ברק מתעניין רק במספרים גדולים

אתמול גילה TheMarker כי שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק מציע למכירה את דירתו במגדלי אקירוב בתל אביב ב-40 מיליון שקל. הידיעה הזו תעורר כנראה הרבה יותר עניין מהדברים שאמר שלשום ברק בישיבה הלילית על אישור התקציב, לפיהם העבודה מתנגדת להצעת התקציב משום שהיא חושבת שיש להרחיבו.

למעשה, מכירת הדירה שלו מעניינת כנראה גם את ברק יותר מאשר ההתנגדות שלו ושל מפלגתו להצעת התקציב של ממשלת ישראל, אחרת קשה להסביר את הזמן המועט ואת המחשבה המועטה שמצא לנכון ברק להקדיש לעניין. "אנחנו חושבים שלא מספיק להגדיל את ההוצאה בתקציב ב-1.7%", הוא אמר לתקשורת. "צריך להגדיל אותו ביותר, אולי ב-2.3% או ב-2.5%".

הפרטים המספריים, מתברר, אינם מעניינים את ברק, על אף שבגלל הפער בין גידול ההוצאה בתקציב ב-1.7% לבין גידול ההוצאה בתקציב ב-2.3% ויותר הצביעה השותפה הגדולה ביותר בממשלה, מפלגת העבודה, נגד הצעת התקציב. הפרטים המספריים, מתברר, אינם גם חשובים דיים כדי שברק ומפלגתו יתעמקו בהם ובהשלכות שלהם.

עובדה, משרד האוצר עצמו העלה במסגרת הדיון על הצעת התקציב הצעה להגדלה הדרגתית של ההוצאה בתקציב. הנוסחה של האוצר קשרה בין גודל החוב של ישראל ובין היקף הגידול בהוצאה התקציבית שלה, כאשר עם ירידת החוב לרמה של 64% מהתוצר (לעומת כ-80% כיום) אמורה ההוצאה בתקציב לגדול ב-2.5% בשנה.

מול הנוסחה של האוצר עמדה בחודשים האחרונים נוסחה אחרת, של המועצה הלאומית לכלכלה, שגם היא קושרת בין גודל החוב לבין היקף ההוצאה בתקציב, אבל במשוואה שלה נכללות גם הנחות לגבי שיעור הצמיחה של המשק. הנוסחה של המועצה לכלכלה דיברה על הגדלת ההוצאה בתקציב בכ-2.2% כבר השנה, לעומת הנוסחה של האוצר שדיברה על כך שהגדלת ההוצאה אל מעבר ל-1.7% תתחיל רק בשנים הבאות.

איזו משתי הנוסחאות טובה יותר למציאות הכלכלית של ישראל? מפלגת העבודה בראשות ברק, וכך גם כל המפלגות האחרות החברות בממשלה, לא הקדישו לשאלה הזו ולו דקה אחת מזמנן. העבודה טרחה והצביעה נגד הצעת התקציב בגלל דרישתה כי התקציב יורחב, אבל דיון מקדים בשתי הנוסחאות (או שמא העלאת הצעה לנוסחה שלישית) היא לא טרחה לערוך.

מתברר שלמפלגת העבודה היה יותר קל להצביע נגד התקציב מאשר לעשות את הצעד המתבקש והפשוט כל כך: לדרוש כי בטרם תדון הממשלה בהרכב התקציב, מן הראוי כי היא תדון קודם בשאלה מהו הגודל הרצוי של התקציב. איך אפשר להתווכח על כמה כסף צריך להיות מוקצה למשרד הביטחון לעומת משרד החינוך, לפני שמחליטים כמה כסף יהיה בתקציב בכללותו? אי אפשר, ואף על פי כן, זאת בדיוק הדרך שבה התנהל הדיון על התקציב בממשלה.

היחיד שטרח להאיר את עיניה של הממשלה בנקודה זו היה ראש המועצה הלאומית לכלכלה מנואל טרכטנברג. אחרי שניהל במשך כמה חודשים קרב מאסף נגד האוצר בשאלה בכמה צריך להגדיל את ההוצאה בתקציב 2009, והפסיד, אמר טרכטנברג בישיבת הממשלה כי מן הראוי היה שהדיון הממשלתי בתקציב יחולק לשתי ישיבות נפרדות. ישיבה אחת שבה תקבע הממשלה את גודלו הרצוי של התקציב - תוך שקילת שיקולים כמו עידוד הצמיחה כיום (הגדלת ההוצאה בתקציב), לעומת תרומה להגדלת הצמיחה בעתיד (הפניית יותר כסף להפחתת החוב) - וישיבה שנייה שבה תקבע הממשלה את הרכב התקציב. אמירה טריוויאלית, לכאורה, אבל לא טריוויאלית כלל במציאות השוררת בממשלת ישראל.

מציאות שבה לפוליטיקאים חשוב להירשם בתקשורת כמי שהצביעו נגד התקציב, לכאורה בשל שיקולים חברתיים הנוגעים לעידוד הצמיחה במשק, מאשר לעשות את הדבר האמיתי הנוגע לעידוד הצמיחה במשק - ולקיים דיון רציני בשאלה איך צריכה להיראות מסגרת התקציב של מדינת ישראל. ככה זה כשיש לך על הראש דירת יוקרה למכור.