כדי להיות מוצלחת את צריכה להיות יפה - גם בגיל 13

הטרנד החדש בקרב בני, ובעיקר בנות המצווה - בוק צילומים מקצועי כמתנה מההורים - מתיישב עם התפישה הזו, המשותפת לילדים ובני נוער רבים. לא מדובר בשאיפות גדולות לקריירת דוגמנות מצליחה. המטרה היא להיות יפה ליום אחד, לתעד את האירוע ולהפיץ את התמונות ברבים. "אם את יפה, אז את אוטומטית מקובלת ואם את לא יפה, את לא מקובלת. ובגלל זה מגניב לעשות את הבוק, כדי שכולם יחשבו שאת יפה. זה בעיקר לחץ חברתי", מסבירה עלמה שהצטלמה באחרונה לבוק.



מחיר בוק כזה הוא 700-1,200 שקל, אך זה לא הופך את התענוג לנחלתן של בנות המעמד הבינוני ומעלה בלבד. למעשה, ממדיה של התופעה רחבים. "אני לא חושבת שיש כיום ילדת בת מצווה שלא עושה אלבום. זה נהפך לחלק עיקרי באירוע, ברמה של קניית בגדים למסיבה", אומרת רוית ולטמן, צלמת מבאר שבע. "בכל זמן נתון בחיים אנחנו עוברים תהליכים שדורשים תיעוד, ומה יותר יפה מלראות בעוד 15 שנה את הרגעים האלה בצורה הכי מקצועית שיש?".



הליך הכנת הבוק לכבוד בר או בת המצווה פשוט מאוד: בוחרים את הצלם, לרוב לפי המלצה, מסכמים מחיר ומגיעים לסטודיו למפגש של כשעתיים. האלבום אמור להכיל 15-20 תמונות מוגדלות, שנבחרות על ידי הצלם מבין עשרות התמונות שיצולמו באותו יום.



כדאי לסכם מראש אם אתם מקבלים דיסק עם כל התמונות או רק את האלבום עם התמונות הנבחרות. לרוב, מחירה של כל תמונה מודפסת נוספת הוא 20-40 שקל. תמורת תשלום נוסף אפשר לבצע את הצילומים גם בבית או באתר חיצוני, בחוות סוסים למשל, אך כמעט תמיד הם מתקיימים בסטודיו של הצלם.







הסגידה ליופי



תרבות הסגידה ליופי משפיעה על עולם הערכים של ילדים רבים וגורמת להם להאמין שהחשיבות של להיראות טוב משנית רק לחשיבות של להיות דומה לשאר הילדים בכיתה.



"התרבות שלנו ויזואלית מאוד וזה לא תמיד היה ככה", מסבירה ד"ר דליה לירן אלפר, מומחית לנוער ולדימוי גוף בתקשורת ומרצה בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל. "הטלוויזיה יוצרת את המוסכמה איך להיראות ומה צריך לעשות כדי להיות יפה. היא זו שמגדירה מהו יופי והתפישה הרווחת היא שמכיוון שגופו של האדם הוא תוצאה של רצונו, הרי שאם גופו לא נאה - הוא אשם". לכן, מסבירה ד"ר לירן אלפר, ילדה שמנה מרגישה אשמה פעמיים - פעם אחת בגין היותה שמנה, ופעם שנייה בגין היותה חסרת אופי חזק מספיק כדי לשנות את המצב.



או יפה או חכמה



בנות ה-12, וכן בנות צעירות יותר, רוצות להראות לעולם מה הן שוות מבחינת המראה, שכן עבורן זה הדבר הכי משמעותי בגיל ההתבגרות. "אם פעם הספר המיתולוגי 'נשים קטנות' הבהיר לנו שמה שמאפיין אשה מוצלחת זה הליכות ונימוסים, או אצל נשים מסורתיות היותן עקרות בית טובות, הרי שכיום יש ביטויים ותכונות אחרות כשהתכונה הכי נחשבת, שנקבעה על פי סולם הערכים של התקשורת, היא מראה חיצוני נאה. ערכו של המראה החיצוני מועצם בגלל תרבות הרייטינג - במיוחד זו של הטלוויזיה", אומרת ד"ר לירן אלפר.



כדוגמה היא מזכירה את תוכנית הטלוויזיה "היפה והחנון", שעלתה לשידור באחרונה בערוץ 10, המציגה עימות דיכוטומי בין השכל לצורה: יש לבחור בין חוכמה ליופי - אין גם וגם.



