ככה לא נפטרים מחוב

צדיק בינו קם אתמול ולא ידע שהוא כזה. טוענים שהוא כפה חוזה הלוואה דרקוני על יוסי חושינסקי המנוח כשזה לווה ממנו 20 מיליון שקל לרכישת בורגראנץ'.



טוענים שפרקליטיו ניסו לחמוק מהשופטת ורדה אלשיך כדי ששופט מנוסה פחות יאכוף מיידית את השעבודים המקיפים של פז על נכסי בורגראנץ'. טוענים גם שפז התכוונה לבקש את פסילת השופטת אלשיך - שדנה בבקשות הפירוק של בורגראנץ' - מחשש שתמנע את אכיפת השעבודים.



והכל בגלל פירור קטן: שארית חוב של 13 מיליון שקל בערך של בורגראנץ'. בינו שווה מיליארד שקל. הוא יכול להרשות לעצמו התנהלות משפטית ברמה של מסעדת פאר. ההתנהלות בפרשה הזאת נראית כמו מגש ברשת מזון מהיר אחרי ארוחה משפחתית - אף שלא כולה באשמת בינו.



הסכם ההלוואה של פז לחושינסקי אינו דרקוני. זהו הסכם קשוח של מי שמלווה כסף לרשת שפועלת בעולם המזון המהיר התחרותי, ושרוצה להבטיח החזרים. חושינסקי עמד בהחזרים במשך שנתיים, עד שנפטר. אז התחיל המצב להחמיר. בעסקים אין סנטימנטים. בינו החליט להיפטר מהחוב המסוכן במאזנה של פז. זכותו.



מכיוון פז מכחישים כי התכוונו לבקש לפסול את אלשיך. ההפך, אומרים שם: אלשיך לא היתה דוחה את ההחלטה בבקשה הראשונית של פז לעוד 20 יום, כפי שעשתה השופטת התורנית אסתר קובו. הדחייה הזאת היא שגרמה לפרשה להסתבך.



בינו צריך להפיק לקחים. החשוב שבהם: עיתוי. ההידרדרות בבורגראנץ' התחילה הרבה לפני הקיץ. ההחלטה להיכנס לפעולה משפטית באוגוסט - עת פגרת בתי המשפט ועונת המלפפונים בתקשורת - נבעה כנראה מהודעת הרשת לפז כי היא נתקלת בקשיים בהחזר החוב, ועלתה לבינו בהרבה בוץ בפנים. המהלך המשפטי-עסקי שלו היה צריך להיות מהיר וחד - מימוש שעבודים ומכירה מיידית. בחופשת אוגוסט, למי יש ראש לזה?