בדיקת City לחולון: עיר הילדים לא חזקה בחינוך

מעיר עם תדמית בעייתית, שבני הנוער שגדלו בה אף התביישו בכך, נהפכה חולון ל"עיר הילדים". כיום, גם מבקרים מתל אביב מגיעים אליה כדי ליהנות מאטרקציות כמו מוזיאון הילדים היחיד בישראל וגני הסיפור הציבוריים. בהתאם, מדורגת העיר במקום השישי מתוך 15 הערים שנבדקו.



ואולם בדיקת ה-City שנערכה לחולון במסגרת מדד הערים של TheMarker ורשת המקומונים "העיר", מעלה כי מצב החינוך בעיר דווקא לא מזהיר והיא מדורגת בתחום זה במקום 14 מתוך 15 ערים שנבדקו: שיעורי הנשירה מבתי הספר גבוהים יחסית, וההשקעה של העירייה בחינוך הפורמלי נמוכה. מצד שני, ההשקעה בחינוך הבלתי פורמלי - דוגמת מרכז מדיטק ופעילויות העשרה - גבוהה (להסבר על המדד ועל הערים שנבדקו, לחצו כאן).



הטוב



מותג מנצח: במשך שנים, צעירים רבים תושבי חולון היו נבוכים לספר היכן הם גרים. לעיר היתה תדמית בעייתית, ולטענת בני נוער הם סבלו בשל כך מאפליה במקומות בילוי ואפילו בצבא. ב-93', כשנבחר מוטי ששון לתפקיד ראש העיר, הוא הכריז מלחמה בתדמית הגרועה ובכינוי "חו"בתים" - שהוצמד לתושבי חולון ובת ים. עם בחירתו, הזמין ששון סקר שבחן את תדמית העיר. התוצאות היו חד-משמעיות: חולון סבלה מתדמית מאוד לא טובה, בעיקר בקרב אלה שמעולם לא ביקרו בה. ועדה ציבורית שהקים גיבשה את הקונצפט של "עיר הילדים", שתהווה מוקד משיכה לילדים והוריהם מכל רחבי המדינה.



במסגרת המיתוג מחדש החלו להיערך בעיר אירועים ופסטיבלים לילדים: תהלוכת עדלאידע גדולה בפורים, תיאטרון בובות, צלילי ילדות ואירועים נוספים. בנוסף, הוקמו מרכזים למען הילד, כמו "בגובה העיניים", חוויידע, שיני חלב, מרכז מדיטק ו-26 גני סיפור - גנים ציבוריים שמעוצבים לפי סיפור ילדים מוכר (בשנה הקרובה יקומו עוד שבעה גנים). גולת הכותרת של המהפך היתה הקמת מוזיאון הילדים היחיד בישראל, שהוקם בפארק פרס ונחנך ב-2001.



דעה מקומית - חולון: הלכו החולות, נשאר השיש



במקביל לטיפוח חולון כעיר הילדים, טופח גם הפן התרבותי: לתיאטרון חולון מונה מנהל חדש, והושלמה בנייתו של מרכז מדיטק - הכולל גם ספרייה, תיאטרון וסינמטק. במקביל, לא נזנחו הקשישים, שזוכים לטיפול מסור ולהרבה תשומת לב מהעירייה.



15 שנה אחרי שהחל תהליך השינוי, אפשר להכריז על הצלחה - ולא רק תדמיתית: מסקר שביעות הרצון של City עולה כי תושבי העיר גאים בה ומרוצים ממנה מאוד (ראו מסגרת).



שומרים על השמנת: מצבה הכספי של עיריית חולון טוב מאוד והיא מדורגת במקום החמישי בפרמטר זה. אמנם במבט ראשון על הדו"חות הכספיים של העירייה ל-2006 אפשר ללמוד כי העיר נמצאת בגירעון מצטבר (אוברדראפט) של 23.6 מיליון שקל, אך בחינה מדוקדקת יותר מגלה עודפים של יותר מ-64 מיליון שקל בתקציבי הפיתוח, כך שלמעשה העיר נמצאת ביתרה של 40.5 מיליון שקל.



העירייה מצליחה לשמור על הקופה הציבורית: את כל אחת משלוש השנים שנבדקו (2004-2006) היא סיימה עם עודף של יותר ממיליון שקל בקופה. גם עומס המלוות נמוך והוצאות העירייה לפירעון ההלוואות הן מהנמוכות בערים שנבדקו - 2.9% בלבד לעומת 6.6% בממוצע.



