאלה.

      שוטרי סין קיבלו תפקיד מיוחד לקראת האולימפיאדה: הם מתעכבים בכל דוכן או חנות שנחשדים במכירת מזכרות אולימפיות לא רשמיות ומחרימים את הסחורה. בעודנו מתמקחים עם מוכרת על מחירם של מדבקות ודגלונים של האולימפיאדה בחנות לא רשמית שהצלחנו למצוא, הגיעו שני שוטרים ואספו את כל המוצרים. אותם שוטרים המשיכו במורד הרחוב ואספו כל מה שנראה כמו מזכרות אולימפיות לא רשמיות.

      מקומות נוספים בהם ניתן לעתים למצוא מבחר מצומצם של מזכרות לא רשמיות הם תחנות הרכבת. גם כאן, המוכרים והמוכרות מביטים בחשש מעבר לכתף, למקרה שמגיע שוטר. בדרך כלל מדובר בנשים מבוגרות למדי המסתובבות עם תיק שבתוכו המוצרים האסורים. כשהן מזהות את התייר הפוטנציאלי, הן שולפות את הסחורה: מדבקות, דגלונים, מחזיקי מפתחות וסיכות. המחירים מעידים כי אלו מוצרים מזויפים: 5-1 יואנים (חצי שקל עד 2.5 שקלים) למוצר, אחרי התמקחות. המחיר ההתחלתי היה 20 יואן. כשהמוכרת מזהה בחושיה המחודדים שמתקרב שוטר, היא מיד סוגרת את התיק ונעלמת כלא היתה. אין כאן חדוות קנייה - זו רכישת-בזק.

      פנדה, דרקון ואנטילופה

      אל דאגה, מי שממש רוצה, לא יצא בידיים ריקות. גם אם החולצה לא נמצאה, עדיין יש מבחר עצום של מזכרות וחפצים הממותגים בסמל האולימפיאדה. בכל חנות המבחר שונה, בהתאם למלאי שאזל.

      הסינים מיתגו את האולימפיאדה בחמש דמויות צבעוניות ששמות חמשתן מתחברים למשפט "Beijing Welcomes You", כפי שתשמח כל מוכרת להסביר. לדמויות יש גם משמעות נוספת: כל אחת מייצגת סמל חשוב אחר בתרבות הסינית. האפורה (Jingjing) היא פנדה, המסמלת אושר ושמחה; האדומה (Huanhuan) היא דרקון, המסמל את האש האולימפית; הכחולה (Beibei) היא דגים ומים, המסמלים שפע; הכתומה (yingying) היא אנטילופה, המסמלת את גודלה של סין והירוקה (Nini) היא ציפור, המסמלת מזל.

      המלאי שנותר ברוב החנויות מוביל למסקנה אחת ברורה: הקונים אוהבים את הדמויות הדרקון והאנטילופה, ופחות אוהבים את דמות הדגים והציפור.

      באחת החנויות המוכרת הוציאה קטלוג של כ-20 עמודים שהציג 30-20 סוגי מטריות עם מיתוג האולימפיאדה. מטריות קטנות או גדולות, עם מקל ארוך או מתקפלות. והמחירים? מ-38 יואן (כ-20 שקל) ועד 188 יואן (כ-100 שקל) למטריה.

      בנוסף, יש, או יותר נכון היו, גם כ-20 סוגי תיקים. חלקם אזל מהחנויות. כשנתקלנו ברחוב בתייר בר מזל עם תיק שלא נמצא בחנויות, התברר שהוא רכש אותו כבר לפני כ-10 ימים. מחירי התיקים נעים בין 108 יואן (כ-50 שקל) ל-220 יואן (כ-110 שקל).

      אז מה עוד אפשר להשיג? מגוון המוצרים מדהים: קוצץ ציפורניים ב-48 יואן, מחזיק מפתחות ב-28 יואן, מזלג וכפית ב-60 יואן, ערכת כתיבה ב-30 יואן, תיק וערכת בית ספר ב-158 יואן, עט כדור ב-46 יואן, עיפרון ענק ומחדד ב-33 יואן, מחדד ענק עם בובה גדולה ב-90 יואן, גרביים ב-29 יואן, כוסות - החל ב-48 יואן, מטפחות משי ב-268 יואן, ספר גלויות ב-380 יואן, חוברת בולים ב-320 יואן, מקלות אכילה ב-22 יואן, סיכות ב-148 יואן, קלפים - החל ב-58 יואן ובובות - החל ב-22 יואן לבובה אחת ועד 228 לאריזה של חמש בובות גדולות.

      מקדונלד'ס כל היום

      מלבד מתקני ספורט עצומים, הקימו במתחם האולימפי בניינים לחברות גדולות. למרבה הצער, לא מדובר בחנויות שבהן ניתן לרכוש את מוצרי החברה, אבל זה לא מפריע לסינים ליצור תורי ענק בכניסה לכל בניין. אין ספק שהם אוהבים כל מה שמריח כמו קידמה. כשמצליחים להשתחל פנימה, מקבלים הצגה שלמה תמורת הזמן שמשקיעים בעמידה בתור. בבניינים של קודאק, אאודי ופולקסוואגן מוצגים סרטים על החברות. בנוסף, בבניין של אאודי מוצגת מכונית ספורט חדשה לתצוגה.

      הבניין המרשים ביותר הוא של אדידס, שבתוכו אפשר לצפות בהתפתחות מוצרי החברה ובתמונות של אתלטים מפורסמים הנועלים את נעלי החברה.

      עם זאת, אין ספק שהמיתוג החזק ביותר בעיר שייך לקוקה קולה. אפילו חלק מתחנות הרכבת התחתית נראות כאילו עוצבו בידי החברה. במעבר שליד הבניין של קוקה קולה במתחם האולימפי נשמע קול פכפוך הבועות של פחית שנפתחת עד למרחקים.

      כמובן שאי אפשר לשכוח את המאכיל הרשמי של האולימפיאדה - מקדונלד'ס. נראה שהסינים רוצים לאכול מקדונלד'ס כל יום, כל היום. הסניף המרכזי, שבמתחם האולימפי, הוא הגדול ביותר בעולם, ויש גם סניף נוסף במתחם. עם זאת, מי שרעב במיוחד יתקשה להמתין בסבלנות בתור הארוך. גם כאן מדובר ב-20 דקות לפחות של תור להמבורגר הנכסף.