גוטייה, בת 35, השתחררה רק לפני שבוע ממעצר בעקבות עתירה שהגיש עורך דינה, יניב שגב, לבית המשפט העליון. ביושבה במרכז החדר היא מעוררת בדמיון תמונה מסרט של דיוויד לינץ': שני המאווררים שבדירה פועלים במרץ, מנסים להתגבר על חום הערב הכבד, לרגליה של גוטייה קשור אזיק אלקטרוני ובפינת החדר מתפתל נחש הפיתון של בן זוגה במעלה אקווריום הזכוכית.
"יצאנית צמרת", כונתה גוטייה בעיתונים עם מעצרה לפני כשנה והאשמתה כי קשרה קשר וגרמה לנשים ישראליות לעבוד בזנות באירלנד. המשטרה מציגה אותה כסוחרת נשים שפלה וקרת רוח שאילצה נשים לעבוד בניגוד לרצונן. גוטייה, לעומת זאת, טוענת שעבדה בזנות ככל האחרות ורק סייעה לכמה מעמיתותיה לממש הזדמנות רווחית יותר בחו"ל. המשטרה העדיפה לטפול עליה את אשמת הסחר, היא קובלת, במקום לקיים חקירה בינלאומית רצינית נגד הסרסורים שהעסיקו אותה וממשיכים לפעול גם כיום. עורך דינה מעריך שמדובר ברשת בינלאומית לסחר בנשים ומצר על כך שנעשה מאמץ מועט לסכל את פעילותה.
"אני מרגישה קורבן, פראיירית", אומרת גוטייה, "אני משלמת על דבר שאני לא אמורה לשלם עליו. בזנות יש גברים שמרוויחים את הכסף אבל לא משלמים את המחיר. את המשטרה עניין להיות הראשונים שמביאים מישהי לכלא על כך שגרמה לאדם לעזוב את הארץ כדי לעסוק בזנות. לא אכפת להם שהגיעו לעוד אחת שעבדה בזנות ולא לאנשים שאירגנו את זה מלמעלה". לא רק המשטרה, גם הזונות שגוטייה הביאה עמה לאירלנד רואות את הדברים אחרת.
גוטייה, עולה ותיקה מצרפת, הגיעה לעבוד בזנות אחרי שנקלעה למצוקה כלכלית ולוותה 40 אלף שקל מהבנק. "לא ראיתי איך אצא מזה. אני לא טיפוס שיילך לחיות עם מישהו זקן שיפרנס אותה, אני עצמאית מדי בשביל זה". היא ראתה מודעה בעיתון, "מחפשים בחורות יפות לעבודה בחו"ל", פגשה את מפרסמת המודעה ושמעה ממנה שהיא מחפשת נשים שיעבדו בזנות בלונדון. האשה הוסיפה שהתשלום נע בין 100 ל-200 ליש"ט לשעה (650-1,300 שקל), שבהם היא תתחלק שווה בשווה עם מעסיקיה. גוטייה הביעה עניין, אבל התאכזבה מהאשה. "היא היתה יותר מדי פלצנית, אמרה שאני לא נראית מספיק טוב בשביל זה. אז אמרתי לה שנהיה בקשר ולא היינו בקשר". דרך האינטרנט היא הגיעה לסרסור אירי בשם קווין ביירן שהציעה לה לעבוד בזנות בדבלין.
כך הפכה גוטייה לאחת ממבשרות השינוי שחל בשנים האחרונות בזנות המקומית ובסחר בנשים: ישראל הופכת מיבואנית נשים ממזרח אירופה למדינה שמייצאת זונות לאירופה וצפון אמריקה. רק לפני שלושה חודשים נעצר מאיר מזרחי, תושב בית דגן בן 58 המתגורר כיום במנצ'סטר, בחשד לסחר בנשים למטרות זנות והעברתן מישראל לאנגליה, ואילו בשבוע שעבר נעצרו בבן גוריון אם ובתה החשודות בניהול רשת של סחר בנשים ישראליות לעיסוק בזנות בלונדון. בדו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית על סחר בבני אדם שיצא ביוני מוזכרת לראשונה ישראל כמדינת מוצא לנשים הנסחרות למטרות זנות, ולא רק מדינת יעד.
