הממשלה תתכנס הבוקר לדיון שני ומכריע באישור תקציב המדינה ל-2009, כשבמרכז המחלוקת, כמו פעמים רבות בעבר, תקציב הביטחון. עמדתו של שר הביטחון אהוד ברק ידועה היטב. בשבוע שעבר הוא הכריז ש"אין לנו את הלוקסוס" לקצץ בתקציב הביטחון.
ואולם כשברק יבקש את רשות הדיבור צריכים ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והשרים לזכור שכמו מרבית שרי הביטחון לפניו, ברק משמש לפני הכל כיו"ר ועד עובדים במערכת הביטחון - הדואג למשכורות, לפנסיות ולהטבות של שולחיו.
על אף שהרמטכ"ל לשעבר מזוהה בעיקר כמומחה לביטחון, השנים האחרונות לימדו כי הוא מומחה גדול ללוקסוס.
חלק גדול מהגנרלים היושבים סביב שולחן הממשלה מנותקים מכל הבנה כלכלית וחיבור למציאות הכלכלית - אבל אצל ברק התופעה חמורה במיוחד: מהצבא הוא עבר מיד לממשלה, מהממשלה לכפר שמריהו ומשם - למגדלי אקירוב.
אילו ברק היה קצת יותר מחובר למציאות הכלכלית בישראל, הוא היה מבין שלמשק הישראלי אין את הלוקסוס לממן את הלוקסוסים הנהוגים במערכת הביטחון. הקרב התקציבי, צריך להדגיש, הוא לא על ביטחון אלא על הוצאות ביטחון.
הגנרלים, וברק בראשם, עושים שימוש מניפולטיווי בתוצאות האומללות של מלחמת לבנון השנייה; הם מטילים את האשמה בביצועים העלובים של צה"ל וראשיו על ציבור משלם המסים: לא נתתם לנו מספיק כסף, הם מסבירים.
האמת היא שלמערכת הביטחון הישראלית יש משאבים אדירים; בשנה הבאה התקציבים של כל גופי הביטחון יגיעו עד לכ-60 מיליארד שקל. הבעיה היא בסדרי העדיפויות: פחות כסף לחיילים, לקרביים, לציוד הבסיסי - ויותר ויותר כסף למקורבי המערכת, לפרויקטים מגלומניים ולמינהלות.
TheMarker מביא הבוקר בראשונה את הנתונים האמיתיים שמערכת הביטחון מסתירה - לאן הולך רוב תקציב הביטחון: לא ללוחמים, לא לציוד ולא לכל הדברים שאמורים להבטיח את עליונותו של צה"ל.
המשכורות של בעלי תפקידים מינהליים בצבא גבוהות בעד 115% ממקביליהם בשירות המדינה. וזה רק חלק קטן מהסיפור: עלות הפנסיות של אנשי הצבא ומערכת הביטחון כפולה מהמקובל בשירות המדינה. שוב, לא מדובר בלוחמים - אלא אך ורק באלה שמחזיקים בתפקידים מינהליים.
בדיוני התקציב מרבים הגנרלים לדבר על הצורך לתגמל את הלוחמים ולהשאיר את הקצינים המובחרים בצבא, אבל זו בעיקר דמגוגיה: ראשי מערכת הביטחון דואגים בעיקר להעלאות שכר לבכירים; ככל שיורדים בסולם הדרגות - כך גם נעלמות העלאות השכר.
מילואימניקים, חיילי סדיר ומשפחות רבות של חללים הרגישו במלחמת לבנון השנייה שהמערכת הפקירה אותם; אבל לא רק אותם: מי שנותן את ידו להגדלת תקציב הביטחון, מי שלא תובע בכל ישיבת ממשלה בנושא תקציב להוביל תוכנית התייעלות במערכת הביטחון - מפקיר את כל משלמי המסים בישראל.
הראשונים שמשלמים את מחיר הניפוח של הוצאות הביטחון הם כמובן השכבות החלשות ביותר: הקשישים, החולים והפנסיונרים. לא של מדינת הצבא, אלא של שאר העם.
פעם ברק דיבר על ה"הזקנה שבמסדרון" בית החולים - אחרי זה הוא אולי הבין שזה לא מתחבר לאורח חייו הנהנתני ולרדיפה אחוזת האמוק שלו ושל רעייתו אחרי כסף וסמליו. אז הוא מעדיף לדבר ביטחון.
בישיבת הממשלה הבוקר צריכים ראש הממשלה, שר האוצר ושאר חברי הקואליציה להשתיק את מר ביטחון ולהזכיר לשאר השרים שהנושא הנדון הוא לא ביטחון אלא הוצאות ביטחון - מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שלעתים יש קשר הפוך בין שניהם.
הלוקסוס של אהוד ברק
גיא רולניק
24.8.2008 / 9:58