גבר גבר בע"מ: הטקטיקות הצבאיות של מופז להסתערות על ראשות קדימה

מאת אורי בלאו וגידי וייץ



"אם אינך משתמש בזמן לקידום מטרותיך ולשיפור מצבך - גורמים אחרים עלולים לעשות זאת לרעתך. כדי לשלוט בממד הזמן יש לנקוט יוזמה, לפעול על פי תוכנית מושכלת ולקבוע לוח זמנים לביצוע" (שאול מופז, נאום באוניברסיטת בר אילן, מאי 2004).



קשה למצוא את מטה הבחירות של שאול מופז. מספר הטלפון לא נמצא במאגרי בזק ובבלוג של המועמד, שהוקם בהשקעה של עשרות אלפי שקלים, אין זכר לכתובת. רק בקשה לקבלת טופסי התפקדות למפלגה מצליחה להוביל לרחוב תפוצות ישראל 8 בגבעתיים. כאן, בבניין ענק בתוככי אזור תעשייתי-מסחרי, שוכן המטה. הדלת נעולה והשומר החשדן שמופיע בפתח מברר לאן בדיוק מועדות פניו של האורח. בפנים תלויים כמה שלטים של קדימה ותמונה אחת של מופז.







שר התחבורה מופז בנמל חיפה. המנכ"ל פוטר / צילום: אריאל ורהפטיג



כעבור יומיים עתידות רשימות המתפקדים להיסגר, אבל במשרדים אי אפשר לחוש בלחץ. חמישה-שישה אנשים יושבים מול מחשבים, משוחחים בטלפון, מחייכים. על הקיר תלויה מפת ארץ ישראל ולצדה טבלאות מלאות בשמות: כל עיר ומועצה מקומית בארץ, שמו של ראש הרשות (צבע אדום לתומכים במופז, ירוק לתומכים באחרים או לבלתי מזדהים), מספר המתפקדים, מספר התומכים במופז והיעד שאליו חותר המטה. תוצאות הסקרים, והעובדה שכמה מהשמות על הקיר עברו מירוק לאדום, מוכיחים שהם בדרך הנכונה.



"הצורך להוכיח את עצמו" הוא, לדברי אנשים שונים המכירים את מופז, הכוח המניע העיקרי שלו. את הבסיס לאמביציה שלו, זו שלפני 40 שנה הובילה אותו לקורס קצינים למרות שנכשל פעמיים במבחני הקבלה וזו שיכולה להוביל אותו כעת לתפקיד החשוב ביותר במדינה, צריך לחפש בשנות נעוריו, שאותן העביר לבדו, בנהלל, הרחק מבית הוריו מעוטי היכולת.



את הדרך מנהלל ועד היום עשה מופז כמו שהוא יודע: ביעילות צבאית מתוכננת ומסודרת. את מי שעומד בדרכו הוא מגדיר כאויב - וכך גם מטפל בו. אנשים שחשבו שהם חבריו הרגישו שהתרחק מהם כשתם השלב שבו יכלו להועיל לו. "דופק וזורק", הגדיר זאת אחד מהם. בעוד חודשיים מהיום - בלי לקבל את אמון הציבור בבחירות כלליות - יכול האיש הזה להיות מי שירים בשלוש לפנות בוקר את הטלפון האדום בבית ראש הממשלה בירושלים. כעת נשאלת השאלה אם זהו "מר ביטחון" שקול, יסודי ובעל מודעות חברתית עמוקה שהתגבשה מאז עלה לארץ, כפי שמציגים אותו תומכיו, או אופורטוניסט רודף כבוד, לא מבריק אך כוחני - כפי שטוענים כמה מאלה שדרכם הצטלבה בדרכו לצמרת.



איך עוזבים בית




ניסן חקשורי. סוף סוף הוא תפס אומץ להגיד משהו/צילום: ינאי יחיאל

מופז נולד באיראן לפני 60 שנה. ב-57', כשהיה בן תשע, עלה עם משפחתו לישראל. המשפחה שוכנה באילת ואביו עבד בעירייה. מופז נוהג לספר שבגלל המצוקה הכלכלית שלחו אותו הוריו בגיל 14 ללמוד בפנימייה בבית הספר החקלאי בנהלל. אחת ההתבטאויות הזכורות ביותר של מופז קשורה לתקופה ההיא, כשסיפר שבביתו אכלו פרוסות עבות של לחם עם שכבה דקה של מרגרינה.



למה דווקא לנהלל הרחוקה? "אבא שלי רצה מאוד שאהיה ישראלי", סיפר מופז לפני כשלוש שנים כשהוא מזיל דמעות, בראיון ליאיר לפיד בערוץ 2. "אני חושב שזו הסיבה שהוא החליט לשלוח אותי לבית הספר החקלאי בנהלל. זה היה בגיל 14. בשביל נער בן 14 זה היה דבר מאוד קשה. גם בשבילו, אני חושב. הרגע שהוא נפרד ממני בנהלל, זה אחד הרגעים החקוקים בזיכרוני יותר מכל".



ב-66' התגייס מופז לגדוד 890 של הצנחנים. כמ"כ נכשל בניסיונותיו להתקבל לקורס קצינים, אך בעקבות מארב מוצלח שתיכנן וביצע (ושזכה לכינוי "מארב מופז") התקבל לקורס והיה לקצין מצטיין. הוא התקדם בצבא, התמנה למג"ד 890, מפקד סיירת צנחנים, מפקד החטיבה וסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בתפקידו זה היה בין השאר סגנו של יוני נתניהו במבצע אנטבה בשנת 76'. אחר כך פיקד על בית הספר לקצינים בה"ד 1.



לאחר מינויו לאלוף, בשנת 93', קיבל לפיקודו את אוגדת יהודה ושומרון. בתקופה ההיא, בעיקר בעקבות עדותו בוועדת שמגר שחקרה את טבח גולדשטיין במערת המכפלה בחברון, החל מופז להיחשף לעיני הציבור. הוועדה בחנה את מידת אחריותו לטבח, כמפקד כוחות צה"ל בשטחים. בעדותו דחה מופז את דבריו של מפקד יחידת משמר הגבול בחברון, שטען כי מח"ט יהודה, אל"מ מאיר כליפי, אסר לפתוח באש על מתנחלים היורים ירי תכליתי. מופז טען, כי "מאחר שלא חזינו טבח כזה, לא נתנו הוראות פתיחה באש למקרה כזה". עוד אמר, שבצה"ל אין הוראות כתובות לטיפול במתנחלים המפרים את החוק, אלא שאחר כך התברר שהוראות כתובות דווקא היו קיימות.