עו"ד עדי וילינגר ממוקד הסיוע לעובדים זרים מספרת שארגונה עוקב מאז אוקטובר 2006 אחרי מודעות המתפרסמות בעיתונים ובאינטרנט המציעות לנשים עבודה בזנות בחו"ל. עד כה העביר הארגון למשטרה תשעה דיווחים על חשדות לסחר ויצוא של נשים ישראליות - לאירלנד, אנגליה (ארבעה מקרים שונים), קרואטיה, יוון, סינגפור, יפן ותאילנד. "מצאנו בשיחות הטלפון מאפיינים דומים לאלה של הסחר בנשים מחבר המדינות לישראל", אומרת וילינגר. "בהבטחות לסכומי כסף נכבדים, בהמעטה של הקושי ב'עבודה' כגון זו וכמובן היחס המבזה כלפי נשים".
עו"ד נעמי לבנקרון, גם היא ממוקד הסיוע, מעריכה שמקרי ייצוא הזונות הישראליות קשורים להתגברות הקשיים הכלכליים והחברתיים של מהגרות לישראל, אך גם לאוזלת היד של הרשויות. "עד שהתחילו לעקוב אחר סחר בנשים לא התייחסו ברצינות לזנות בישראל", היא אומרת, "וגם לאחר מכן מתייחסים רק לנשים שנסחרות מברית המועצות לשעבר, שכן קל להאשים את מדינות המוצא הנחשלות שמאפשרות לנשים שלהן להגיע לביוב הבינלאומי. הרבה יותר קשה להסתכל על הזונות שעובדות מתחת לפנס הרחוב שלך - אלו שמוחזקות בתנאי עבדות בישראל ונשים שנסחרות מישראל לחו"ל". הרשויות לוקות ב"עיוורון מערכתי" בכל הקשור למקרים אלה, היא אומרת. "עד לא מכבר רק ארגוני זכויות אדם היו קוראים את המודעות הקטנות לגיוס נשים לזנות. אני מקווה שכיום גם המשטרה החלה לקרוא אותן".
לא אוהבת שגרה
עוד לפני נסיעתה לאירלנד ומעצרה נעו חייה של גוטייה במסלול נדודים ותהפוכות. היא נולדה בפאריס לאם יהודייה עקרת בית ואב נוצרי שהיה ספר בריביירה הצרפתית וחונכה בפנימייה יהודית. לישראל עלתה לבד בגיל 17 וחצי. "לא אהבתי את החיים בצרפת, אנשים אנטיפתים והכל יקר מדי. מיד התאהבתי בחופשיות שיש בישראל".
בחצי השנה הראשונה בארץ התנדבה בקיבוצים חצרים ומעלה החמישה, אך במהרה השתעממה מחיי הקיבוץ ועברה לגור באילת, שם עבדה כמלצרית. בגיל 21 מאסה בארץ - "אני לא אוהבת שגרה" - ועברה לארצות הברית, שם התגוררה בלאס וגאס ולוס אנג'לס ועבדה בעבודות מזדמנות. לאחר מכן פתחה בניו יורק חנות דיסקים ישראליים בשם "הבה נגילה". שותפתה בחנות היתה אחת הנשים שהגיעו עמה לאירלנד והתלוננה עליה במשטרה.
לפני כחמש שנים שבה לישראל והחלה לעבוד בפיצרייה ברחוב בוגרשוב בתל אביב. בתום תקופה קשה שבה החליפה עבודות ונקלעה כאמור למצוקה כלכלית, מצאה את אתר האינטרנט Irish Independent שהציע שירותי זנות. דרך האתר קיבלה את כתובת הדואר האלקטרוני של ביירן והלה הזמין אותה לעבוד בדירה שהפעיל בדבלין. התעריף ללקוח היה בין 400 ל-600 שקל, ולה כנהוג נשאר מחצית.
היא קנתה כרטיס טיסה לאירלנד והכינה סדרת צילומים חושפניים אצל צלם ישראלי עבור אתר האינטרנט. "הצלם היה הומו ועשה את זה באווירה טובה, נתן לנו להרגיש נוח אצלו". אחר כך טסה, לחודש. "אני רגילה לנסיעות ולהרפתקאות, כך שלא חששתי. אני לא אדם שחייב שהכל יהיה מתוכנן". כשפגשה בסרסורה בשדה התעופה, היא חשה הקלה. "הוא נראה בן 50, שמנמן, אבא'לה כזה וג'נטלמן עד הסוף", היא מספרת עליו בחיבה ומוסיפה שאף לקח אותה לבלות על חשבונו.
