הודות לה, הבניין דמוי המערה ייפתח מחדש בחודש הבא כ"מרכז המוסך לאמנות בת זמננו". התערוכה הראשונה שתוצג בו תהיה רטרוספקטיווה לאמנים איליה ואמיליה קבקוב. המבנה ההיסטורי, שבבעלות ממשלתית, הושכר בזמנו לאיחוד הקהילות היהודיות ברוסיה. ז'וקובה שכרה את המקום ומינתה את ג'יימי פוברט, אדריכל מלונדון, לעצב אותו מחדש.
היא בתו של אוליגרך, אלכסנדר ז'וקוב, סגן ראש הממשלה, שעשה את הונו בעסקי נפט. בן זוגה הוא איל ההון רומן אברמוביץ', בן 41, שהימם לאחרונה את עולם האמנות כששילם סכומי עתק תמורת יצירות של פרנסיס בייקון, ג'קומטי ואחרים.
ז'וקובה הותירה את החלל עירום פרט למיצב אור ענק דמוי נברשת של האמן רפאל לוסאנו-המר. ביוני הזמינה 300 אורחים לפתיחה מוקדמת. הקייטרינג הוטס מלונדון ואיימי ויינהאוס שרה. בין הנוכחים היו אריסטוקרטים אירופים צעירים כמו שרלוט קסירגי, בתה של הנסיכה קרולין ממונאקו; אספנים ניו-יורקים, בהם יורש אימפריית הקוסמטיקה רון לאודר ומנהל קרן הגידור סטיוון כהן; סוחרי אמנות ניו-יורקים מרכזיים כמו לארי גגוזיאן ואמנים כמו ג'ף קונס. מולי דנט ברוקלהרסט, שהיתה מנהלת גלריית גגוזיאן בלונדון ונשכרה לסייע בתכנון מרכז המוסך, אומרת שהיא וז'וקובה חיפשו אמנים שאפשר "להקשיב לדעתם".
מפברז’ה לג’ף קונס
ז'וקובה עדיין לא נהפכה לאספנית, אבל אהבתה החדשה לאמנות השפיעה על האוסף של אברמוביץ'. ישנם תקדימים היסטוריים לרוסים האוספים אמנות מערבית. פטר הגדול ביקר פעמים רבות באולמי המכירות של אמסטרדם ואסף ציורים הולנדיים ופלמיים מהמאה ה-17; לקתרינה הגדולה היה תיאבון רב לאמנות, בין השאר לטיציאן ופוסן. בתחילת המאה ה-20 קנו סרגיי שצ'וקין ואיוואן מורוזוב כמה מהציורים האימפרסיוניסטיים הגדולים ביותר ישירות מהסטודיו של האמנים ובהמשך אספו ציורים של מאטיס ופיקאסו.
העניין הציבורי באברמוביץ' נושא גוון צהובוני - הוא התגרש מאשתו, אירינה, לאחר שהתחיל את הקשר עם ז'וקובה - אך נובע גם מנטייתו לשלם מחירי שיא תמורת כל דבר שמוצא חן בעיניו. במכירות פומביות שהיו באחרונה בלונדון וניו יורק נטען ששילם 26.5 מיליון דולר תמורת ציור בצבעי פסטל של דגה, 86.3 מיליון דולר תמורת טריפטיכון מ-1976 של פרננסיס בייקון ו-33.6 מיליון דולר תמורת ציור של לוסיאן פרויד.
כמו רבים מהרוסים העשירים החדשים, אברמוביץ' וז'וקובה קבעו את ביתם בלונדון. רוסים אלה מקפידים לרוב על פרטיותם, אינם תומכים במוסדות תרבות בריטיים ולעתים נדירות משתתפים בפתיחות של גלריות או במסיבות של בתי מכירות פומביות.
ז'וקובה שונה. היא הסכימה להשתתף באירוח אירוע גיוס התרומות הגדול של גלריית סרפנטין בלונדון בחודש הבא, והיא להוטה לפגוש אמנים. בחודש שעבר ביקרה בסטודיו של דמיאן הירסט בגלוסטרשייר כדי לראות את היצירות שבכוונתו למכור בסותביס בספטמבר. "היו שם פריטים שמצאו חן בעיני", אמרה בזהירות, "אבל לא כולם".
עם היווצרותו של הון רוסי פרטי לפני כ-20 שנה, "רוסים החלו לקנות אמנות רוסית בארצם, אף שלא-רוסים נותרו הצרכנים העיקריים של אמנות רוסית", אומר ז'ואקים פיסארו, אוצר במוזיאון לאמנות מודרנית והנין של קאמי פיסארו.