בסופו של דבר פטרה ועדת שמגר את מופז מאחריות לטבח. לאחר סיום תפקידו בשטחים מונה מופז לאלוף פיקוד דרום, אחר כך לראש אגף התכנון, ראש אגף המבצעים וסגן הרמטכ"ל. ביולי 98' עקף במירוץ לרמטכ"לות את מתן וילנאי ומונה לרמטכ"ל תחת שר הביטחון אז, יצחק מרדכי. מקורבים למופז סיפרו שבשנים האחרונות התקררה מערכת היחסים בינו לבין מרדכי.



כרמטכ"ל פיקד מופז על נסיגת צה"ל מלבנון. בזמן כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה, פיגועים רבים התרחשו בישראל ובשטחים וצה"ל החל במדיניות הסיכולים הממוקדים. ב-2002, לאחר חודש מארס השחור שבו נהרגו יותר ממאה ישראלים בפיגועי התאבדות, יצא צה"ל למבצע חומת מגן לכיבוש ערי הגדה. מופז היה אחראי בין השאר לחיסולם של מנהיג חמאס, השייח' אחמד יאסין ושל מחליפו עבד אל-עזיז רנטיסי.







עמוס עוזני. השר התעצבן | צילום: אייל טואג

ביולי 2002 פרש מופז מצה"ל וכעבור חודשים ספורים, בנובמבר, הצטרף לליכוד תחת הנהגתו של אריאל שרון ומונה לשר הביטחון. חילוקי הדעות בינו לבין סגנו לשעבר ויורשו בתפקיד הרמטכ"ל, משה יעלון, היו רבים. המתיחות בין השניים הגיעה לשיאה כשמופז וראש הממשלה שרון לא האריכו, בניגוד למקובל, את כהונת יעלון לשנה רביעית.



האירוע המרכזי בקדנציה של מופז כשר הביטחון היה ההתנתקות מרצועת עזה. הוא, שהתבטא לא פעם נגד התוכנית, היה בסופו של דבר זה שחתם על צווי הפינוי וניהל את מערכת הביטחון בזמן ההתנתקות. לאחר פרישתו של שרון מהליכוד והקמת קדימה בנובמבר 2005 הודיע מופז נחרצות ש"בית לא עוזבים" ושהוא נשאר בליכוד. אבל הנאמנות לבית החזיקה מעמד בקושי שלושה ימים. מופז הצטרף לקדימה והוצב במקום השמיני ברשימת המפלגה לכנסת. "מופז מעניק משמעות חדשה למושג אופורטוניזם. צעדו מצביע על היעדר ערכים ועקביות", אמרו עליו אז אנשי בנימין נתניהו.



לאחר הבחירות האחרונות קיבל עמיר פרץ את תיק הביטחון, ואילו מופז מונה לשר התחבורה, סגן ראש הממשלה והאחראי על הדיאלוג האסטרטגי. לקראת סיום מלחמת לבנון השנייה, בישיבת הקבינט שאישרה את הפעולה הקרקעית, הציע מופז תוכנית חלופית: "אתם רוצים להגיע מהר לליטני? אז תכבשו את הליטני. תגיעו לשם תוך 48 שעות ותגידו שניצחנו ודרום לבנון מכותרת. אם תרצו, תנקו את השטח מדרום לצפון". הצעתו לא התקבלה ולאחר המלחמה אמר כי "ניהול מלחמת לבנון השנייה היה מבולבל וכושל".



יריביו הפוליטיים משוכנעים כי לו עצמו יש חלק גדול בכך. בהודעת מפלגת העבודה מיום ראשון השבוע, למשל, נאמר: "מופז היה הרמטכ"ל ושר ביטחון בשש השנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה והוא נושא באחריות מרכזית לחוסר המוכנות של צה"ל למלחמה. הוא כשל בכך שלא הבהיר את המציאות הזאת לממשלה ערב פתיחת המלחמה והיה שותף לחלק גדול מההחלטות הכושלות במהלכה".



מופז הוא בוגר המכללה לפיקוד ומטה של חיל הנחתים האמריקאי בקוואנטיקו, וירג'יניה ובעל תואר ראשון במנהל עסקים מאוניברסיטת בר אילן. הוא למד כשנתיים לתואר שני בתחום, אך לא השלים את לימודיו. מאז 74' הוא נשוי לאורית, אשת חינוך הפעילה כיום בתנועת הצופים. לבני הזוג ארבעה ילדים: מאיה (28), יונתן (25), איתמר (21), ונעה (19).



הכבוד האבוד







ד"ר יריב בן אליעזר. קורבן ליחס גזעני | צילום: אלברטו דנקברג

עמוס עוזני, מנכ"ל נמל חיפה לשעבר, נזכר השבוע בביקור שערך מופז בנמל. "חיכיתי לו מתחת לבניין ההנהלה", הוא מספר. "אחר כך אמרו לי שהשר התעצבן על זה שלא חיכיתי לו בש.ג. ואמר משהו כמו 'לא עושים כבוד לשר'. כל הזמן הוא מתייחס לכבוד האבוד שלו".



גם י', קצין בכיר לשעבר המכיר את מופז מאז ימיו בסיירת מטכ"ל ומחבב אותו מאוד, מכיר בבעיה הזאת. "אתה רואה את זה בצורך שלו להוכיח את עצמו ולקבל פידבק חיובי על פועלו ועל טובות שהוא עושה", הוא אומר. "מצד שני, מופז היה רמטכ"ל של החיילים - הקפיד להיות בשטח, דיבר איתם וממש לא היה בן אדם של דיסטנס. לישיבות הוא בא עם כל הזמן שבעולם. לא קצר רוח, סבלני, מקשיב, רושם כל מלה. כשהוא סיכם את הדיון הבנת בדיוק מה אתה צריך לעשות ושהוא רוצה לראות תוצאות".



מעבר לכך, היתרונות שמציינים תומכי מופז נוגעים בעיקר לקשר הבלתי האמצעי שהוא יוצר עם אנשים. "איש משפחה", "איש חם", "מדבר איתך בגובה העיניים", הם ביטויים שחוזרים על עצמם. עם זאת, מוזר לגלות שרבים מתומכיו, המבקשים לדבר בזכותו, מבקשים לא לפרסם את הדברים בשמם.



