לוס אנגקלס דואגת לפיגורה של העניים: אנחו נגיד לכם מה לאכול

נשק חדש במלחמה נגד ההשמנה נחשף בחודש שעבר כשמועצת העיר לוס אנג'לס החליטה למנוע פתיחת מסעדות מזון מהיר חדשות בחלק מהשכונות העניות של העיר. אפילו במדינה בה שליש מתלמידי בתי הספר מוגדרים כבעלי עודף משקל או כשמנים, צעד שכזה מעלה את השאלה מתי אכילת סוג מסוים של מזון מפסיקה להיות בחירה אישית והופכת להיות דאגה לבריאות הציבור.



המאבק הסיזיפי נגד תזונה לקויה בארה"ב כבר כולל הוצאת מכונות לממכר משקאות ממותקים מבתי ספר, החרמת שומן הטרנס, ובאחרונה - גם העברת חוק הכופה על מסעדות בניו יורק להציג ערכים קלוריים לצד מחירי המנות בתפריטים.



ג'ונתן גולד, מבקר האוכל של השבועון "LA Weekly", שזכה בפרס פוליצר בשנה שעברה, אמר כי הוא מבין את רוח ההחלטה, שתכליתה למנוע מהשכונות בדרום לוס אנג'לס מלהיבלע על ידי מסעדות המזון המהיר. פעולה נוספת של העירייה היתה הענקת תמריצים כלכליים לחנויות מכולת חדשות ולמסעדות עם שירות שולחני. רשתות המזון המהיר, הוא אמר, הן כמו מדוזות בים: כשיש יותר מדי מהן במקום אחד, שום דבר אחר לא יכול לשגשג.



ואולם גולד מודאג מכך שהחוק עלול לדחוק את רגליהם של מוסדות קולינריים אחרים. בדרום לוס אנג'לס מצויות מסעדות הגריל הטובות בעיר, הוא אומר, ויש שם מספר גדל והולך של טבחים ממקסיקו וממרכז אמריקה שמבשלים ברבקואה (בשר כבש המבושל בבישול אטי) ולחם פופוסאס. "בכל פעם שאתה מנסה להחרים מישהו, אתה תתפוס הרבה שלל לוואי", הוא מוסיף.



החוק העירוני בלוס אנג'לס מגדיר מסעדת מזון מהיר כמקום ממכר לאוכל הנצרך במקום או נלקח הביתה, שיש לו "תפריט מוגבל, פריטי אוכל מוכנים מראש או מחוממים במהירות, אין הזמנות שולחניות, והמזון בו מוגש בעטיפות או בכלים חד-פעמיים". מנהל מחלקת התכנון של העירייה הוא בעל הסמכות לקבוע אילו מקומות מתאימים לתיאור זה.



אפשרויות חדשות ב"שממת המזון"



אולם אכיפת החוק החדש עלולה לקפח את פרנסתם של אנשים כמו סו מור, המוכרת נקניקיות איכותיות מבקר שגודל בשדות מרעה, עם תוספת של בצל טרי צלוי. היא והשותף שלה, המפעיל שתי עגלות לממכר נקניקיות בסן פרנסיסקו, אומרים כי אין שום דבר רע במזון מהיר אם הוא עשוי ממרכיבים איכותיים. השניים מודאגים מכך שהנקניקיות שלהם ייפסלו יחד עם נקניקיות ממרכיבים פחות טובים. "קובעי המדיניות שלנו מתעבים ניואנסים והבדלים קלים אך ברורים באיכות, שמבחינים בין מזון מהיר למזון טוב שעשוי במהירות", אומר ביין.



חברת המועצה שמאחורי התקנה החדשה, ג'אן פרי, אומרת כי כוונתה לא היתה לחסל אפשרויות בחירה של מזון, אלא לעודד מגוון רחב ולתת לתושבים יותר אופציות תזונתיות. לטענתה ולטענת תומכים אחרים בחוק, ההחלטה לצרוך מזון בריא קשה לאנשים עם משכורת נמוכה כאשר חנות המכולת הקרובה ביותר נמצאת במרחק של שמונה ק"מ, אך צ'יזבורגר אפשר לקנות תמורת דולר בחנות שמעבר לפינה.