שתיים מהמתלוננות במשפט טוענות שביירן אנס אותן.
"הוא לא ניסה להתחיל איתי או לכפות את עצמו עלי אף פעם. אם בחורה כבר בעסק הזה, אין בעיה לשלם לה".
אחרי שנחתה לקח אותה ביירן לדירה ששכר עבור עובדותיו, "דופלקס מעלף בלב דבלין, עם נוף לתעלה". בדירה כבר עבדו שתי זונות אחרות, אירית ופולנייה, שעמן לא היו לה יחסים קרובים. במהרה התברר לה שפרט לעסקי הזנות מחזיק ביירן גם בזיכיון על רשת מסעדות מזון מהיר באירלנד. "נותנים לך שם צ'יפס ליד כל מיני קבבים ועל זה בשר טחון וסוג של גבינה מותכת", היא מתארת, ודווקא בערגה.
מין וכריך
יומיים לאחר נחיתתה העלה קווין את תמונותיה לאינטרנט ונתן לה קו טלפון. הלקוחות החלו להתקשר במהרה, רבים מהם באו בשעות הצהריים. "אנשים יוצאים לשעה-שעתיים ארוחת צהריים, קונים סנדוויץ' והולכים לדירה. אחרים היו באים מיד אחרי העבודה". היא סיפרה ללקוחות שהיא צרפתייה. "פחדתי מאנטישמיות. אהבו את זה שאני צרפתייה, כולם אוהבים את הצרפתים".
לא פחדת?
"הרגשתי שאני יכולה לעזוב מתי שאני רוצה. אם הייתי חשה שמישהו מחזיק אותי, לא הייתי נשארת".
היא זוכרת את רוב הלקוחות לטובה. "באים גברים מאוד ביישנים, מאוד שמרנים, רובם מנהלים ומסודרים טוב מבחינת כסף. הם נשואים, ובכל פינה באירלנד יש כנסייה אז הם מפחדים להיתפס". לא מעטים הקדישו חלק ניכר מהזמן לדיבורים. "אנשים עדינים מאוד שהיו מספרים לי שלא טוב להם בבית ושקשה להם. גם לי לא היה חסר מה לספר על עצמי".
ממש אידיליה.
"אני לא אומרת שכולם ככה. יש אנשים מסוכנים. לא כאלה שמרביצים, אבל היו מקרים לא נעימים. אחת סיפרה לי שבא לה מישהו, גנב לה את הפלאפון ושלח הודעות טקסט לכל מכריה, כולל הוריה ובני משפחתה: I'm in Dublin and I'm a Prostitue (אני בדבלין ואני זונה)".
בתום חודש עבודה, שבה גוטייה לישראל כשברשותה כ-40 אלף שקל שאיפשרו לה לשלם את חובותיה. היא החלה לשתף קולגות בהצלחה שרשמה. "היתה לי חברה שהכרתי כשעבדתי בדירה ברמת גן, סיפרתי לה שנסעתי לעבוד בחוץ לארץ ושהיה נחמד. היא רצתה להצטרף אלי בפעם הבאה. אמרתי לה שזה יותר טוב מהארץ - בחורות שעובדות כאן מפחדות תמיד שהמשפחה תדע. ככה זה אצל יהודים, אתה מכיר שלושה אנשים והרביעי מכיר מישהו שמכיר אותך. אם כבר עובדים בעסק הזה עדיף לתקופה קצרה ובשושו".
היא לא הסתפקה בנשים שהכירה. לבקשת קווין היא פירסמה מודעות "דרושים" לזונות בכ-15 עיתונים שונים. "כנראה שכמו שישראלים לא אוהבים ישראליות, אירים לא אוהבים איריות", היא אומרת על הביקוש מצד ביירן. לפי כתב האישום היא הביאה תשע נשים לעבוד בזנות באירלנד, מתוכן גייסה ארבע באמצעות המודעות. גוטייה טוענת שהנשים שנסעו עסקו קודם לכן בזנות בישראל והכירו אותה שלא דרך המודעות. "צריך להיות אדם ממש טיפש כדי לא להבין במה מדובר, כשכתוב עבודה לנשים ב-1,000 דולר ביום. הנשים שהתקשרו התלהבו מהרעיון לנסוע ומהרווחים שעושים. הן בחורות שעוסקות בזה, אני לא משדלת לזה. מי יעזור להן? הסיוע לזונות שפתחו? אלו בחורות במצוקה של כסף, היה בזה היגיון בשבילן, במקום להיתקע פה בארץ ולהרוויח 100 שקל ל-45 דקות". אפילו נציג הפרקליטות אמר בבית המשפט כי אין מחלוקת על כך שהנשים נסעו לאירלנד מרצונן.
