גם שונאי סיכון רוצים להרוויח

שוקי ההון העולמיים הניבו בשנה האחרונה למשקיעים בעיקר מפח נפש גדול. מי שהשקיע במניות ספג הפסדים של עשרות אחוזים; מי שהשקיע בחו"ל הוכרע עלי ידי השקל החזק; מי שהשקיע באג"ח לא מדורגות גילה שהן מסוגלות לרדת בשיעור חד כמעט כמו המניות; ומי שהשקיע בפיקדונות שקליים לטווח קצר קיבל על הראש מהאינפלציה.

לכל מקום שאליו מסובבים את הראש רואים כיום רק סיכונים - סיכוני אשראי, סיכוני אינפלציה וסיכוני האטה כלכלית. הקלישאה הקבועה אומרת שמניות ונכסים פיננסיים מסוכנים קונים דווקא בעתות שפל ומשבר. ברוב הפעמים זו תהיה גישה נכונה, אבל כדי ליישם אותה דרושים סבלנות ועצבים חזקים - ולא לכל אחד יש כאלה. ישנם אנשים שסולדים מסיכון, ושעבורם גם קרן נאמנות שיש בה "קצת מניות" היא מחוץ לתחום.

אבל גם חוסכים שמחפשים אפיקים סולידיים לא אוהבים להחזיק את כל הכסף במזומן. הרי גם למזומן יש מחיר ויש סיכון - האינפלציה שוחקת את ערכו בהתמדה. אז איפה בכל זאת לשים בינתיים את הכסף? הנה ארבע אפשרויות למשקיע שונא הסיכון. מי שלא יודע להחליט בין האפשרויות האלה, יכול כמובן ללכת בדרך הקלה - לחלק את הכסף ולהשקיע בכולן.

שחר 2682 היא אג"ח של ממשלת ישראל שנסחרת כיום בתשואה (ריבית) ברוטו של 5.3%. הריבית נטו לאחר מס היא כ-4.2%. המשמעות: על השקעה של 100 אלף שקל מקבלים בכל שנה ריבית של כ-4,200 שקל. תשלום הריבית מתבצע פעם בשנה, בסוף מארס, וקרן האג"ח תיפדה במארס 2014 עם תשלום הריבית האחרון.

בגלל השקט הנפשי. אג"ח ממשלתית היא האג"ח הכי בטוחה שיש. למי שמחפש שקט נפשי ומעוניין לקבל ריבית פעם בשנה, זהו מכשיר חיסכון מצוין - שנותן ריבית טובה ממק"מ. אפשר לקנות פעם אחת ולשכוח להרבה זמן.

שחר 2682 היא אג"ח בעלת מח"מ בינוני (4.5 שנים), ולכן חשופה מדי פעם לשינוי בציפיות האינפלציה ובשיעורי הריבית. לאורך השנים, מחירה יכול לעלות ולרדת עד שיתכנס למחיר הסופי בזמן הפדיון. מי שימכור את האג"ח לפני הפדיון הסופי עלול לעשות זאת במחיר שישקף לו הפסד או רווח, בהתאם למצב השוק באותו רגע.

בעיה נוספת היא שהאג"ח אינה צמודה. עליית מדרגה באינפלציה בישראל תשחוק את ערכן של אג"ח שקליות, וזהו סיכון לא מבוטל. אם מניחים שהאינפלציה שפרצה השנה תתמתן בתוך כשנה ותחזור לתחום של 1%-3%, האג"ח השקליות עשויות להציע ריבית ריאלית טובה יותר מהאג"ח הצמודות. לשם השוואה, אג"ח ממשלתית צמודה לאותו טווח זמן מציעה כיום ריבית נטו של פחות מ-1%.

איגרת החוב מסדרה 22 של חברת החשמל מספקת הצמדה לאינפלציה ונסחרת כיום בתשואה נטו של כ-2.6%. האג"ח משלמת ריבית פעם ברבעון, והפדיון הסופי יחול ב-2015. אם מניחים ששיעור האינפלציה הממוצע בשנים הקרובות יהיה 2%, הריבית שיקבל החוסך תהיה 4.6%. המשמעות היא שעל השקעה של 100 אלף שקל אפשר לקבל תשלומים שנתיים של כ-4,600 שקל.