עד לתקופה האחרונה, אומרים מומחים בשוק, הרוסים התעניינו בעיקר באמנות דקורטיווית. ב-2004, לדוגמה, המיליארדר הרוסי ויקטור וקסלברג הוציא 100 מיליון דולר ברכישת כל אוסף הפברז'ה של משפחת פורבס, שכלל תשעה ביצי פסחא אימפריאליות ו-180 פריטים נוספים. לפני כחמש שנים התרחב עניינם של כמה מהאספנים הרוסים, בעיקר ליצירות של אמנים ממוצא רוסי, כמו שאגאל. "הם החלו לאסוף אמנות אימפרסיוניסטית, מודרנית ובת זמננו בקצב מדהים", אומר פיסארו. "כעת הם יוצאים מגבולות רוסיה וקונים יצירות של אמנים כמו ג'ף קונס. הם נהפכו לאחד מהכוחות החזקים ביותר בשוק".
עם בן זוגה, רומן אברמוביץ (תצלום: אימג'בנק / GettyImages)
טעמם של אספנים עשירים אלה מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר אינו צפוי. נראה שמטרתם היא לשים יד על מה שנתפש באותו רגע כטוב ביותר. לפני שנתיים נמכרה בסותביס בניו יורק היצירה "דורה מאר עם חתול" של פיקאסו תמורת 95.2 מיליון דולר. הקונה ישב מצדו האחורי של אולם המכירות, צעד חריג לקונה מקושר. כשהסתיימה המכירה הוא נמלט מהחדר, אבל לא לפני שצלמי העיתונות קלטו את פניו. בתוך דקות נפוצה התמונה באינטרנט, וסוחרים ואספנים ניסו לזהותו. בסופו של דבר התברר שהוא הגיש הצעה לאיל המכרות הגיאורגי בוריס איוונישווילי.
באותה עונת מכירות בניו יורק הופיע לראשונה הרובל בלוחות המטבעות בסותביס וכריסטיס. כעבור שנה פתח סותביס את המשרד הראשון שלו במוסקווה; כריסטיס עומד לעשות זאת גם כן, כדרך לספק את רצון האספנים הגדולים ולטפח חדשים.
ז'וקובה מודה שהיא טירונית יחסית בעולם האמנות. "לא למדתי היסטוריה של האמנות ואני לא זוכרת את שמות האמנים", היא אומרת, "אבל אם אני אוהבת משהו אני זוכרת אותו".
היא נולדה במוסקווה ב-1981, בת יחידה להורים שהתגרשו כשהיתה צעירה. כשאמה, חוקרת בתחום הביולוגיה המולקולרית, קיבלה עבודה באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג'לס בתחילת שנות ה-90, היא עברה עמה. ז'וקובה התאקלמה במהירות, לדבריה, ולמדה בין השאר רפואה הומאופתית. לפני שנה הציגה עם חברתה כריסטינה טאנג קו ביגוד, Kova&T, שכלל פריטים בסיסיים כמו מכנסי ג'ינס כחולים, חותלות וחולצות טריקו.
כמה שעות לפני המפגש עמה בלונדון היא שבה מניו יורק, שם ביקרה ב-Dia:Beacon שעל ההדסון, מוזיאון שיש בו אולמות לאמנים כמו אנדי וורהול. "אהבתי את הרוח והפילוסופיה שם", היא אומרת, "ניסיתי לראות ככל שיכולתי". היא גם ביקרה בבזל בבניין הפסטורלי של קרן ביילר שתיכנן רנצו פיאנו. עם זאת, אין בכוונתה לעצב את "המוסך" לפי מוזיאון מסוים כלשהו.
הכניסה חינם
מרכז המוסך יכיל גם חללי לימוד, תיאטרון, חנות ספרים ובית קפה. ז'וקובה סירבה להעריך כמה יעלה לשפץ ולהפעיל את מרכז האמנות. מלבד הסיוע מאברמוביץ', המימון בא ממקורות פרטיים אחרים ומחסות תאגידית. הכניסה תהיה חינם. לאחר תערוכת קבקוב שתיפתח בחודש הבא, מתוכננת במקום הצגת יצירות מהאוסף של הבעלים של כריסטיס, פרנסואה פינו.
על השאלה אם המוסך יחזיק אוסף משלו משיבה ז'וקובה שאם זה בכלל יקרה, אז רק בעוד שנים רבות. "כעת אני מנסה ללמוד כמה שיותר, כדי לפצות על הבורות שלי בהיסטוריה של האמנות", היא אומרת. "ככל שאני קוראת יותר, אני מבינה טוב יותר מה אני לא יודעת".
רומן, קנה לי מוזיאון
ניו יורק טיימס
21.8.2008 / 14:07