ממה חושש, למשל, אותו תומך, האומר שמופז "מדבר בשקט, לא מרים את הקול, יש לו סבלנות"? או אותו ראש מועצה שהשתתף עם מופז בכמה ישיבות מקצועיות, המספר ש"הוא אדם שאתה יכול לדבר איתו, הוא יקשיב לך, ינתח את הדברים בצורה רציונלית. הוא עובד מהבוקר עד הלילה, חורש את השטח ולומד נושאים לעומקם. הוא איש ישר. אין אצלו קומבינות. מה שלא ניתן לעשות ולא חוקי, אז גם אם אתה החבר הכי טוב שלו הוא יגיד לך שהוא מצטער, אבל הוא לא יכול לעזור".



או אותו חייל נח"ל לשעבר, הזוכר לטובה תחקיר של היתקלות בגזרה שעליה היה מופז אחראי, כמפקד עוצבת הגליל. העובדה שמפקד האוגדה ישב איתו, שוחח איתו כאדם לאדם ולא כמפקד לחייל וניסה להבין מה באמת התרחש בתקרית, הרשימה אותו מאוד.



אבל יש גם רשמים אחרים, כמו זה של פקיד בכיר לשעבר במשרד הביטחון, שסיפר השבוע על ביקור שערך מופז, עדיין במדי צה"ל, בגשר אלנבי: "הוא בא לראות איך המקום עובד. אחרי חצי שעה הוא אמר 'אני לא יכול לקלוט כל כך הרבה נתונים. אני הולך'. מה אני מסיק מזה? שאמנם היה שם חוסר סבלנות וחוסר יכולת לקלוט, אבל לפחות הוא היה ישר".



המחברת הצהובה



כבר שנים, עוד מהצבא, נוהג מופז לסחוב עמו מחברת צהובה ולסכם בה דיונים שבהם הוא משתתף. "הוא רושם הכל", מעיד אחד מיועציו. "בבית כבר יש לו ארגזים עם הפנקסים האלה. הוא מתעד בעצמו ורושם מה שכל אחד אומר. אני לא יודע אם הוא כותב בשביל הספר או בשביל ועדת החקירה, אבל הוא כותב הכל. לוינוגרד, כך אומרים, הוא בא עם המחברות האלו".





היועץ ארתור פינקלשטיין. 20 שיחות ביום / צילום: מוטי מילרוד / באובאו



המחברת הצהובה הזאת היתה איתו, סביר להניח, גם בכנס שערך לקצינים בכירים בפיקוד המרכז במשך מבצע חומת מגן. ב', קצין בכיר לשעבר, זוכר את הכנס הזה בזעזוע: "הוא אמר שהוא רוצה עשרה הרוגים בכל גזרה חטיבתית כל יום, ולא משנה לו מאיזה ארגון. לבושתי אף אחד לא קם ואמר לו שזה לא חוקי, אבל אחר כך אספו את המג"דים ואמרו להם שעם כל הכבוד לרמטכ"ל, הם צריכים לפעול כחוק ולפי הפקודות של הפיקוד".



"מופז, ביחד עם אחרים", אומר ב', "פיתח קונספציה שמתארת את האינתיפאדה כמהלך מתוכנן של ערפאת שצריכים להגיב עליה בכוח רב. זה שגוי בעיני, אבל גם סימון המטרה לא תמיד היה נכון. מה למשל? ההריסה של המפקדה של ג'יבריל רג'וב, איש שהיה סמל שיתוף הפעולה איתנו; סימון הרשות ומנגנוני הביטחון שלה כאויב; העובדה שתקפנו מחסומים של הרשות; ההשמדה במהלך חומת מגן של כל מנגנוני השלטון הפלסטיניים".



לא היו לחומת מגן השלכות חיוביות?



"בוודאי. אבל למה הגענו למצב שהיה צריך לבצע את זה? ואם כבר, אולי היה אפשר לעשות את זה אחרת והיום להגיע למצב יותר טוב".



על כך מגיב מופז: "הצלחנו לבלום את מתקפת הטרור הרצחנית שהשתוללה ברחובות ישראל. זאת, באמצעות נחישות, חתירה למגע, אומץ הלב של חיילי צה"ל ומפקדיו, והנהגה חזקה".



ב' זוכר לרעה גם כיצד פעל מופז לפני נסיגת צה"ל מלבנון, בשנת 2000. "הוא התנגד לנסיגה בתנאים של ברק וגרר רגליים בהכנה של הצבא. צריך לבדוק אם אין לגרירת הרגליים חלק בנסיגה החפוזה של צה"ל בסופו של דבר. אני זוכר כנס שהוא ערך זמן קצר לפני הנסיגה. הדברים שהוא אמר אז נשמעו יותר כמו דברים של ראש אופוזיציה מאשר של רמטכ"ל".



מופז מאשר כי התנגד ליציאה חד-צדדית ללא הסכם מאזור הביטחון בדרום לבנון, אך טוען בתגובה כי יחד עם זאת הכין את צה"ל לנסיגה כאילו הוא החליט על כך: "בפועל, הוצאנו את כוחות צה"ל מדרום לבנון בפעולה שתוכננה בקפידה חודשים ארוכים, ואני גאה בה עד היום. הוצאנו אלפי חיילים מדרום לבנון על פי תכנון מדוקדק, מבלי שנפגע אף חייל, וביצענו את החלטת הממשלה ככתבה וכלשונה. כל שאר הטענות הן בגדר רכילות".



בתקופה הסוערת של הפיגועים, החיסולים והמבצעים ברחבי הגדה, החליטו בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת" להציג את הרמטכ"ל מופז כ"גבר-גבר". מולי שגב, עורך התוכנית: "בחרנו בדימוי הזה כדי להראות כוחניות מופרזת. אני חושב שמופז דווקא יצא נשכר מכך".



ה"גבר-גבר" אמנם נכנס לסלנג הישראלי, אך לא בהכרח כמאפיין ייחודי של מופז, שבעיני רבים נתפס עדיין כדמות אפורה ובינונית. ד"ר יריב בן אליעזר, מומחה לתקשורת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, משוכנע שהיחס אל מופז בציבור נגוע בגזענות ובהקשר זה מזכיר את הפרסומים האחרונים על רמת האנגלית שלו. "אני עוסק בפוליטיקה הרבה שנים וכמעט כל פעם שהייתי מחובר לאדם ממוצא מזרחי הטיעון נגדו היה שיש לו בעיה עם האנגלית", אומר בן אליעזר. "על רבין, שהיה עילג גם בעברית וגם באנגלית, לא אמרו את זה".