ד"ר זיוה שוורץ מלהבים, שבתה שרון בת ה-12 עשתה בוק באחרונה, טוענת כי על אף שהסכימה לצילומים, היא מנסה להמעיט בחשיבות המראה החיצוני ולהסביר לבתה שהמראה לא צריך להטריד אותה. "מכעיס אותי שהילדים רואים שחקניות טלנובלות בטלוויזיה או זמרות רזות ויפות ומאמצים אותן כמודל, כשרוב האנשים לא באמת נראים ככה וזה לא אמיתי. אבל קשה להתווכח אתם, כי המראות האלה זמינים להם וכל הזמן משדרים שהכי חשוב זה להיות יפה, להיראות טוב ולהיות מפורסם - שזה ה'מקצוע' הכי נחשב בעיניהם".



גם איריס גרין, אמא של עלמה, מודה שהיא לא ממש התלהבה מרעיון הבוק כשעלמה הציגה אותו בפניה, אבל בסופו של דבר נכנעה. "אני מרגישה שזה שטחי וזאת לא היתה בחירת המתנה הראשונה שלי. אפילו הצעתי לה שאני אצלם אותה במקום שנוציא על זה כסף, אבל אני מבינה את הרצון שלה שיהיה לה אלבום מקצועי שהיא תוכל להציג לחברות שלה שגם עשו בוק כזה", היא אומרת.



לדבריה, היא לא מופתעת שהערצת הדוגמניות משפיעה על הילדה שלה, ומוסיפה שעל אף שהיא יודעת שחוויית הצילום כיפית בעבור הילדות, הן לא מצטלמות לבוק בשביל הכיף - הילדות משוות ביניהן את האלבומים, "ובסופו של דבר, מדובר בשואו-אופ". אבל מטרת הבוק לא מסתכמת בהשוואה בין הבנות בכיתה. המטרה המוצהרת של הבוק היא כדי להציבו בכניסה לאולם במסיבת הבת או בר מצווה, כדי שכולם יראו כמה יפה ילד יום-ההולדת וכדי שיוכלו לחתום על הספר למזכרת.



גם בנים רוצים



אם כבר חותמים על אלבום ויוצרים מזכרת נחמדה, למה שהבנים יהיו מקופחים? אמנם תופעת צילום הבוק לקראת גיל המצוות נפוצה יותר בין הבנות, אבל גם הבנים מגלים התעניינות ומבקשים מההורים בוק מקצועי שעליו חותמים כל החברים בכיתה בכניסה לאירוע בר המצווה שלהם. במקרה של הבנים, הליפ-גלוס נשאר מיותם בתיק האיפור של אמא וגם אין צורך להשכים בבוקר כדי לסדר את השיער. הבנים גם לא מודים שהם רוצים להיות דוגמנים ליום אחד, ומגדירים זאת כחוויה כיפית ומיוחדת שלדעתם צריכה להיות חלק מבר המצווה שלהם.







"האלבום לא אמור להכיל תמונות דוגמנות סקסיות. זה לא דוגמן, אלא ילד חמוד בן 13 שרוצה מזכרת מבר המצווה; וזו גם המחשבה שמובילה אותי - כדי לזכות באלבום בר מצווה לא צריך פנים של דוגמן", אומרת הצלמת ליאת פורטוגלי.



יעל אשכול, מנחת קבוצות הורים במכון אדלר, יוצאת נגד תרבות הרייטינג שגורמת לילדים של ימינו להתגאות מול חבריהם לכיתה במראה החיצוני שלהם. "תרבות הכלום היא זו שמנתבת את הטרנדים האלה וקצת מסובך לשחות נגד הזרם, כי בשלב הזה בחיים חשוב יותר להיות חלק מהחבר'ה ולא חלק מהמשפחה", היא אומרת. אולם אשכול מדגישה כי על ההורים לשרטט את הקו האדום: "לעשות פוזות של חיוך עם הטיית ראש זה אמנם נחמד, אבל אם זה נהפך למשהו אפילו חצי סקסי - על ההורים להתערב ולשים גבול".



עלמה טוענת שיש כמה סיבות לכך שהיא רוצה לעבור את החוויה: "אני מודה שאם חברות שלי לא היו עושות את זה, זה היה נראה לי מוזר. אבל בגלל שהן עשו, גם אני רציתי", היא אומרת. "זה גם נראה לי כיף להרגיש כמו דוגמנית לכמה שעות, ובעוד כמה שנים אוכל להסתכל על איך אני נראיתי אז".



