מנהל ההשקעות של IAM: "צריך לתת לתשואות להיות הרגולטור"

כעת מגיע בוטיק ההשקעות של דג'נוגלי גם לישראל, בתיווכה של טנדם קפיטל. בימים אלה מצויה IAM במו"מ מתקדם עם משקיעים מוסדיים מקומיים בנוגע להשקעה מאות מיליוני דולרים. אם מגעים אלה יבשילו, הדבר יהווה קפיצת ראש של שוק ההון הישראלי למים העמוקים של קרנות הגידור. "מצאנו שהחוקים מאפשרים לנו להשקיע בישראל בלי בעיות", אומר דג'נוגלי. "המגעים עם גורמים מוסדיים בישראל מתנהלים, בין השאר, בתיווך של סר רונלד כהן - אחד השותפים ב-IAM".



לחפש את השיטה



לפי דג'נוגלי, דבר אחד לא השתנה מאז ש-IAM החלה לפעול כחברה עצמאית לפני יותר מעשר שנים: היחס בין המנהלים המצוינים למנהלים הרגילים. "בשל התרחבות עולם קרנות הגידור בחנה IAM בשנה האחרונה בלבד כ-1,000 מנהלים שונים, מתוכם אושרו כ-5% בלבד", הוא מספר. "שיעור זהה אושר ב-96', בזמן שעולם זה כלל עשרות קרנות בלבד".



לפי דג'נוגלי, IAM עוסקת בראש ובראשונה בבני אדם.



"כשאנו בודקים קרן, אנו רוצים לדעת מי האנשים המנהלים את הכסף, מה הניסיון והמוניטין שלהם וכמה זמן וכסף הם ניהלו", הוא אומר. "חשוב לנו להכיר את המנהלים שלנו מקרוב. עם הזמן אתה מפתח מערכת יחסים עם מנהל הכספים שמלמדת אותך מה הערך המוסף שהוא יוצר, מה מניע אותו וחשוב לו פחות, ואם הוא נהפך לעצלן לאחר שהוא נעשה עשיר".



דג'נוגלי אומר כי אחד הדברים החשובים ביותר למנהל זו משמעת עצמית גבוהה: "אנו רוצים שהמנהלים שלנו יוכלו להיות טובים בצורה עקבית, ובשביל זה צריך משמעת ויכולת לנהל סיכונים".



הדבר השני אותו דג'נוגלי מחפש הוא סדר ושיטתיות. הפחד הגדול ביותר של חברה כמו IAM היא להסתנוור מזוהרו של מנהל כספים ששיחק לו המזל, רק בשביל להתרסק איתו כעבור זמן קצר. איך נמנעים מכך? מחפשים את השיטה שמאחורי המספרים.



"אנו רוצים לדעת איך הקרנות השיגו את התשואה שלהן", אומר דג'נוגלי. "אם מדובר במניה או השקעה אחת זה פשוט לא מספיק טוב. אנו רוצים להבין את אסטרטגיית ההשקעה וניהול הסיכון שלהם, כיצד הם מחליטים על הרכב תיק ההשקעות וההגנות שלהם. אנחנו לא רוצים לראות רק את הביצועים שלהם, אנחנו רוצים גישה למה שהם עושים".



לפי דג'נוגלי, חשוב לבחון גם כיצד הקרנות מתנהלות מבחינה עסקית, ולא רק כיצד הן מנהלות את הכסף. "אם מחלקת החשבונאות שלהן לא טובה, ניהול כוח האדם מרושל או שהן משקיעות את הרווחים בעיקר בשיווק, זה לא סימן טוב. הן לא צריכות להשקיע בשיווק אלא קודם כל ובסדר הזה בניהול, ניהול וניהול".



להסיר את המגבלות



הלקוחות שדג'נוגלי מחפש לא נמצאים בסניפי הבנק השכונתיים. הרגולציה אמנם מאפשרת לקרנות הגידור לנהל את כספן בכל דרך שבה יחפצו, אך לא מתירה להן לצרף לקוחות שאינם מוסדיים, או שמבחינת נכסיהם והכנסותיהם אינם משתייכים לאלפיון העליון העולמי.



"80% מהפעילות שלנו מגיעה ממוסדות, והשאר ממשפחות עשירות ברחבי העולם", הוא מספר. "חשבון ממוצע נע סביב 50-350 מיליון דולר, כשהמינימום להשקעה הוא 100 אלף דולר, אותם יכול המשקיע לשים רק במוצרים פיננסיים מסדר שני, כמו קרנות של קרנות".



לאור הביצועים של קרנות הגידור, דג'נוגלי סבור כי אין היגיון בהגבלת ההשקעה בהן לגופים מוסדיים או לקוחות עשירים במיוחד. "היתרון של קרנות גידור הוא שהן יכולות להשתמש במכשירים פיננסיים המגנים עליהן כשהשוק שלילי", הוא אומר. "מאז מארס 89' - אז הוקמה IAM לראשונה בתור בבנק - הצלחנו להכות את מדד המניות העולמי (MSCI World Index; ר"ס) עם תשואה של 472%, הגבוהה בכ-57% מהתשואה של המדד העולמי באותה תקופה.