האג"ח של חברת החשמל אמורה להיות בטוחה כמו אג"ח ממשלתית, אבל נותנת ריבית גבוהה יותר. חברת החשמל אמנם עתירת חובות, ולו היתה חברה פרטית סביר שהסיכון בה היה גבוה יותר, אך מכיוון שזו חברה ממשלתית גדולה, ההנחה היא שהמדינה לא יכולה לתת לה ליפול ולא להחזיר חובות. במקרה הגרוע ביותר הממשלה תיאלץ להזרים לה הון, או לאפשר לה להעלות תעריפים. בשני המקרים החובות יכוסו על ידי משלמי המסים, ובעלי האג"ח לא ייפגעו.

1. הריבית נמוכה. אם האינפלציה תהיה נמוכה, הריבית שמגולמת באג"ח של חברת החשמל תתגלה כנמוכה למדי. הריבית נמוכה משום שהיא כוללת גם נטרול של הסיכון האינפלציוני, אך למי שחושש בעיקר מאינפלציה זהו פתרון טוב.

2. תמיד יש סיכוי שמשהו ישתנה. ייתכן שחברת החשמל תופרט, ואז האג"ח שלה יהיו קצת פחות בטוחות. כבר היו חברות ממשלתיות שהופרטו ולאחר מכן קרסו. עם זאת, ההסתברות של תרחיש כזה נמוכה מאוד.

מדד תל בונד 60 כולל את 60 האג"ח הקונצרניות הגדולות, הבטוחות והסחירות ביותר בבורסת תל אביב. אלה אג"ח שצמודות למדד ונסחרות כיום בתשואה ברוטו לפדיון של כ-4.8% (כ-3.6% נטו). הריביות שמשלמות האג"ח נצברות לתוך המדד, ובמקרה של תעודות הסל מצטברות ומיתוספות לערך התעודה.

בגלל הפיזור והשקיפות. השקעה בסל של איגרות חוב קונצרניות באמצעות תעודת סל נהפכה בשנה האחרונה לפופולרית מאוד. מדובר בדרך נוחה ובטוחה יחסית להיצמד לשוק האג"ח הקונצרניות, וליהנות מהריביות הגבוהות שמשלמות החברות לעומת הממשלה ומההצמדה של ההשקעה לאינפלציה.

בטווח הקצר יש חששות מפני קריסות ופשיטות רגל של חברות, בעיקר חברות נדל"ן. אלה עלולות לגרום לירידה זמנית במחירי איגרות החוב הקונצרניות, כפי שאירע כבר כמה פעמים בשנה האחרונה. בשבועיים הראשונים של יולי, למשל, רשם תל בונד 60 נפילה חדה של 4%. לאורך זמן הנפילות האלה מוחלקות ונעלמות, אבל למי שמתקשה לעמוד גם בנפילות זמניות שיכולות להתרחש מדי כמה חודשים, זהו מוצר שאינו סולידי מספיק.

גם קרן נאמנות אג"חית מספקת למשקיע הסולידי סל של אג"ח עם תמהיל שנקבע על ידי מנהל הקרן. יש בשוק מגוון גדול - מקרנות המשקיעות רק באג"ח מדינה צמודות ועד קרנות שמשקיעות בסוגי אג"ח רבים. התשואות שלהן עשויות להיות נאות מאוד בשנים הקרובות, אבל ההבדלים ביניהן גדולים. קשה לבחור קרן מנצחת, או אף כזו שתהיה טובה מהממוצע.

בגלל התזמון. האג"ח הקונצרניות, בייחוד אלה שזוכות לדירוגים בינוניים (A ומטה), נפגעו קשות במשבר האשראי. הירידה במחיריהן שיפרה מאוד את התשואות שהן מציעות, שיכולות להגיע לכ-6% בשנה כולל הצמדה - תשואות שלא ניתן היה לקבל בבורסת תל אביב בשנים האחרונות.

השונות והגיוון. בחירת קרן אג"חית היא משימה קשה, וגם ליועצים בבנקים קשה לכוון לקוחות לקרן הנכונה. יש קרנות שיציגו ביצועים טובים בשנה מסוימת אך ייכשלו בשנה אחרת. מי שמוכן להסתפק בממוצע בלבד, שגם הוא לא רע, עשוי להעדיף תעודת סל על אחד ממדדי תל בונד.