לפני שלושה חודשים שכר מופז את שירותיו של היועץ האסטרטגי ארתור פינקלשטיין לצורכי הקמפיין בקדימה. ג'ורג' בירנבאום, שותפו של פינקלשטיין בישראל, אומר שהיועץ הבכיר בא לישראל מדי כמה שבועות ובין לבין הם משוחחים בטלפון בעניין מופז "לפעמים גם 20 פעמים ביום".



את הקשר הראשוני יזם אלי קמיר, יועץ התקשורת של מופז. "הכרנו את מופז לפני כשלוש שנים כשאלי קמיר ביקש מארתור וממני להיפגש איתו", מספר בירנבאום. "אז לא היתה לנו שותפות מקצועית, אבל כשהגיעו הבחירות בקדימה התקשרו וביקשו שנעבוד איתו". הוא מסרב לומר מה מחיר הייעוץ שלהם, אך אומר שזה "פחות ממאות אלפי דולרים". העצה העיקרית שלהם היא להבליט את "הפן הביטחוני" של מופז.



האם הוא מתכונן להשתמש ב"קלף העדתי"?



"כמו שאובמה לא צריך להגיד לאנשים שהוא שחור כי זה ברור, אז גם מופז לא צריך להגיד את זה לאנשים. אם אתה ספרדי, אז אתה רואה שהוא אחד משלך. אנשים יסתכלו עליו ויבינו שהוא כזה".

שטיח פרסי



בהופעותיו הציבוריות נזהר מופז מלהצטייר כגרסה עדכנית של דוד לוי או אריה דרעי ולא מתבטא בעניין העדתי, אבל זה קלף משמעותי מבחינתו. הקהילה הפרסית בישראל ובארצות הברית נחשבת לגב הכלכלי שלו והתמיכה שלה בו ברורה. בחבורת תומכיו בולטים אילי ההון ניסן חקשורי ויצחק ויונס נזריאן. חקשורי, שהקים לפני כשלוש שנים את "עמותת אזרחים תומכי שאול מופז", דווקא סבור ששר התחבורה "לא בשל" עדיין לתפקיד ראש הממשלה, אבל גם המועמדים האחרים לא, ולכן הוא דבק במופז.



חקשורי הוא אחד מבעלי חברת "קלאב הוטל" וקזינו לוטראקי ביוון. בעבר תרם כספים רבים לייהוד העיר המזרחית בירושלים באמצעות תרומות לעמותות של מתנחלים. את מופז הכיר כשכיהן כרמטכ"ל, באמצעות חברו, יונס נזריאן. "נפגשנו באירועים לכבוד יוצאי איראן", מספר חקשורי, "ותמכנו בפרויקט שלו שנקרא 'עתידים', לחיזוק החינוך בפריפריה. הוא התרים אותנו לפרויקט".



באביב 2005 הקים חקשורי לבקשת מופז את העמותה, כדי לגייס כספים ולממן פעילות פוליטית למי שכיהן אז כשר הביטחון. במסמכי העמותה נכתב כי מטרתה "לקדם את מעמדו הציבורי של שאול מופז בארץ ובעולם ולארגן את התמיכה הציבורית בו, לקדם את המשנה החברתית, המדינית והביטחונית של מופז".



מהדו"ח היחיד שהגישה העמותה עד כה לרשם העמותות, המסכם את הפעילות בשנת 2005, מתברר כי היא הצליחה לגייס באותה שנה כ-1.6 מיליון שקל, מהם הוצאו 334 אלף שקל על "שכר מקצועי" ו-300 אלף שקל על מימון סקרים. במשך חודשים רבים מימנה העמותה תשלום קבוע של אלפי דולרים בחודש למשרד יחסי הציבור של מוטי מורל ורונן צור, שהעניק ייעוץ אסטרטגי ותקשורתי צמוד למופז. בנוסף, כך מגלה חקשורי, תרמה העמותה כספים למימון חוגי בית וכנסי תומכים במופז. מאז 2005 לא נמסר דיווח לרשם העמותות על זהות התורמים לעמותה. לשכת מופז: "התרומות מדווחות למבקר המדינה כנדרש".



על פי חקשורי, מופז הוא זה שמגייס את רוב הכספים המגיעים לעמותה. "כל אחד מהאיראנים שמגיע לארץ רוצה להיפגש איתו", אומר חקשורי. "כשאני נפגש איתם הם פתאום מספרים לי: 'הייתי אצל שאול מופז'". מי למשל? "המשפחות הפרסיות: משפחת אהרוניאן, משפחת קלימיאן, ג'ק מפר, משפחת נסימי".







מופז (עם שלום שמחון) בצעדת ירושלים. בחולצה פשוטה / צילום: רותם יצהר, באובאו



מלבד חקשורי חברים בעמותה למען מופז גם האלוף (מיל') משה נתיב, ראש מועצת נחל שורק אלי אוסקזידו והחבר המאגיסט מהצבא, שמואל רוזנברג, המשוכנע שמופז ראוי מאוד לתפקיד, על אף שאיכזב אותו פעמיים, כשעזב את הליכוד וכשתמך בהתנתקות ("לזכותו ייאמר שהוא עשה את זה בלי התנגשויות בין הצבא למתנחלים"). גם האחראי על העמותה ועל התרומות המגיעות אליה הוא איש צבא לשעבר - סולי כרמי, קצין במילואים שעבד לאחר שחרורו אצל חקשורי, והיום הוא מנכ"ל התאחדות יוצאי איראן.



בתחילת 2006 פרץ משבר ביחסים בין חקשורי למופז. "כשדובר על הקמת קדימה", מספר חקשורי, "התקשרתי למופז והוא אמר לי שהוא לא עובר לקדימה. הוא החל להתכונן למירוץ על ראשות הליכוד והעמותה עזרה לו בכל ההתמודדות הזאת".



יומיים לפני שמופז עבר לקדימה התבקש חקשורי להעמיד לרשות חשבון הבנק של המטה ערבות של חצי מיליון שקל. "ופתאום, בלי הודעה מוקדמת הוא עבר לקדימה", מספר חקשורי. "הוא גרם לי להיראות מגוחך בעיני אנשים שדיברנו איתם. ישבתי ביום חמישי עד חצות לתכנן הכל כי ההתמודדות התקרבה. ביום שישי התארגנו מבחינה כספית בעניין הערבות ושלחנו מכתבי תמיכה למתפקדים וברושורים. לפני כניסת השבת מופז מתקשר אלי ומעדכן אותי שהוא היה בשוק הכרמל וקיבלו אותו 'כמו מלך'. ביום ראשון נכנס אלי סולי כרמי ואומר לי: 'שמע, הוא נמצא אצל ראש הממשלה. הוא עובר לקדימה'. חשבתי שהוא מתבדח".