התקנה אינה קובעת כי אנשים החיים בשכונות בדרום העיר לא יוכלו ליהנות עוד מצ'יזבורגר זול או מצ'יפס חמים. כיום יותר מ-45% מ-900 המסעדות באזור - הריכוז הגבוה ביותר בעיר - הן רשתות מזון מהיר. הרעיון הוא להביא אפשרויות אכילה חדשות ל"שממות המזון" - הכינוי שניתן לשכונות עניות שלרשות תושביהן עומד מספר מצומצם של מקומות בהם ניתן לרכוש מוצרים טריים.



"אנשים לא מבינים מה קורה בקהילה שנשללו ממנה זכויות בסיסיות", אומרת פרי, המייצגת את השכונות באזור, "והעובדה היא שאין הרבה אפשרויות אכילה בדרום לוס אנג'לס. כל מי שמאמין שמזון מהיר הוא המקור לתזונה הלקויה הוא תמים כמובן. ישנם היבטים נוספים של אורח החיים המודרני התורמים להשמנה - אנשים נוסעים ברכב יותר משהם הולכים; ילדים משחקים במשחקי וידיאו יותר מאשר בתופסת; והחיים היומיומיים רוויים בהזדמנויות לאכול".



10 סניפי מקדונלד'ס ברדיוס של 5 ק"מ



כמעט שלושה רבעים מהפרסום המופנה לילדים מנסה לשווק להם סוכריות, חטיפים, דגנים ממותקים או מזון מהיר. גודל המנות במסעדות צומח בהדרגה מאז שנות ה-70. בשנים שחלפו מאז אנשים אכלו פחות ופחות בבית, ויותר במסעדות, וחלק גדול מאותן מסעדות היו רשתות מזון מהיר.



"מה שאנחנו רואים הוא מונופוליזציה של התזונה שלנו על ידי כמה תאגידי ענק", אומר דיוויד זינזנקו, עורך בפועל של מגזין בריאות לגבר ומחבר כמה ספרי תזונה לילדים. "תוסיף לזה את המציאות הכלכלית של ההזנה העצמית שלנו, כשאשכולית בחנות הפירות הפינתית עולה כפליים או יותר מצ'יקן מק'נאגטס, ואני חושב שאפשר לומר שהמצב מחייב התערבות ממשלתית".



אבל לא כל אחד מסכים לכך. ג'ו היקס, מנחה תוכנית רדיו שהיה מנהל הוועדה ליחסי אנוש של עיריית לוס אנג'לס בכפוף לראש העיר ריצ'רד ריורדן לפני עשור, אומר כי "הפשע בכל העניין הוא שאנשים יושבים ומחטטים בפרטי פרטים במה שאנשים אחרים מכניסים לפיהם", ומניחים כי חצי מיליון איש החיים בדרום לוס אנג'לס לא יכולים להחליט באופן מושכל מה לאכול. "זה פוגע", הוא מוסיף, "ואפשר כמעט להסיק מכך את העלבון הגזעני של אותה התערבות". פרי אומרת כי הטענה שמדובר בהחלטה גזענית, או כזאת המרמזת כי אנשים עניים לא יכולים להחליט מה לאכול בעצמם, היא הסחה מהעניין המרכזי, שהוא הענקת גישה למזון טוב יותר.



איגוד המסעדות הלאומי, המתנגד לחוק, מסכים כי לממשלה יש עניין במגפת ההשמנה של האמריקאים. משלמי המסים הם אלה המשלמים על הגידול בהוצאות הבריאות כתוצאה מהתזונה הלקויה וההשמנה. ואולם, טוען איש האיגוד ג'ון גיי, המחוקקים עלולים ללכת רחוק מדי. "הם לא יכולים לשלוט במזון הנצרך בבית - שהוא המקום בו רוב הקלוריות נצרכות. הם לא יכולים לפקח על משחקי המחשב, משך הצפייה בטלוויזיה והגלישה באינטרנט - אז הם הולכים על המסעדות".



בינתיים, בדרום לוס אנג'לס, ההמבורגרים ממשיכים להיצלות. אדי נורת-האגר, בלוגר המפעיל לוח מודעות קהילתי החי בשכונה ש-90% מאוכלוסייתה היא שחורה - ושנמצאת בשטח שאליו מתייחס החוק החדש של העירייה - אומר כי יש 10 סניפי מקדונלד'ס ברדיוס של חמישה קילומטרים מביתו. "זה הרבה", הוא מציין, "וזה רק מקדונלד'ס".