מי צריך GMAT בדרך לעולם העסקים?

מנהלי האתר הואשמו כי פירסמו את השאלות שנמצאות בטופסי המבחן העתידיים ולא שאלות ממבחנים קודמים או שאלות סימולציה. הוועדה לקבלת תלמידים ללימודי מינהל עסקים (GMAC), הגוף שיצר את המבחן, הודיעה כי בכוונתה לבטל את ציוני הניגשים לבחינה במקרים שבהם התלמידים נחשפו לשאלות האמיתיות (אף כי מאוחר יותר הודיעה כי תתמקד במשתמשים שהפיצו את התכנים האסורים).



השמועות מבשרות הרעה מ-GMAC הציתו ביקורת נוקבת באתרי אינטרנט ובבלוגים. "האתר טוען בתוקף שכל השאלות הן מקוריות משלו, והתלמידים לא יכולים לעשות הרבה מול הטענות האלה", התלונן אחד מלקוחות סקורטופ באתר של ביזנסוויק.



אלא שלא רק התלמידים מתלוננים. מו"לים ובתי ספר להכנה למבחני ה-GMAT - תעשייה שמגלגלת מיליוני דולרים בזכות ההבטחה לסייע לאלו ששואפים לנהל את עולם העסקים של מחר - הוכו בתדהמה כשנחשפה השערורייה. "סכנות אלו מעמידות את המשתמשים בחומרי ההכנה למבחנים במצב קשה", כתב מורה בקורסי ההכנה. "מה אתה עושה כשהאתרים אומרים לך שיש להם חומרי תרגול מעולים ואין לך מושג אם זה חוקי או לא?"



דיון הסוער סביב השערוריה ממחיש את התפקיד החשוב של בחינות ה-GMAT בהחלטה אם לקבל סטודנט לבית הספר למינהל עסקים, או לדחותו. המבחן, שהשתתפות בו כרוכה בתשלום של 250 דולר, משך יותר מ-140 אלף נבחנים מתחילת השנה הנוכחית, אך הוא אינו הגורם היחיד שמשפיע על תהליך קבלת התלמידים. נוסף אליו, נבדק הרקע האקדמי של הסטודנט, ניסיון העבודה שרכש, ולעתים קרובות אף נערך עמו ראיון רשמי. בכל זאת, פרמטרים אלה רק מתווספים, לרוב, לציון ה-GMAT, שנחשב לתנאי קבלה חיוני למוסדות החינוך היוקרתיים.



זו הסיבה לכמויות הזמן והכסף האדירות שמושקעות מדי שנה בקורסי ההכנה. אלא שהסאגה של סקורטופ היא אינה הסיבה היחידה לדאגה: בעקבות החשד לפרסום שאלות המבחן באתר ההכנה, ועדת ה-GMAC הודיעה כי תציב סורקי כף יד במרכזי הבחינות כדי לוודא את זהות הניגשים לבחינה, ובכך למנוע מהנבחנים לשלוח את חבריהם החכמים יותר לשבת במקומם בבחינה.



בעד ונגד



להסתמכות על ה-GMAT יש מצדדים נלהבים כמו גם מבקרים נוקבים. המצדדים טוענים כי מדובר בכלי שבוחן את היכולות המילוליות והכמותיות של הנבחנים ומעניק למוסדות החינוך אמצעי אחיד שבעזרתו ניתן להשוות ולמפות מועמדים המגיעים מרקע אתני וחברתי מגוון - במידה רבה לאור הביקוש הגלובלי הגואה לתארים במינהל עסקים. המצדדים טוענים גם כי יש קשר הדוק בין ההצלחה ב-GMAT לבין ההצלחה בלימודים בהמשך הדרך.



המבקרים, לעומתם, טוענים כי המבחן מוטה חברתית, ופועל לטובת דוברי אנגלית כשפת אם ולטובת תלמידים שמורגלים בבחינות אמריקאיות. עם זאת, לאור העובדה שאנגלית מוכרת כשפת העסקים הבינלאומית ולאור שפע הכלים להכנה למבחנים שמבטיחים למשתמשים "לפצח את ה-GMAT ב-30 יום" או להפוך ל-"מפצחי ה-GMAT", נראה שהביקורות הללו מאבדות מתקפותן.



טענה תקפה יותר היא כי ה-GMAT מתמקד כמעט באופן בלעדי במיומנויות מילוליות ומתמטיות, ומשום כך יוצר מצב שבו התלמידים בכיתות דומים מדי זה לזה בחוזקותיהם וחולשותיהם. מסיבה זו, כמה בתי ספר, בהם מוסדות מכובדים כגון בית הספר לעסקים של סטנפורד והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, הפרו את מונופול ה-GMAT ואיפשרו לסטודנטים להשתמש בציוני מבחני ה-GRE (המשמשים כמבחן קבלה לאוניברסיטה, לסטודנטים זרים לרוב) בטופסי הקבלה שלהם. אף כי יוזמות אלה עדיין בחיתוליהן, המצדדים בהן טוענים כי השימוש במגוון רחב יותר של מיומנויות אקדמיות יוביל למגוון רחב יותר של סטודנטים בכיתות.



לפתור בעיות מעולם העסקים



ככלל, יש לשבח את השאיפה להגביר את התחרות בבחינות הקבלה להשכלה גבוהה, אולם בה בעת יש לשאול אם יכולה להיות דרך טובה יותר לזהות תלמידים מצטיינים, שאינה קשורה רק בהצלחתם במבחני אינטליגנציה סטנדרטיים.



רוברט סטרנברג, פסיכולוג, טוען כי הדרך הטובה ביותר לבחון את המיומנויות העסקיות של המועמדים לקבלה לבתי הספר למינהל עסקים היא באמצעות העמדתם מול סימולציות, שבהן יידרשו לפתור בעיות מעולם העסקים. "יש לתת לסטודנטים לפתור בעיות עסקיות מעשיות בעזרת פיסות מידע שקשורות למקרה הנדון", מסביר סטרנברג.



האבחנה של סטרנברג קשורה במחקר משותף שערך בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת מישיגן לפני כמה שנים, שבו גילה כי הסטודנטים שהצליחו במבחנים מעשיים לעסקים, הצטיינו לא רק בלימודים האקדמאיים שלהם אלא גם בפרויקט העסקי המעשי שנדרש מהם כחלק מהקורס.



לדבריו, ציוני ה-GMAT הצליחו היטב לנבא את ציוני התלמידים בחלק האקדמי של הפרויקט, אך לא בחלק המעשי. יתרה מכך, חוקרים טוענים כי מבחן ה-GMAT פועל במידת מה לרעתם של פלחים ספציפיים באוכלוסייה, כמו נשים ושחורים.



על רקע תובנות אלה ושערוריית סקורטופ, ייתכן שזהו זמן מתאים לשקול רפורמה כוללת בתהליך הקבלה לבתי הספר למינהל עסקים. בינתיים, ראוי כי מחברי מבחן ה-GMAT ישקלו להכניס למבחן שאלה בנוסח הבא: "אילו צעדים יכולה תעשיית ההכנה למבחנים לנקוט במטרה לשמור על היושרה של כל חבריה מבלי להפחית את התחרותיות? פרט והסבר".



nihul@themarker.com