ההורים מחוץ לסט



הילדים בדרך כלל ביישנים בתחילת הצילומים, ולוקח קצת זמן עד שהם נפתחים לצלמת. לכן עדיף שההורים לא יהיו על הסט, שכן זה מלחיץ את הילד וגורם לו להתנהג בצורה טבעית ונינוחה פחות. "לא משנה כמה הילד והאמא קשורים, הילד מרגיש חופשי יותר כשהאמא לא בסביבה, וככה אני צריכה אותו - לא נבוך ופחות פוזאיסט. אין כמו צילומים אחד על אחד", אומרת ולטמן.



הבנות מגיעות ליום הצילומים עם כמה סטים של בגדים. בדרך כלל, לצלמת יש בסטודיו אביזרים שעוזרים להפוך את התמונה למעניינת יותר כמו כובעים, צעיפים וסלסלות קש. הן מגיעות מאופרות באיפור קל, שכולל ליפגלוס ואולי קו עיפרון שחור בעיניים, וכמובן שחלקן לא מוכנות לוותר על הפן.



"אני מנסה להוציא מהבנות את עצמן - מבט פשוט ונקי, נטול פוזות מטופשות שהן עושות אוטומטית כי הטלוויזיה מכניסה להן אותן לראש. אני עושה את זה באמצעות פרגון ועידוד שהן יפות ושהתמונות יוצאות טובות", אומרת נעה זני מסטודיו אוצרת רגעים. "אם מסתכלים על תמונה ראשונה ועל תמונה אחרונה של אותה ילדה, מדהים לראות איך היא משתנה מבחינת צורת העמידה מול המצלמה: כשהיא נכנסת היא יכולה להיות ביישנית ומאופקת, ופתאום יוצאת ממנה שחקנית הוליוודית".



מרבית ההורים לא מתלהבים מהטרנד החדש הזה - הם לא מבינים למה הילדה הקטנה והחמודה שלהם רוצה לעשות פוזות למצלמה, אבל לא בטוח שיש בכך רע. "כל עוד צילום התמונות מתבצע שלא למטרת הפיכת הילדה לדוגמנית מקצועית, הרי שהבוק הוא סוג של מימוש פנטזיה", אומרת יעל אשכול ממכון אדלר. "אין ילדה או נערה שלא רוצה להיראות יפה ושיצלמו אותה בכל מני בגדים ופוזות, כדי שכל החברות יחמיאו לה על המראה שלה. אני לא רואה בכך שום דבר פסול, וזה אפילו יכול להעלות את הדימוי העצמי של הילדה".



גם ויקי פוני מגבעתיים, שבתה עמית עשתה בוק לכבוד בת המצווה שלה, לא מבינה את הבעייתיות: "יש בנות שנולדו עם חוסר ביטחון, ואני ראיתי איך הבת שלי, שהיא סגורה ומופנמת על אף שיש לה את כל הנתונים להיות דוגמנית, נפתחת מול המצלמה. אני רואה בזה משהו חיובי - להאמין בעצמה שהיא נראית טוב ולהיות נסיכה ליום אחד". שרון שוורץ מסכימה: "אמנם כשהגעתי לסט רציתי להרגיש איך זה להיות דוגמנית וגיליתי שזה מגניב, אבל זה גם נתן לי תחושה של ביטחון עצמי, כי יצאתי יפה בתמונות ולא ידעתי שאני נראית ככה".



על אף שבבוקים אין אלמנטים סקסיים ולא מדובר בצילומי דוגמנות, הילדות בתמונות נראות בוגרות מגילן. ולטמן מתעקשת שזו לא אשמת המצלמה - הן פשוט מתנהגות כמו בנות עשרה. "כל הפרסומות בישראל מלמדות אותן להיות יפות ונשיות. אני מנסה לדבר אתן כמו לילדות אך מוצאת את עצמי מול נערות בוגרות, ואני מבינה שאני צריכה לשנות את צורת הדיבור כי הן כבר נשים", היא אומרת.



הילדות מודות שהן עושות בוק כי הן לא רוצות להיות שונות משאר הבנות שעשו זאת, וכדי שכולם יראו שגם הן יפות ופוטוגניות. להורים לרוב אין כוח להתווכח. "אם היה לי את הזמן או את הכישרון לצלם את הילדה, הייתי עושה את זה לבד. אבל מאחר שזה לא המצב, נוח לי שמישהו לוקח את זה עליו. בעלי צילם תמונה של הילדה בשביל ההזמנה לאירוע, וזה גרר כל כך הרבה ריבים וויכוחים שאני לא רוצה לתאר מה היה קורה אם זה היה אלבום שלם", אומרת ד"ר שוורץ. "כשאתה בוחר את המלחמות שלך עם הילדה, אז אתה בוחר לא לעשות אותן על הבוק".