אחר כך סירב חקשורי לשוחח עם מופז, ולעומת זאת הוציא לא מעט קיטור על הפוליטיקאי שהכזיב. "הטעות הראשונה שלו היתה שהוא פיטר את הרמטכ"ל יעלון", אמר אז חקשורי. "קצין לא עושה דבר כזה לקצין, אלא אם כן הוא משמש כקבלן ביצוע של ראש הממשלה. נקודת תורפה נוספת שלו היא שמיד אחרי שסיים את תפקיד הרמטכ"ל הוא התמנה לתפקיד שר הביטחון מבלי שיהיה חבר כנסת. הוא היה תלוי בחסדים של שרון, ושרון יכול היה להעיף אותו בכל רגע. כל אחד הרגיש את זה".



מי שפייס בין השניים היה חבר משותף המתגורר בשווייץ, ג'ק מפר, וחקשורי הסכים להיפגש עם מופז. מאז הם שומרים על קשר טוב והעמותה שייסד חקשורי פועלת במרץ לבחירת מופז לראש הממשלה הבא של ישראל.



במה הוא מאמין, בארץ ישראל השלמה?



"לדעתי, כן".



אז למה הוא הסכים לצדד בהתנתקות?



"הפעילו עליו לחץ כבד, הרבה אנשים היום עושים דברים בניגוד למה שהם חושבים. ישבנו איתו שנה לפני ההתנתקות, אני ושותפי נחמן זולדן, ודיברנו על לבו שההתנתקות היא טעות שאסור לעשות אותה. הוא אמר לנו: 'אין מה לעשות זה דבר גמור'".



מופז נחשב לסמן הימני בצמרת קדימה. "את מופז", אומרים אנשיו, "לא תראו מתחבק עם אבו מאזן כמו שעשה אולמרט. הוא לא חושב שצריך למהר להגיע להסכם עם הפלסטינים ולתת להם ולתת להם, והוא נגד חלוקת ירושלים. הוא חושב שבעת הזאת אין פרטנר לשלום". אלו המנגינות שחקשורי אוהב לשמוע. לפני שבועות אחדים לקח חקשורי את חבריו מהרצליה פיתוח לסיור בשומרון, מאיתמר ועד שילה. עדיין תחת הרושם העז של פיגועי הטרקטור בירושלים, הוא מציע להחריב את הכפרים שמהם יצאו המפגעים.



אחד מיועציו של מופז מכיר בחשיבות הקבוצה הזאת. "החיבור לקליקה הפרסית הוא מעניין, כי מי שהוביל זה יותר הם מאשר הוא. הם מאוד מפרגנים לקטע העדתי, בזמנו הם התגאו במשה קצב ועכשיו בו, הוא אהב את זה כי כולם אנשי עסקים מהשורה הראשונה. זו חבורה מאורגנת, יש להם המון עסקנים והם התחברו אליו עוד לפני שהיה רמטכ"ל. הוא הגיע לטקסים שלהם, לחלוקת מלגות מטעמם. הם היו באים למשרד הביטחון, יושבים איתו. זה קטע מאוד טבעי אצלם, של 'הוא משלנו'. הוא ניצל את זה מאוד בקטע של גיוס תרומות לאגודה למען החייל, לקרן לב"י. הם עד היום התורמים הראשיים שם".



הם עומדים גם מאחורי המימון שלו היום?



"גם הם, אבל יש אחרים. אגב, הוא מאוד זהיר וקפדן בענייני התרומות. תמיד אמר שאם יש חריגות הוא יוציא כספים מכיסו הפרטי".



יש לו גם אח



דוד מופז, אחיו הצעיר של שר התחבורה, עבד במשך זמן מה עם חברת "סילבר שדו" ("צל כסף"), העוסקת בסחר נשק. סילבר שדו הנה ספקית ויצואנית מורשה על ידי משרד הביטחון. מדי שנה מחודשת תעודת הספק של החברה, וכך נעשה גם בשנים שבהן כיהן האח הגדול מופז בתפקיד שר הביטחון. מבדיקת "הארץ" מתברר שדוד מופז לא נרשם מעולם במשרד הביטחון כמי שעוסק בסחר נשק, או כקשור לחברת סילבר שדו, והשר מופז לא הודיע על קשריו של אחיו עם החברה.



על פי הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים, "בכל מקרה שיש לשר עניין אישי (לרבות עניין אישי של קרוב של השר, במקרה זה אח) בהחלטה או בפעולה אשר על פיה או בעקבותיה מוענקת טובת הנאה או זכות, חובתו של השר להצהיר מיד על העניין האישי ואסור לו להשתתף בכל דרך שהיא בקבלת ההחלטה או בביצוע הפעולה". מלשכת מופז נמסר בתגובה כי "השר מופז מעולם לא עסק, מעולם לא היה מעורב - לא באופן ישיר, לא באופן עקיף ולא בכל צורה אחרת, באף אחד מתפקידיו - בעסקיו של אחיו. כל ניסיון להדביק לו מעורבות, אפילו פאסיווית, הינו הכפשה, ומקורו בזדון, ואינו אלא הוצאת דיבה".







דוד מופז במדי צה"ל. מנשק קל עד כבד



שמו של דוד מופז כבר עלה בעבר לכותרות. בתחילת שנות השמונים עבד רס"ן מופז במינהל האזרחי בשטחים והועמד לדין, יחד עם קצינים וחיילים אחרים, באשמה שהתעללו בתושבים ערבים באזור חברון. מופז הכחיש את מקצת ההאשמות וביחס לאחרות טען שביצע פקודות מפורשות של קצינים בכירים. הוא גם קרא לעדות את הרמטכ"ל אז, רפאל איתן, שהעיד כיצד שר הביטחון אריאל שרון, ציווה "לתלוש לערבים את האשכים" כדי להשיג שקט. בסיומו של "משפט הטרטורים", כפי שכונה בתקשורת, זוכה מופז מכל אשמה.



חודשים ספורים לאחר הזיכוי השתחרר מופז מצבא הקבע, רק כדי לחזור לשירות כעבור שבע שנים, הפעם כמושל בית לחם. ב-90' כתבה עינת ברקוביץ בעיתון "חדשות" כי בשנות אזרחותו עבד מופז בשביל פלסטיני מאזור חברון, שקשריו עמו נוצרו בזמן שירותו הצבאי. בכתבה רואיין האב אליהו מופז, שסיפר כי "עד היום יש קשר הדוק מאוד בין הילדים. הם מדברים בטלפון כמעט כל יום".



