פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צה"ל מפלה לרעה את לוחמיו

      כל חייל שנמצא ביחידת שדה מעל 4 שנים מקבל תוספת "רמת שירות" בגין השירות השוחק - גם לאחר שיפרוש לשירות ממוזג ביחידה עורפית

      בתום תקופת שירות סדיר מספק ושוחק בגולני נכנסים בגיל 21 שני חברים לשירות קבע קרבי. הם "מבלים" תשע שנים רצופות ביחידות לוחמות ונוסקים מפיקוד על כיתות להנהגת פלוגות וגדודים קרביים. לאחר סיום התקופה, הם פונים להמשך שירותם הצבאי.

      אחד מהם עובר בגיל 30 לקריה בתל אביב לשרת כקצין כוח אדם, ואילו השני נותן את מיטב שנותיו כקצין לוחם ופורש כמח"ט רב זכויות ומעללים בגיל 45. מנקודת המפנה בגיל 30 לא היתה משמעות כספית לסוג השירות אותו הם עושים. אבק הקרב שדבק בתלושים של שניהם לאחר סיום התקופה הראשונה הפך את יושב הקריה למצ'ופר קרבי המקבל תגמול זהה למח"ט.

      צה"ל מפלה לרעה את לוחמיו. כל חייל שנמצא ביחידת שדה מעל לארבע שנים זוכה לקבל חלק מתוספת "רמת השירות" הניתנת בגין השירות השוחק גם לאחר שיפרוש לשירות ממוזג ביחידה עורפית. החלק אותו יקבל החייל מהתוספת בעבודתו המשרדית יגדל ב-10% לכל שנה של שירות קרבי עד ל-90%. אם חשבתם שמדינת ישראל נותנת לשכבה הלוחמת שלה לפרוש בגיל 45 כצ'ופר על שירות קשה ומאתגר, טעיתם. מערכת הפרישה הצה"לית מאפשרת פרישה בשתי מדרגות. הראשונה בגיל 30 משירות שדה-קרבי לשירות משרדי במשכורת לוחם, והשנייה כ-15 שנים מאוחר יותר לפנסיה קרבית ומפנקת.

      העיוות הזה הוא קודם כל חוסר צדק קיצוני, ואחר כך בזבוז בקנה מידה קולוסאלי. חוסר הצדק נוצר כשקצין כוח האדם התל אביבי מקבל בגיל 35 משכורת זהה לזו של חברו מהמסטינג שרץ עדיין על גבעות השומרון. הבזבוז הוא תולדה של העובדה כי רק אחד מכל ארבעה אנשי קבע משרתים ביחידה אותה מגדיר צה"ל כיחידת שדה. השלושה האחרים עושים עבודה חשובה, אך קרובים לבית.

      אנשי קבע רבים, בעיקר מציבור הנגדים, גילו את הטריק הזה והם "מחממים מנועים" בשירות ביחידת שדה ולאחר מכן "פורשים" לשירות קל בתנאים של מחלקת "שטח" (המקבילה הצבאית למחלקה ראשונה). המשמעות התקציבית של שימון השכבה הביורוקרטית הצה"לית היא אדירה, אך מכריעה אותה המשמעות הערכית של צבא המפלה לרעה את לוחמיו ביחס לפקידיו, צבא שנותן עדיפות לביורוקרטים על הלוחמים שלו.

      בצה"ל טוענים כי הנוהג הבעייתי הכרחי בכדי לפתות "חיות שטח" לעצור לרגע משירות קרבי לתפקידים מנהלתיים שיכשירו אותם לתפקידי פיקוד מתקדמים. אך בכדי לא לפגוע בשכר ובתנאים של אנשי שדרת המנהיגות הלוחמת, שפכו בצה"ל את התינוק עם המים. רובם המוחלט של החיילים לא יהיו מח"טים ואלופים, את רובם הנוהג הזה משחית או מקומם.

      צה"ל צריך לטפח את המיעוט הלוחם שלו ולהשוות את התנאים של העובדים המנהליים שלו למגזר הציבורי. בכדי לא לפגוע בשכרם של לוחמים העוברים לחניה קצרה במשרד בדרך למעלה ניתן להפוך את התוספת הקרבית להטבה המאפשרת צבירה של זכויות פנסיוניות והקדמה של גיל הפרישה ביחס למספר השנים אותן מבלה החייל ביחידת השדה.

      בכדי להיות צבא העם צריך צה"ל להשתמש במשאביו בצורה שאינה מועלת באמונם. אזרחי ישראל מוכנים להעניק בחפץ לב משכורות גבוהות ותנאים ייחודיים לחיילים קרביים, לא לפקידים במדי זית. התלוש הירוק לא שווה יותר, השירות הקרבי כן.