מברק סודי במשרד החוץ מעצים את החיכוכים בין הסגל הדיפלומטי למנהלי

היחסים בין עובדי המנהלה לדיפלומטים במשרד החוץ מגיעים לנקודת רתיחה. במברק סודי ששלח ועד העובדים המנהליים לקציני המנהלה המוצבים בנציגויות משרד החוץ בעולם, הם מתבקשים לדווח ולתת דוגמאות להתנהגות לא תקינה של השגרירים. דליפת מברק זה לידי אנשי הסגל הדיפלומטי גרמה לסערה במשרד החוץ והובילה לשיא נוסף בסאגת יחסי העבודה המעורערים במשרד.



במברק מתבקשים קציני המנהלה למלא שאלון הנוגע, בין השאר, ליחסו של השגריר לקצין המנהלה. קצין המנהלה, המשמש למעשה כמנהל הכללי של הנציגות, מתבקש לענות לשאלות כגון "האם אתה חש כי עליך להיענות להוראות אשר מופנות אליך על ידי בת זוגו של ראש הנציגות?"; "האם אתה חש כי ראש הנציגות מצפה ממך להיות זמין בנושאים אישיים הקשורים אליו בכל שעה ובכל יום?". בנוסף נשאל העובד אם הוא חש כי הערכתו בחוות הדעת נגזרת גם מיחסיו האישיים עם ראש הנציגות עצמו. "ניתן ורצוי לתת דוגמאות להמחשה", נכתב במסמך. גורמים בוועד המנהלי שהתבקשו למסור את תגובתם לחשיפת המכתב לא היו מעוניינים לתת תגובה.



משבר יחסי העבודה במשרד החוץ נובע ממבנה הייחודי של המשרד, הבנוי משתי קבוצות מובחנות של עובדים: הראשונה, צוערי משרד החוץ המשמשים בתפקידים כמו צירים, שגרירים, נספחים ודוברים של ישראל בעולם. רבים מהצוערים חשים כי מגיעה להם בכורה בתנאים, ובעיקר בתפקידים, אל מול שאר עובדי המשרד - כפועל יוצא של הכשרתם הייחודית בקורס הצוערים. קורס זה מכשיר את הסגל הדיפלומטי של ישראל. כ-1% בלבד מאלו המתחילים את תהליכי המיון אליו מסיימים אותו והוא מהווה את השער להכשרתו של דיפלומט ישראלי הנמשכת כחמש שנים.



מהצד השני עומדים העובדים המנהליים של המשרד המחולקים בין הסגל המנהלי והחוץ מנהלי. עובדים אלה אינם רואים בעין יפה את רצונם של הצוערים לבדל את עצמם כקבוצת איכות במשרד. רבים מהם מעוניינים לזכות בנתח מההצבות הבכירות של המשרד בחו"ל, למרות הליך מיונם הקפדני פחות והעדר ההכשרה הפורמלית. קבוצה גדולה מהעובדים המנהליים מאמינה כי ניסיונם במשרד ויכולותיהם האישיות צריכים לשחק תפקיד בהצבה לתפקיד דיפלומטי, ולא קריטריון הכולל הכשרה זו או אחרת - שנתפסת על ידם כקריטריון טכני. "משרד החוץ הוא משפחה אחת", חוזרים גורמים מנהליים וטוענים, "למה שתהיה אפליה בינינו?".



כל ההצבות במשרד החוץ עוברות דרך ועדות מינויים המורכבות באופן כמעט בלעדי מגורמים פנימיים, הכוללים את נציגי הוועדים הפנימיים וכן את הנהלת המשרד (היחיד שאיננו נופל לקטגוריה זו הוא נציג הציבור שהוא פנסיונר של המשרד). במהלך השנים מינו ועדות אלו להצבות בכירות בחו"ל עובדים מנהליים חסרי הכשרה דיפלומטית, על פני צוערים.



מורת הרוח של הצוערים, המנסים לחסום את האפשרות של מינויים מדיניים על ידי עובדים מנהליים, נתפסת על ידי המנהליים כניסיון לא הוגן לחסום את אופק קידומם. כעת נראה כי הסגל המנהלי מנסה לנפץ את התדמית האיכותית של הסגל הדיפלומטי על ידי חשיפה של מידע רגיש. מאבק העובדים על מסדרונותיו של משרד החוץ ועל פני ההסברה הישראלית נמשך.