דוד מופז השתחרר סופית מצה"ל ב-93'. כאזרח הוא נכנס לעסקים שונים, בעיקר בתחום הבנייה. הוא פתח חברה, "חצב", שעסקה ביבוא אבני בניין ושיש מאזור שהכיר היטב, בית לחם. אגב, מופז מספר בגאווה שהשיש שלו מקשט בין השאר את ביתו של בנימין נתניהו, שכראש ממשלה מינה את אחיו לרמטכ"ל. פקיד בכיר במשרד הביטחון זוכר גם כיצד בסוף שנות התשעים פעל מופז בשביל משקיעים זרים להקמת גן תיירותי באזור בית לחם בסגנון גן הבהאים, אך פריצת האינתיפאדה השנייה חיסלה את סיכויי המיזם.



בשנות כהונתו של האח הגדול כשר ביטחון החל מופז הצעיר להתעניין בסחר בנשק. קשריו העיקריים נוצרו עם חברת סילבר שדו, שאותה הקים ב-95' סא"ל (מיל') עמוס גולן, מפקד דובדבן לשעבר. בסוף אפריל 2006, ימים ספורים לפני תום כהונתו של אחיו במשרד הביטחון, קיים מופז בתל אביב פגישה עם אדם שבירר אפשרות לרכישת נשק דרכו. "יש לי עוד משרד, ביהוד", אמר מופז בהתייחסו לסילבר שדו, היושבת ביהוד. "הם קבלני משנה בפרויקטים שאני מביא... לי יש גם חברה בתחום הבנייה, ובזה אני כבר יותר גדול מהם, אבל אני קצת הורדתי את המינון שם, כי נמאס לי".



באותה פגישה סיפר מופז כיצד עשה את ההסבה המקצועית: "נכנסתי לתחום הביטחוני ברומניה, דרך חברת אבטחה מאוד גדולה, שיש לה משרד ברומניה, ולקחתי כקבלן משנה שלי את סילבר שדו. התחום שסילבר שדו עוסקת זה תחום של אבטחה, נשק, מידע... אז לקחתי אותם והם מייצגים אותי ברומניה מול החברה הזאת... עשינו תערוכות. מכרנו כבר חלק. אבל הם בפרונט. אני הבאתי להם את העבודה... הם קבלני משנה שלי, הם חתומים איתי היום".



הלקוח בפוטנציה שאל אם יש למופז אישורים של משרד הביטחון. "צריך לעבור אישור של סיב"ט, משרד הביטחון", השיב מופז. "אני אישית לא יכול למכור, רק סילבר". הוא גם אמר ש"יחד עם סילבר" יש לו קשרים באפריקה, בניגריה וגם באוגנדה, והוא יכול לספק "מנשק קל עד כבד, עד מטוסים".



כשנשאל על אחיו, שר הביטחון, הוא אמר "זה לא דרכו", והסביר שביכולתו להשיג רווחים טובים "יותר ממישהו אחר שיכול לעלות על מכרז". הוא גם נתן דוגמה: "עשיתי עסקה בגרוזיה, הלכתי לתעשייה הצבאית, היה גליל קצר, גלילון, מחיר של 2,000 דולר ליחידה, ואני, אחרי שקניתי גלילון, קיצרתי אותו והשבחתי אותו, הגעתי ל-1,000 דולר (רווח). יש פערים עצומים, 1,000 דולר הרווחתי".



גולן, המייסד של סילבר שדו, אמר בשיחת טלפון מאפריקה שמופז "עסק בתחומים שלא היה לי חלק בהם: בניין, סחר. נפגשנו כמה פעמים, אבל לא היתה לי שום עסקה איתו. זה לא עבר תחום של שיחה בטלה". אסף נדל, שותפו לשעבר של גולן בסילבר שדו, אישר השבוע כי "מופז עבד איתנו תקופה קצרה". גם דוד מופז עצמו מאשר זאת. ממשרד עורכי הדין המייצג אותו נמסר אחר כך כי "הניסיון לערב מין בשאינו מינו ולהמציא יש מאין קשר בין מעורבות של דוד מופז בעסקים בינלאומיים לבין אחיו, לא רק שאינו רלוונטי כי אם מעורר תמיהה, בלשון המעטה".



ומה ידע על כך משרד הביטחון? "המשרד אינו נוהג למסור מידע בקשר לחברות הרשומות באגף הפיקוח על הייצוא במרשם היצואנים", השיב הדובר, שלמה דרור. "כמו כן איננו נוהגים למסור מידע אודות עסקאות ביטחוניות".



מוקדי תמיכה



האיש המרכזי ביותר בצוות של מופז הוא אלי קמיר, עיתונאי "מעריב" לשעבר ויועץ התקשורת שלו מאז ימיו כשר הביטחון. במאמר שפירסם לפני כשנתיים הכתב הצבאי של "מעריב", אמיר בוחבוט, הוא כתב ש"בזכות קמיר, עבר מופז עיצוב ושדרוג. שינוי בטון הדיבור, בסגנון הלבוש. הוא תודרך ארוכות לפני כל הראיונות, ואף נשלח הביתה לישון לפני ראיון אצל נסים משעל, כדי שייראה רענן אחרי לילה של דיונים".



מלבד קמיר, יש למופז שני יועצים פוליטיים קרובים: אתי קלימי, המתוארת לעתים כ"שולה זקן של מופז" ורועי תומר. אדם שנכח בכמה ישיבות שהתקיימו במטה מופז בגבעתיים מספר, שמבחינת המועמד המאבק על ראשות קדימה מתנהל כמו מלחמה. "הוא מנתח את הפוליטיקה כמו שהוא מנתח מבצע צבאי או קרב", מספר ראש עיר התומך במופז. "איך להגיע ולתקוף את היעד, איך לנצח את האויב, מהן הפעולות שהאויב רוצה לעשות, מה אני אעשה כהסחה, איך להכניע את האויב. עכשיו האויב זה לבני".



לכולם ברור כי עוד לפני שאולמרט הכריז שלא יתמודד בפריימריז, החלו אנשיו לפעול לטובתו של מופז. בתוך המטה מספרת אחת הפעילות שעד לאחרונה היא עבדה עם אולמרט, אבל עכשיו עברה למופז. "אני לא היחידה, ולא נראה לי שהיו עושים את זה אם לא היה תיאום", היא אומרת בחצי חיוך. "השר נזהר מאוד לא לפגוע באולמרט. הוא לא התבטא נגדו, לא פירסם את המטה שלו, לא שם שלטים בחוץ".