שתיים מהמתקשרות לטלפון של גוטייה לא היו מועמדות לעבודה בזנות. אחת מהן היתה מתנדבת בעמותת "מוקד סיוע לעובדים זרים" שהעבירה את הקלטת השיחה למשטרה והביאה בכך לפתיחת החקירה; האחרת היתה שוטרת סמויה. שיחותיה של גוטייה עם המתנדבת המתחזה, שכונתה שרון, מלמדות שלפחות בשלב זה היא לא הובילה את הנשים בכחש ואף הפגינה דאגה:
שרון: "רציתי לשמוע עוד פרטים".
אנג'ליק: "קודם כל איך הגעת אלי, מאיזה מודעה בבקשה?"
שרון: "בעיתון... מוסף דרושים של הלוח הבטוח... כתוב '1,000 דולר ביום, טיסות ליפהפיות לעבודה בלונדון + אנגלית'".
אנג'ליק: "הבנתי אותך, טוב, אוקיי, אז אה... טוב.. אם... התעסקת בזה כבר?"
שרון: "לא".
אנג'ליק: "אף פעם?"
שרון: "לא".
אנג'ליק: "ואת סגורה שאת רוצה להתחיל עם זה?"
שרון: "כן, כאילו, את יודעת, לא הייתי עושה את זה בארץ, אבל..."
אנג'ליק: "הבנתי אותך, אול רייט. כמו שכתוב שמה, אה... את יכולה באמת להגיע ל-1,000 ליום והמינימום לדעתי הוא 500... הבנת?"
שרון: "לפי מה זה מחושב?"
אנג'ליק: "שמעי, זה לפי איך שאת נראית. הבנת? אם את נראית טוב - מה זה טוב, את לא צריכה להיות מלכת יופי או משהו אבל את חייבת שיהיה לך גוף יפה, רזה. את מבינה? או חזה גדול או משהו כזה".
שרון: "אז זה לפי מספר האנשים שבאים ליום?"
אנג'ליק: "כן, כן. עכשיו, כל חצי שעה את תקבלי לעצמך משהו כמו איזה 430 שקל. עד שעה משהו כמו איזה 700 או 750, לא זוכרת בדיוק... אנשים שמה מאוד קלים, מאוד נחמדים, כאילו באמת כיף לעבוד איתם... ו... אה.. מה עוד? זה לא לונדון גם, זה אירלנד, שזה שעה משמה. לא רציתי פשוט לרשום אירלנד כדי, כי אני כל כך... כי פשוט אני שומרת כל כך על המקום הזה שאף ישראלי לא יגלה אותו, ואת יודעת, זה יתפרסם ותמונות של הבנות וכל הדברים האלה... אז בגלל זה אני לא רושמת באתר את המקום ממש..."
שרון: "זה סבבה, נראה לי. אני פשוט דואגת, את יודעת, מקטעים כאלה של אלימות וזה. יש?"
אנג'ליק: "אוי ואבוי, לא, ממש ממש לא. שם, אני אגיד לך מה, גם הדירה הזאת לא עובדת אחרי 9 בערב. 9 בערב זהו, סוגרים את הדלתות, לא עובדים בלילה".
שרון: "עכשיו תגידי, הבעיה היחידה היא שאני, כאילו, יש לי יום הולדת עוד חודש ורק עוד חודש אני אהיה בת 18".
אנג'ליק: "אוי ואבוי לך! אוי ואבוי. את רצינית? אמא'לה".
שרון: "תראי, לא לכולם יש חיים דבש".
אנג'ליק: "וואו.. אני לא אקח אותך לפני שתהיי בת 18, זה בטוח".
שרון: "טוב, אבל מעוד חודש כאילו זה בסדר?"
אנג'ליק: "איזה חמודה, עוד חודש..."
