יפאן - המועמדת לקרוא תיגר עליונותה הכלכלית של ארה"ב, נכנסה ל-20 שנה של ביצועים חלשים בשל אוכלוסייה מזדקנת ושיעורי לידה נמוכים מאלו שנרשמו בתקופת "הנס הכלכלי".
כעת, כשהאולימפיאדה מאחורינו, ניתן לפצוח במשחק חדש - חיזוי עתידה של סין על פי עברה של יפאן. מציאת מקבילים כלכליים היתה תמיד עיסוק חביב על אנשי אקדמיה, אך המסקנות אינן תמיד חד-משמעיות. הפיליפינים, לדוגמא, היתה בשנות ה-60 הכלכלה השנייה בעושרה באסיה אחרי יפאן, ואילו כיום היא מדשדשת מאחור.
עם זאת מבט על יפאן יכול לספק כמה נקודות למחשבה, בשעה שהעולם תוהה כמה זמן תוכל סין לשמור על קצב צמיחה של כמעט 10% בשנה, מאז אימצה חלק מכללי השוק החופשי לפני 30 שנה.
אלברט קיידל, איש קרן קרנגי לשלום בינלאומי (Carnegie Endowment for International Peace) בוואשינגטון אומר שבתקופה שהתמ"ג ביפאן היה דומה לזה של סין כיום - קצת יותר מ-2,000 דולר לנפש - קצב הצמיחה השנתי היה 8%-10%. כך היה גם בדרום קוריאה ובטייוואן. כלכלנים הבחינו כי ככל שההתפתחות הכלכלית של מדינות מאוחרת יותר, המהירות שבה הן נהפכות למודרניות גדולה יותר. לפיכך מצפה קיידל שסין תצמח נמרצות אף יותר משלוש שכנותיה.
התוצאה, הוא אומר, היא שב-2035 סין תשתווה בגודלה הכלכלי לארה"ב ובאמצע המאה ה-21 כבר תהיה כפולה ממנה. "מכיוון שהצלחתה בעשורים האחרונים לא נבעה מהגידול ביצוא אלא מהתחזקות הביקושים המקומיים, הצמיחה המהירה יכולה להימשך עמוק אל תוך המאה ה-21, ולא תושפע ממגבלות השוק העולמי או מבעיות אחרות הניצבות בפני סין", כתב קיידל באחד ממאמריו האחרונים.
יפאן טיפלה בבעיית הזיהום
אחת מהבעיות שמולן ניצבת סין, מדינה עם 1.3 מיליארד תושבים, היא התיעוש המהיר הגורם לזיהום סביבתי עצום. אלא שכבר נתקלנו בזה בעבר. הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) כינה את יפאן בסוף שנות ה-60 "אחת המדינות המזוהמות ביותר בעולם". יפאן, מצדה, החלה לטפל בבעיה וב-71' הפכה את הסוכנות לאיכות הסביבה למשרד ממשלתי. סין עשתה את אותו הדבר בתחילת השנה הנוכחית.
מומחה אמריקאי אחר, דרק סיזרס מקרן הריטייג' (Heritage Foundation) מפיק לקח קודר בהרבה מהניסיון של יפאן. התפוצצות האוכלוסין של סין, שהניעה את הצמיחה, תפנה את מקומה להזדקנות מהירה של החברה שתגרום בסופו של דבר להיחלשות הצמיחה, כפי שקרה ביפאן, הוא אומר.
מספר הצעירים הסינים בגילאי 15-24 גדל ב-20 מיליון ב-2000-2005, אבל ב-2010 הגידול יעמוד על מיליון איש בלבד, לפי תחזית האו"ם. לאחר מכן, המספר ימשיך וירד באורח דרמטי, בשל מדיניות הילד היחיד. לאחר 2015 תחל אוכלוסיית המדינה להתכווץ.
לאחר 40 שנה אוכלוסייה צעירה בעלת גידול מהיר בצמיחה וביצוא, יפאן היתה בעיני רבים מועמדת לקרוא תיגר על העליונות הכלכלית של ארה"ב, מציין סיזרס. "במקום זאת, המדינה נכנסה ל-20 שנה של ביצועים חלשים, נאלצה להתמודד עם אוכלוסייה מזדקנת ושיעורי לידה נמוכים בהרבה מאלה שנרשמו בתקופת השיא".
בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 רכשה יפאן נכסים יוקרתיים, כמו מרכז רוקפלר בניו יורק ורצועת החוף פבל ביץ' בקליפורניה. אלא שכל ההשקעות היו פרטיות. האמריקאים הביעו דאגה מהכוח היפאני העולה, אבל שום מדיניות ממשלתית לא עמדה מאחורי העניין. במקרה של סין, לעומת זאת, בנקים וחברות הנשלטים בסופו של דבר על ידי המפלגה הקומוניסטית קונים את יריביהם במערב. "האם הם פועלים ממניעים עסקיים או פוליטיים?", שואל קרובר, "אין איש שיכול להשיב וזה מה שגורם לכולם להיות עצבניים".
הסיכון של תגובת נגד מערבית הוא אמיתי, בעיקר התקופה של משבר כלכלי עולמי. "אם אנשים מחפשים שעיר לעזאזל, סין היא מטרה ברורה", הוא אומר.
letters@themarker.com
לסין כדאי ללמוד את לקחי כלכלת יפאן
הראלד טריביון
4.9.2008 / 15:49