האם נוצרה קרבה אמיתית בין ראש הממשלה חובב הסיגרים והמחלקות הראשונות לילד העני שהגיע לצמרת המדינה? מקורב של מופז מגחך. "הוא הפוך מאולמרט. תמיד יבוא עם חולצות פשוטות ולא תראה אותו עם סיגרים או עטים. אתה רואה בן אדם הכי פשוט שיכול להיות. אלה יחסים אינטרסנטיים".



כיצד הצליח מופז לצמצם את הפער בסקרים בינו לבין שרת החוץ ציפי לבני? ראש העיר התומך בו מספר ש"מופז חרש את השטח, היה כל ערב בשניים-שלושה כנסים, לא התבייש לבוא גם אם היו שם עשרה אנשים ואמר את האני מאמין שלו". לדבריו, ישנם ראשי רשויות שאינם שייכים לקדימה שפקדו אנשים בשביל מופז: "האנשים האלה יצביעו למופז, אבל בבחירות כלליות הם בכלל לא יצביעו לקדימה. אולי הם חושבים שבהמשך מופז יעזור להם".



פעילה במטה: "מופז עובד מול ראשי הערים, גם כאלה שהם לא אנשי קדימה. הוא עזר להם בכל מיני דברים ועכשיו הם עוזרים לו, מבקשים מהמתפקדים בעיר שלהם שיצביעו בשבילו". במטה מזכירים את שמו של שמעון סוסן, ראש המועצה האזורית חבל מודיעין. "אני חבר ליכוד ומצביע ליכוד", אומר סוסן בתגובה. "לא פקדתי ואני לא פוקד לקדימה, אבל אם יש אנשים שהם מתפקדי קדימה והם ישאלו אותי מה לעשות, אני אגיד להם להצביע למופז".



בין ראשי הרשויות התומכים בגלוי במופז נמצאים ראש העיר חיפה, יונה יהב, צבי בר מרמת גן, יעקב טרנר מבאר שבע, מאיר ניצן מראשון לציון, ג'קי סבג מנהריה, שמואל ריפמן, ראש מועצת רמת הנגב ועוד.



מסדר הפוקדים



הסדר הצבאי במסעו של מופז לצמרת מתבטא גם בהיערכות למפקד החברים בקדימה. בכיר במטה מסביר שאת הפוקדים מדרגים לפי מספר האנשים שפקדו (או שביכולתם לפקוד): "פוקד על", "פוקד ראשי", "פוקד ישיר" וכו'. אחד הפוקדים, שבכלל לא ידע שכך הוא מסווג, הוא תא"ל (מיל') צביקה פוקס, המכיר את מופז מהצבא. פוקס, הממונה על התכנון האסטרטגי בתעשייה הצבאית (תע"ש), מונה לתפקיד כשמופז היה שר ביטחון. "אני חושב שהוא יכול להתאים ולהוביל ואני בודק איפה אפשר לעזור", הוא אומר. "לא שהשקעתי בזה יותר מדי, אבל כן נפגשתי עם חברים בעניין".



איש צבא אחר לשעבר, שפקד בשביל מופז קרוב ל-200 אנשים, הוא סא"ל (מיל') עאטף עאמר מהכפר הדרוזי ג'וליס. "אני חושב שמופז יוכל להיות מנהיג טוב וראש ממשלה טוב", הוא מסביר את התגייסותו. "כשאתה מאמין במישהו והוא מבקש שתעזור, אז אתה עוזר".



מופז מדגיש כי המטה "פועל על פי כל הכללים והנהלים ומדווח, כמתחייב על פי החוק, למבקר המדינה". גם עאמר דוחה על הסף טענות כאילו הפוקדים פועלים כקבלני קולות, במיוחד בעדה הדרוזית. "אני איש צבא ואיש חוק", הוא אומר. "אצלנו אולי עדיין קיים הנושא הזה של המשפחה והחברים שהולכים פחות או יותר באותו קו, אבל שתדע שלפקוד עשרה אנשים זה עבודת פרך, כי אתה צריך לבוא ולשבת ולשכנע. זה לא 'תבואו, תביאו תעודת זהות ותחתמו'. העידן הזה נגמר. הדרוזים משרתים שירות חובה בצה"ל ומכאן האהדה למופז. ברגע שיש לך מפקד בצבא שאתה מעריך, אז זה עובר הלאה גם כשהוא בפוליטיקה".



"פוקד על" אחר הוא ד"ר מורד בהזד, שאירגן בשביל מופז כנסים ופקד עבורו בעיקר יוצאי איראן. "מופז הוא איש אחראי שהחינוך מאוד חשוב לו", אומר בהזד. "הוא גדל בשכבה חלשה ומאוד חשוב לו העניין הזה. הוא מרגיש את כל הכאב של האוכלוסייה החלשה. מעבר לכך, אין לי שום ספק בעניין הידע הביטחוני שלו והאומץ שלו".



חרת על דגלו



מופז התאכזב כשמונה לשר התחבורה בממשלת אולמרט. אין להשוות את ההשפעה והחשיפה שהיו לו כשר ביטחון לאלו שיש לו בתפקידו הנוכחי. הנה העניינים שבהם עסק במשרד, כפי שהוא עצמו בחר להציגם: "הוא חרת על דגלו להיאבק בתאונות הדרכים, לפתח את תשתיות הדרכים הבינעירוניות ומסילות הברזל, ובאמצעותם לקרב את הפריפריה למרכז, ולקדם באמצעות התחבורה יעדים כלכליים וחברתיים לאומיים". והתוצאות? "אני גאה מאוד בהישגינו בתחומים אלה, הכוללים תכנון לטווח ארוך בכל סוגיות התשתית והבטיחות בדרכים".



ואכן, מופז מצא את עצמו בראש משרד בעל תקציבי ענק לפיתוח תשתיות, וגם עם אפשרות למנות אנשים לתפקידי מפתח ולשמור על קשר רצוף עם ראשי רשויות מקומיות. כל אלה מהווים כיום את הבסיס שעליו הוא מתארגן לקראת ניצחון אפשרי על לבני. כזו היא אינה סמליאנסקי מקרית ביאליק, חברת קדימה מאוגוסט אשתקד, שלדבריה פקדה יותר ממאה איש בשביל מופז.