העיר יעילה גם בנקודת תורפה של ערים אחרות במדד - מנגנון השכר. הוצאות הפנסיה והשכר של עובדי העירייה נמוכות באופן משמעותי מהממוצע בשאר הערים, ומסתכמות ב-16%, לעומת כ-24% בממוצע בערים שנבדקו. גם שיעור גביית הארנונה גבוה (91%), והעיר מצליחה לייצר את מרבית הכנסותיה ממקורות עצמאיים (76%). עם זאת, חולון חסכנית בכל הקשור להשקעה בתושבים, ובממוצע הוציאה באותן שנים קצת פחות מ-4,000 שקל לתושב - כ-750 שקל מתחת לממוצע הערים. פער זה נובע גם מכך שחלק גדול מפעילות העירייה מופרט ומופעל על ידי חברות בנות.



הרע



חינוך - לא מה שחשבתם: בניגוד לציפיות, מצב החינוך בחולון מאכזב והיא דורגה בתחום זה במקום 14 מתוך 15 הערים שנבדקו. אמנם ב-2006 קיבלה העיר את פרס החינוך הארצי ושיעור הזכאים לבגרות בשנות הלימודים תשס"ד-תשס"ו (2004-2006) נמוך רק במעט מהממוצע בערים שנבדקו - 59% לעומת 60.5%, אך על פי נתוני משרד החינוך, שיעור התלמידים הזכאים לבגרות בעיר ירד בתשס"ז ב-4% לעומת תשס"ו והגיע ל-59.7%.







בנוסף, שיעורי הנשירה מקרב תלמידי התיכון בעיר גבוהים יותר מרוב הערים שנבדקו - 3.1% בממוצע בתשס"ו-תשס"ח, לעומת 2.7% בממוצע ביתר הערים. עם זאת, נרשמה מגמת שיפור בעניין בשנים אלה: שיעורי הנשירה ירדו ל-2.6% לעומת 3.5% בשנה לפני כן. בעירייה מצביעים על נתוני נשירה השונים מאלה של משרד החינוך, שלפיהם בניכוי תלמידים שעברו לעיר אחרת, למוסדות חינוך חרדיים או של משרד העבודה, שיעור הנשירה הוא 0.8% בלבד.



גם ההשקעה הכספית של עיריית חולון בתחום החינוך נמוכה לעומת הערים שנבדקו. בעוד שרוב הערים שנבדקו מוסיפות לתקציב החינוך שלהן בממוצע 36% מעבר לתקציב משרד החינוך ולתשלומי ההורים, חולון מוסיפה לתקציב החינוך רק 26%. גם מספר התלמידים הממוצע בכיתה בחולון גבוה (28) מהממוצע ברשויות שנבדקו (26.8), אך שווה לממוצע הערים בישראל.



ואולם לפי עיריית חולון התקציבים שמופנים לחינוך גבוהים בהרבה. לטענתם, ב-2008 ההוצאה לחינוך פורמלי ובלתי פורמלי בחולון היתה 217 מיליון שקל, שמתוכם העירייה מימנה 62%. איך נוצר הפער? בעירייה אומרים שתקציב החינוך שמופיע בדו"חות לא כולל את פעילויות החינוך הבלתי פורמלי, את תקציבי הספריות העירוניות והבית-ספריות. ההשקעה הגדולה ביותר היא בבניין המדיטק שנפתח ב-2003 והקמתו עלתה 100 מיליון שקל מכספי העירייה.



החצר האחורית: בתחום פיתוח העיר והתשתיות ממוקמת חולון בתחתית הדירוג (מקום 15). העיר אמנם רשמה בשנים האחרונות שיפור מהותי בחזותה, אך עדיין נותרו אזורים מוזנחים למדי, בעיקר בשכונות המרוחקות ממרכז העיר כמו קריית מיכה, ג'סי כהן ותל גיבורים. תושבי קרית מיכה וג'סי כהן מתלוננים כבר שנים שהגינות הציבוריות לא מטופחות, שתאורת הרחוב לקויה ושהעירייה לא תמיד דואגת לפינוי האשפה המצטברת ברחובות. סיור בשכונת ג'סי כהן השבוע מעלה כי מקומות רבים עדיין סובלים מהיעדר טיפוח חיצוני, גינון ונוי.



שכונת תל גיבורים עברה אמנם בשנים האחרונות מיני-מהפך - הבנייה בשכונה הביאה עמה פיתוח תשתיות וחזות ירוקה ורעננה יותר, בעיקר ברחוב ברקן, אך שאר חלקי השכונה נותרו מוזנחים ולא מטופחים.



