בימ"ש עליון: שעבוד צף מגביל חייב להירשם במרשם כדי לגבור על שעבוד קבוע מאוחר

שעבוד צף הכולל תניה מגבילה האוסרת על עריכת שעבודים נוספים, יהא תקף כלפי צדדים שלישיים רק מיום רישומו בפועל של השעבוד וההגבלה שבו בפנקס השעבודים, ולא מיום יצירתו – כך קבע הששבוע בית המשפט העליון. בכך שינה העליון הלכה קודמת שהיתה קיימת בנושא. משמעות פסק הדין היא שרק רישום בפועל במרשם של שעבוד צף הכולל הגבלה, הופך את בעל השעבוד לנושה מובטח.



משאית בשווי 325 אלף שקל שנרכשה על ידי חברת מיטב השדה שבפירוק זמני, היא שעמדה במוקד המחלוקת. על המשאית נרשם שיעבוד צף (שיעבוד שוטף על כל נכסי החברה, שנכנס לתוקף רק בקרות אירוע ספציפי) לטובת בנק הפועלים בדצמבר 2002, מכוח אגרת חוב לטובת הבנק. באגרת החוב נכללה הגבלה מפורשת על עריכת שעבודים נוספים, אלא שבשל טעות לא נרשמה ההגבלה ברשם השעבודים. כארבעה חודשים לאחר מכן נוצר ונרשם ברשם החברות שיעבוד קבוע על המשאית לטובת החברה שמכרה למיטב את המשאית, חברת תשתיות ציוד ובינוי. השאלה שעלתה בדיון היא זכותו של מי עדיפה? זכותו של הבנק אשר לטובתו נרשם השעבוד הצף או זכותה של המוכרת שלטובתה שיעבוד קבוע. תשתיות לבינוי יוצגה על ידי עוה"ד דורון פרידמן ודרור חורב.



בבית המשפט המחוזי קבעה השופטת ורדה אלשיך, לאור פסיקה קודמת (בעניין בלס נגד צ'פניק) שם נדונה סוגיית תחרות בין שעבוד צף לבין עיקול מאוחר, כי השעבוד הצף שכלל סעיף הגבלה - גובר על השעבוד הקבוע המאוחר, זאת לאור הגישה המקובלת השמה דגש על מועד מסירת הפרטים לשם רישום, ולא על מועד רישומם בפועל. על כך ערערה המוכרת, והערעור התקבל.



השופטת דבורה ברלינר, אליה הצטרפו השופטות אילה פרוקצ'יה ואסתר חיות, קבעה כי יש מקום לסטות מההלכה הקיימת. לדעתה, לאור סעיף 169 (ב) לפקודת החברות, הקובע כי שעבוד צף הכולל הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, יהיה "עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם". ברלינר סברה כי המחוקק התכוון ליצור הסדר שבו הרישום הוא קונסטיטוטיבי, דהיינו שהוא מהווה את קו פרשת המים - בין קיומן של זכויות לבין העדרן.



השופטת הבחינה בין שעבוד צף הכולל סעיף הגבלה, לבין שעבוד רגיל שעליו חל סעיף 178 לפקודה, שלפיו המועד הקובע לתקפות השעבוד הוא מועד מסירת פרטי השעבוד לרשם החברות. במקרה הראשון, קבעה, "לא מסירת הפרטים אל הרשם וקבלתם במשרדו היא המקנה לתניה את הכוח לרכוש תוקף כלפי צדדים שלישיים, אלא אך ורק רישומו בפועל של השעבוד על תניתו המגבילה בפנקס השעבודים של הרשם". (ע"א 2070/06)