היא כבר הספיקה להיעזר במועמד בשני מקרים. "מקרה מאוד בולט שממש נפתר עכשיו, קשור לבית קברות תל רגב", היא אומרת. "לא היו לשם הסעות ציבוריות. פניתי ישירות למופז דרך דימיטרי רוזינסקי, היועץ שלו לענייני עולים. ישבנו עם השר והסברתי את המצב. בעקבות הפנייה הוא הורה לטפל בזה. אגד לא רצתה, אבל השר התפוצץ, ממש כמו בצבא - אם המפקד אומר אז למה לא עושים? בסוף זה נפתר והחל מהחודש שעבר יש קו לשם". המקרה השני קשור לביטול קו אוטובוס בקריות. "פניתי למופז במכתב לפני חצי שנה והקו הוחזר", היא מתגאה.



מופז מכחיש בתוקף. לטענתו, את סוגיית הקו לבית העלמין העלה לפניו לראשונה השר יצחק כהן, הממונה על שירותי הדת, והתקבלו גם "פניות רבות של משפחות שכולות ואזרחים כאובים, שלא היתה להם נגישות לקברי יקיריהם". מלשכתו נמסר כי "השר פועל בצורה אינטנסיווית לפתור בעיות ומצוקות בתחום התחבורה לכל מי שפונה אליו, ללא כל קשר לשיוכו הפוליטי, וכך ימשיך לעשות".



בחודשים האחרונים התפרסם כי עובדים רבים בגופים הקשורים למשרד התחבורה, למשל בנמל חיפה, התפקדו לטובתו של מופז. העיתונאי גיא לשם חשף ב"דה מרקר", שמופז פעל למינויו החוזר של מנדי זלצמן, מקורב לראשי הליכוד וקדימה, למנהל נמל חיפה, אף שבעבר נאמר כי תפקודו לקוי וכי ניסה לחבל ברפורמה בנמלים. לשם כתב שראש ועד העובדים בנמל, מאיר תורג'מן, פנה אל מופז וביקש ממנו למנות את זלצמן, המקובל על העובדים. אותו תורג'מן ערך במקביל כנס תמיכה פוליטי במופז.



עוד פורסם, כי בשנה שעברה התפקדו לקדימה יותר מאלף עובדי אגד. במקרה או שלא, בינואר 2007 הכריז משרד התחבורה על רפורמה בתחבורה הציבורית, שבה נועדו להילקח מאגד "אשכולות" נוספים של קווים. במארס הודיע מופז כי הרפורמה "נכשלה" והורה על הקמתה של ועדה ציבורית לבחינת המשך הרפורמה.



עוזני, שיחסיו המתוחים עם מופז הובילו להתפטרותו מתפקיד מנכ"ל נמל חיפה, מותח ביקורת חריפה על תפקודו: "הוא יצר קשר עם ועדי העובדים וביקר אצלם ארבע פעמים בלי ההנהלה. שנתיים הייתי תחתיו והוא לא התעניין אפילו פעם אחת בנושאים החשובים, בפיתוח, ברכש". דווקא איציק רגב, התומך בלבני, מבקש להציג את התמונה השלמה: "בערוץ 2 סיפרו שנמל חיפה התפקד בשבילו. זה לא נכון. לחבר'ה האלה, אגד, חברת חשמל, נמל, יש פטנט: הם צריכים לדאוג לעצמם ויש להם נציגים בכל המפלגות".



מלשכת מופז נמסר בתגובה: "השר פיטר את עמוס עוזני, על רקע שרשרת של מחדלים ואי סדרים שהתגלו בנמל חיפה תחת ניהולו הכושל. כל דבריו מונעים מתוך נקמה אישית, ואינם ראויים לתגובה. מנדי זלצמן נבחר לתפקיד מנכ"ל חברת נמל חיפה באחריות ושקיפות ציבורית מלאה על ידי ועדת איתור בראשותו של יו"ר דירקטוריון נמל חיפה, אינג' בן ציון סלמן, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד התחבורה".



איום קיומי



השאלה הגדולה באמת היא כיצד יתפקד מופז כראש ממשלה. במצבי לחץ, מעידים קצינים שמכירים אותו, הוא נוהג בקור רוח. י', המכיר אותו שנים רבות, אומר ש"הוא איש מחושב מאוד. לא תשמע ממנו משפט שהוא לא חשב עליו, שלא רצה שישמעו ממנו". אם זה נכון, אי אפשר לפטור את ההתבטאויות שלו מהחודשים האחרונים בעניין איראן כפליטות פה. ביוני השנה, בראיון עיתונאי, אמר מופז כי "כל האופציות מונחות על השולחן. אם לא תהיה ברירה והאפשרות שתיוותר היא איראן גרעינית או מהלומה צבאית לפני כן, ברור מה צריכה להיות הבחירה של ישראל". דבריו התפרסמו ברחבי העולם וגרמו לעלייה היומית החדה ביותר במחירי הנפט מאז 91'.



כעבור חודש אמר מופז בהרצאה שנשא בוושינגטון כי איראן נמצאת על סף "פריצת דרך גדולה" בתוכנית הגרעינית שלה, וכי זהו מצב "בלתי נסבל". גם התבטאות זו העלתה את מחירי הנפט. הביקורת על מופז, בישראל ומחוצה לה, היתה רבה. הגישה בקרב ההנהגה הישראלית היא כי ישראל לא צריכה לעמוד בחוד החנית של הביקורת הבינלאומית על תוכניתה הגרעינית של איראן וכי עדיף לא לדבר על כך בפומבי. מופז, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, אמור לדעת זאת יותר טוב כמעט מכל אחד אחר.



שר השיכון זאב בוים, שהצהיר על תמיכה במופז, מסתייג מהקו של מועמדו בעניין זה. "בענייני איראן ובסוגיות כאלה רגישות לא צריך לדבר הרבה", אומר בוים. "בהכירי את שאול מופז, הוא לא אחד ששולף מהמותן. אבל אני לא מאמין שהאמירות של מופז, עם כל הכבוד לו, הקפיצו את מחירי הנפט".



גם מהתגובה שנמסרה מטעם מופז אפשר להבין שלא היתה זאת פליטת פה: "האיום האיראני הוא איום קיומי על מדינת ישראל ואל לאיש להקל בו ראש. השר סבור שביטחון ישראל חשוב יותר מתנודה כזאת או אחרת במחירי הנפט".



"סוף סוף הוא תפס אומץ להגיד משהו, אז תוקפים אותו על זה", מתקומם ניסן חקשורי.