ברגע שיש משטרה
גוטייה רכשה עבור הנשים את כרטיסי הטיסה בסוכנות נסיעות בתל אביב ונסעה עמן לאירלנד. כמה מהנשים שבו וחזרו לעבוד עמה בדבלין כשנסעה בעצמה שוב. לטענתה כמה מהן אף התכוונו לנסוע גם אחרי שנעצרה, ואחת מהן אמרה לה שבכוונתה לשוב לעבודה במדינה אחרי שגוטייה תיכלא.
המתלוננות טוענות שגוטייה קיבלה חצי מהכסף שהרוויחו, ואילו גוטייה טוענת שהרווחים הועברו לקווין. אין עוררין על כך שגוטייה עבדה בזנות בעצמה כשנסעה עם הנשים הישראליות, והיא מצדה גם טוענת שהיחסים בינה לבין הזונות האחרות היו טובים בראשית הדרך. היא מספרת איך הלכה עם כמה מהן למסעדות, למועדונים ולהופעה של בון ג'ובי. "היום אני אומרת שהיחסים הטובים היו צביעות, כי ברגע שיש כסף כולם אוהבים את כולם. ברגע שיש משטרה אז הכל מתהפך והן משחקות אותה קורבנות".
גוטייה מכחישה מכל וכל את טענת המתלוננות - שעוד לא העידו במשפט ומיאנו להתראיין לכתבה זו - כי נהגה בהן בקשיחות והתעללה בכמה מהן. בכתב האישום מצוין שהיא צעקה על אחת המתלוננות אחרי שזו סירבה לקיים יחסי מין עם הלקוח הראשון וטענה שהסכימה לעבוד כמעסה בלבד. "גוטייה צעקה עליה", נכתב בכתב האישום, "ואמרה לה שאין לה ברירה והיא חייבת לקיים יחסי מין כדי להחזיר את עלות כרטיס הטיסה". בתגובה מצביע עו"ד שגב על התמונות החושפניות של המתלוננת שצולמו לקראת עבודתה, ש'לא משאירות מקום לספק באשר למהות העבודה'".
אותה אשה טענה בהמשך כי גוטייה אילצה אותה לעבוד כשהיתה במחזור; מתלוננת אחרת טוענת שבעקבות בקשתה לעזוב את אירלנד, איימה עליה גוטייה שהזמינה גברים ש"יפוצצו אותה במכות ושלא תיתן לה לעזוב את אירלנד בחיים". גוטייה ועורך דינה מכחישים את כל הטענות. לגבי הטענה שהחזיקה בדרכוני הנשים, למשל, מסבירה גוטייה שבשלב מסוים ביקש ביירן להעביר את הזונות למלון משום שהשכנים שמו לב לדירה. "ידעתי מתוך ניסיון שדרכון לא מחזיקים בחדר שינה, אז הדבר הראשון שעשיתי היה לשים את הדרכונים בכספת. נתתי לאחת מהן את הקוד. הדרכונים היו בתוך הקופסה וכל אחת היתה יכולה להוציא אותם".
בלי קשר לטענות הנשים האחרות, את עצמך לא הרגשת שאת עושה להן ולך עוול?
"הרגשתי גועל מהעבודה הזאת, כשאני עסקתי בה וגם כשאחרות. בחורה שצריכה להגיע למצב הזה כדי להתקדם נשארת לרוב תקועה, כי זה ממכר. אם מתרגלים לכסף קל, צריך שינוי דרסטי בחיים כדי להפסיק עם זה. היתה בחורה שהיתה צריכה כל הזמן סמים כדי לעמוד בזה. מה, אנחנו עשויים מפלסטיק או מבשר? זנות זה לנתק את הרגשות. יש רק הרגל. אף בחורה לא קמה ואומרת שהחלום שלה זה להיות זונה, יש סיבות שמביאות אותה לזה. לי זה הרס את החיים".
והאחרות?
"הן עדיין עובדות בזה, הן לא הפסיקו והן עדיין טסות לחו"ל. הן לא צריכות אותי בשביל זה. לא הורדתי אף אחת לזנות".
דיברת איתן על להפסיק?
"אני באותה צלחת כמוהן. זה לא שיחות שאתה יכול לנהל, את לא שואלת בחורה מתי את הולכת להפסיק עם העבודה הזאת בזמן שמחכים לקליינט".
על מה כן דיברתן?
"הן לא היו חכמות כל כך, אין להן תוכניות. זה רק שטויות - בילויים, שופינג, איזו נעל חדשה, איזה תיק חדש".