"גם ממארס 2000 עד מארס 2003, כשבעולם היה שוק דובי ואינדקס המניות העולמי ירד ב-45%, החברה הסחירה העוקבת אחרי ביצועי הקרנות שלנו סיפקה תשואה של 0%. לא הפסדנו כסף מכיוון שבקרנות גידור יודעים ויכולים לגדר סיכונים. לאור זאת אני לא חושב שמגבלת גודל המשקיע צריכה להיות קיימת".



פריחתן של קרנות הגידור מפריעה למקבלי החלטות ומשקיעים רבים, הרואים בהן סיכון משמעותי ליציבות המערכת הפיננסית, בעיקר בשל המהירות בה הן פועלות והמורכבות של הנגזרים הפיננסיים שהן יוצרות וסוחרות בהם. דג'נוגלי, מטבע הדברים, לא מסכים עם קביעה זו: "עיתונים ופופוליזם יצרו את הרושם שקרנות גידור משמעותן סיכון, בעוד שלמעשה הן אלה שיודעות כיצד להגביל את הסיכון. אנחנו הכפלנו את תשואת השוק ועשינו את זה בחצי מהתנודתיות, אז איך ניתן לומר שאנחנו מגדילים את הסיכון? צריך לתת לתשואות להיות הרגולטור האמיתי, ואין סיבה שלא כל אחד יהיה מסוגל להשקיע בצורה כזו".



לדברי דג'נוגלי, הסיבות למשבר הפיננסי העולמי אינן קשורות לפעילות קרנות הגידור, אלא דווקא לבנקים, אשר ביצעו השקעות לא חכמות במוצרים פיננסיים המגובים במשכנתאות. "בנקים הם קופסא שחורה, וכשהם מנהלים כסף בצורה גרועה לוקח הרבה מאוד זמן עד שמגלים את זה", הוא אומר. "השוק של קרנות הגידור, לעומת זאת, הוא שוק מאוד תחרותי - מי שלא מצליח בניהול כסף פשוט לא נשאר בו. כשרואים את התמוטטות מניות הבנקים מבינים שאם יש פה מישהו שלא יודע לנהל סיכון, אלה הבנקים הגדולים".



מנהלי קרנות הגידור הטובים בעולם



>> המגזין "EuroMoney" ערך באחרונה סקר בקרב משקיעים מוסדיים ומנהלי כספים בנוגע לשאלת מיליארד הדולר - מי הם מנהלי קרנות הגידור הטובים ביותר הפועלים בתחום. התשובות לפניכם.



1. ג'ים סימונס, רנסנס טכנולוגיות. סימונס, שפתח את קרן הגידור שלו כבר ב-82', מנהל כיום כ-30 מיליארד דולר. רנסנס מאמינה בניהול כספים מסוג אחר ומעסיקה עשרות דוקטורים למדעי הטבע וסטטיסטיקה הסורקים את השווקים בעולם בחיפוש אחרי חוקיות ואנומליות סטטיסטיות בפעולת שוקי ההון.



סימונס, בעצמו דוקטור למתמטיקה, ניהל קריירה אקדמאית במשך כ-20 שנה לפני שפרש ב-78' לקריירה מזהירה בשוק ההון. המתמטיקאי, שהוכתר על ידי ה"פייננשינל טיימס" ב-2006 כמיליארדר החכם ביותר החי כיום, נודע גם כסרבן ראיונות נצחי.



2. כריסטופר און, קרן ההשקעות של הילדים. המנהל של הקרן בעלת השם המוזר אינו רק אחד ממנהלי הכספים הנחשבים ביותר באירופה, אלא גם הפילנתרופ הנדיב ביותר בבריטניה. און, בנו של מכונאי שהיגר לבריטניה מג'מייקה, הקים את הקרן ב-2003 אחרי קריירה מוצלחת בוול סטריט.



און קבע כי כ-1% מנכסי הקרן יופנה בכל שנה לפעילות פילנתרופית. ב-2005 הסתכמו תרומות אלה בכ-400 מיליון שקל. קרן ההשקעות של הילדים היא קרן אקטיווית, הרוכשת נתחים בחברות ומרוויחה מהעלאת ערכן. בין השאר השקיעה הקרן בחברה המנהלת את הבורסה הגרמנית ובבנק ההולנדי הידוע ABN AMRO.



3. סטיוון כהן, SAC. המנהל והמייסד של קרן המנהלת כ-12 מיליארד דולר, בעיקר בשוק המניות ונגזריהן בארצות הברית. כהן, שהחל לעבוד בשוק ב-78', הרוויח 8,000 דולר כבר ביומו הראשון כסוחר אופציות זוטר בבנק ההשקעות גרונטל. מהר מאוד נהפך כהן למכונת מזומנים וייצר רווחים של 100 אלף דולר לבית ההשקעות.



ב-92' הקים את SAC בהשקעה של 25 מיליון דולר. כהן נחשב גם לאספן אמנות כפייתי, וברשותו יצירות אמנות המוערכות ב-700 מיליון דולר.