לכל אלה יש גם ביטוי בנתונים המספריים: העיר אמנם הרחיבה בין 2004-2006 את מערכת הביוב והמים וגם סללה ושיקמה כבישים יותר מהממוצע (פיתוח תשתיות של כחצי מטר לתושב לעומת ממוצע של 0.35 מטר לתושב), אך ההוצאות לפיתוח בתקציב העירייה באותן השנים נמוכות בכ-250 שקל לנפש מהממוצע בשאר הערים שנבדקו. בנוסף, העירייה בנתה פחות מבנים שלא יועדו למגורים - 0.08 מ"ר לנפש לעומת ממוצע של 0.14 בערים שנבדקו.



היי-טק? לא אצלנו: אזור התעשייה של חולון נחשב להחמצה הגדולה של העיר. מיקומו אמנם מבטיח - במזרח העיר סמוך לתל אביב - אך בעוד שבפתח תקווה, הרצליה ורחובות התפתחו באזורים אלה מרכזי היי-טק משגשגים, בחולון נותרו מבנים ישנים ונמוכים שעוסקים בעיקר בתעשייה המסורתית, וכן מופעלים שם מוסכים. בנוסף, חלקים גדולים מאזור התעשייה נותרו ריקים. רק באחרונה נבחר זוכה במכרז לפיתוח שטח של 34 דונם שבבעלות העירייה באזור זה. מקורות בעירייה מעריכים כי ההפסדים שנגרמו מאי-הקמת אזור התעשייה נאמדים בעשרות מיליוני שקלים, שיכלו להגיע מדמי השכירות והארנונה באזור.



סביר שאזור היי-טק, המשופע בדרך כלל במסעדות ובתי קפה, היה גם משפר את תחום הבילוי בעיר. בעוד שבעבור קהל מבוגר מספקת העיר תרבות בתיאטרון חולון ובמתנ"סים, היצע מקומות הבילוי לצעירים דל.



הפקקים, הו הפקקים: גם הפקקים כל בוקר בדרך לתל אביב מלמדים על השיעור הגבוה מקרב תושבי העיר שנאלצים למצוא את פרנסתם בערים אחרות, ועל תשתיות בעייתיות. בשעות השיא נאלצים הנהגים לחכות יותר מ-45 דקות כדי להגיע מכיכר קוגל עד הירידה לאיילון צפון.



והלא נורא



איפה הילדים? מספר הילדים ב"עיר הילדים" הוא נמוך מהממוצע בישראל: שיעור הילדים בני 5-9 הוא 6.6% בלבד (הממוצע בישראל הוא 9.3%); בני 10-14 מהווים 6.4% מאוכלוסיית העיר (הממוצע הארצי הוא 8.4%); מספר המבוגרים בני 45 ויותר גבוה - 34% (לעומת 26% בכלל האוכלוסייה).



עם זאת, מבחינות אחרות, הפרופיל הדמוגרפי של העיר טוב: תושבי חולון מרוויחים כ-5,777 שקל בחודש (כ-200 שקל יותר מהממוצע הארצי, אך נמוך בכ-870 שקל מהממוצע בערים שנבדקו) ומשכורתם עולה בכ-2% בשנה בממוצע. גם מספר מקבלי דמי האבטלה בעיר נמוך (0.87% מהאוכלוסייה ב-2003-2005) ואף ירד בחדות בשנים אלה בכ-6% בממוצע שנתי. חולון שוויונית יותר יחסית לערים האחרות שנבדקו: מדד אי-השיוויון הוא 0.41 - נמוך מרוב הערים שנבדקו.



המחירים עולים: מצבו של שוק הדיור בחולון טוב. מחירי הנדל"ן נמצאים במגמת עלייה כבר כמה שנים, וב-2006-2008 מחירי הדירות עלו ב-41.7% - בדומה לממוצע בשאר הערים שנבדקו. מחיר ממוצע של דירת 100 מ"ר בחולון הוא 850 אלף שקל. השקעה בדירה כזו להשכרה תניב תשואה גבוהה יחסית לממוצע - 5.1% לעומת 4.7% בממוצע. העיר נמצאת גם בתנופה של בנייה חדשה למגורים, ובשנות הבדיקה נבנו בה 363 אלף מ"ר חדשים למגורים. למרות זאת, התושבים עוזבים את חולון, ובממוצע עזבו את העיר 0.53% מתושביה ב-2004-2006.



מגמות ענף הנדל"ן העירוני (לחצו לצפייה בטבלה)