היא אומרת שלא הרגישה תסכול מכך שהזונות קיבלו רק חצי מהרווחים. "במקום שאשה תשכור דירה לבד, היא באה למקום שכבר מסודר. אין לה בעיה לשלם את השכירות, לנהל את כל העסק - רק הפרסום עולה אלפי דולרים. ברגע שבחורה עובדת פרטי יש הרבה אחריות והרבה כאב ראש, אז הרוב מעדיפות את הדרך הנוחה, כשהדירה כבר קיימת ואין מה לדאוג".
ובכל זאת, התחלקתן ברווחים עם אדם שלא נאלץ לעבור את מה שאתן עברתן.
"בטח שיש תסכול מזה, אבל אני לא הרשיתי לעצמי להיכנס למחשבות כאלה. כשזה גבר לפחות אני רואה איפה אני עומדת ואיפה הוא עומד. אם זו היתה אשה זה היה יותר מתסכל אותי שהיא לא עוסקת בזה בעצמה".
הצלחת להתעשר מזה לפחות?
"בכלל לא. מה שבא בקלות הולך בקלות, זו הבעיה של ההתמכרות בעבודה הזאת. קשה להפסיק כי אתה מבזבז כל הזמן".
אחת מאותן נשים
לפני כשנה היא נעצרה בשדה התעופה בן גוריון. בתום חקירה שהיתה לדבריה אינטנסיווית וקשה הוגש נגדה כתב אישום ובו 11 אישומים על קשירת קשר לסחר בבני אדם לצורך עיסוק בזנות. עיקר טענתה הוא על כך שהאשמה הוטלה עליה. הנשים שעבדו ביחד עמה פנו לה עורף והיא גם לא קיבלה תמיכה מהסרסור ביירן, שלטעתה ממשיך לייבא נשים לאירלנד. היא אומרת שביירן שמע על מעצרה, אך לא סייע לה. "הוא פחדן. דיברתי איתו מהכלא, אז הוא שמע צפצוף וחשב שזו הקלטה. בגללו אני בתוך כל הסבל הזה, אז ציפיתי שהוא יעזור לי במשהו, הוא לא עזר בכלום".
עורך דינה שגב בטוח בצדקת לקוחתו. "מדובר בפרשייה שבה המתלוננות למעשה עזבו את הארץ מרצונן וכמה מהן שבו ועשו זאת כמה פעמים, כשמטרת הנסיעה ברורה להן. מרשתי היתה אחת מאותן נשים שנסעו כדי לעסוק בזנות. חקירה שלא בשביל התקשורת היתה חושפת רשת של בלדרי זונות אירופים שאיתם אין למרשתי ולא כלום. טענת המשטרה שלפיה החקירה בחו"ל לא מוצתה בגלל גורמי האכיפה בחו"ל הנה טענה פסולה ומקוממת, שכן במקרים אחרים שבהם אני מייצג, אותה יחידה בדיוק ידעה לחקור כדבעי כשדובר ברשויות בחו"ל".
מה לגבי התלונות נגד גוטייה מצד הזונות האחרות?
"הטענות על התעללות הנן חסרות שחר שכן חומר החקירה כולו רצוף סתירות ופרכות למכביר, המוכיחות את ההפך בדיוק - למשל חזרתן של חלק מהנשים לאירלנד אחרי שלכאורה שבו מן ה'גלות' שבה התעללו בהן".
מהמשטרה נמסר ש"החקירה התנהלה ביאחב"ל באופן מקצועי וענייני והראיות שנאספו אף הובילו לגיבוש כתב אישום נגד החשודה. בסוף המשפט בית המשפט יאמר את דברו ויכריע בנדון". רפ"ק בלילי הוסיף בבית המשפט: "אנחנו לא מקבלים לצערי שיתוף פעולה מלא מהעמיתים שלנו בחו"ל, השוטרים באירלנד. למעשה פנינו אליהם עם מספר שאלות, כולל בקשה שאנחנו ניסע לשם ונחקור, ולא קיבלנו הסכמה... כנראה שהעבירות האלו לא מעניינות לא את האנגלים ולא את האירים, שזה לא בסדרי העדיפויות שלהם".
1,000$ ביום!! + טיסות ליפהפיות לעבודה בלונדון!! + אנגלית
יותם פלדמן
5.9.2008 / 11:38