שמו של סוכן הביטוח רפי חן מוכר כיום בכרמיאל. רבים מנסים להבין איך ניצח במלחמתו נגד מנהל הארנונה בעירייה, דבר שרבים לפניו לא הצליחו לעשות. "היה לי שולחן עם מחשב, ובגלל שאני סוכן ביטוח קבעו שאני מנהל עסק ולכן עלי לשלם ארנונה בתעריף עסקי", מספר חן. "החוב שדרשו ממני לשלם, שלוש שנים רטרואקטיווית, הגיע ל-8,000 שקל".
המלחמה האישית של חן החלה לאחר שגרושתו הלשינה עליו במחלקת הארנונה בעירייה, וסיפרה כי מחצית משטח דירתם משמשת סוכנות ביטוח. זה עלה לחן בשלוש שנים קשות, במהלכן בילה ברוב ערכאות המשפט והתכנון. "העירייה הגישה נגדו חיובי ארנונה גבוהים בתעריף בסיווג עסקי", מסביר בא כוחו של חן, עו"ד ברק לסרי. "שינוי הסיווג והחיוב הרטרואקטיווי יצרו חיוב מופרז של אלפי שקלים אותם נדרש חן לשלם באופן מיידי".
מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל לא הסתפק בזה. זמן קצר לאחר החיוב החליט להטיל עיקולים על נכסיו המוחזקים בבנקים השונים. "פעילותו של מנהל הארנונה בעירייה התבצעה למרות בדיקות פתע שהתקיימו בביתו של מרשי ובהן הוחלט כי לא מופעל בדירה משרד ביטוח. מנהל הארנונה בעירייה פעל על דעת עצמו, באופן שרירותי, כשהוא רומס בדרך את כל זכויות מרשי", אומר עו"ד לסרי.
לאחר ארבע שנים במהלכן נאבקו חן ועו"ד לסרי, חזר בו מנהל הארנונה מהחיוב, אבל חן לא ויתר, ובשלב מאוחר יותר נלחם בבית המשפט על פסיקת הוצאות משפט.
המקרה של חן הוא אחד מני רבים של תושבים, שיום בהיר אחד מקבלים הודעות לא סימפטיות מהרשויות המקומיות. לרוב, התושבים נכנעים לגחמות הרשויות ומשלמים את מלוא החוב, כי הסכום אינו משמעותי מספיק כדי שישתלם להם להיגרר לערעורים ולמשפטים.
"מקרים כאלה מסתיימים כמעט תמיד מבלי שיגיעו להכרעת בית המשפט", מסביר עו"ד שי כהן ממשרד גינדי-כספי המתמחה בתחומי נדל"ן. "האזרח בדרך כלל לא יודע לאן לפנות, וכאשר מדובר בסכומים לא גבוהים הוא יעדיף להיכנע לדרישות הרשויות. האזרח גם נרתע מהליכי הגבייה שהרשות עלולה לנקוט ולכן יעדיף לסיים את הדברים בדרך יפה".
מדיניות מבורדקת
הארנונה היא המס שגובה רשות מקומית ממחזיק בנכס מקרקעין למימון פעילויותיה השוטפות. עם זאת, החקיקה המסדירה את הנושא מפוזרת ואינה מאורגנת, ונשענת בעיקר על פקודת העיריות המנדטורית וחוק ההסדרים משנת 92'. בנוסף לכך, המדיניות בכל רשות מקומית שונה ומשתנה, מה שמקשה על האזרח לעקוב אחר הצווים שנשלחים אליו.
על אף שהרשויות אינן מורשות לשנות הגדרות של ארנונה (שינוי כזה מחייב אישור של משרדי הפנים והאוצר), הן נוהגות לבצע שינויים, היכולים לשנות את החיובים במאות אחוזים. "דמיונו של קפקא היה מחוויר לעומת המציאות הארנונאית בישראל", מסביר עו"ד יצחק מיוחס, ממשרד עוה"ד מיוחס ושות', המתמחה במיסוי מוניציפלי ומקרקעין. "ניתן למצוא הרבה ליקויים בגביית הארנונה על ידי הרשויות. כך למשל, תעריפים לא חוקיים בגין העלאתם מעבר למותר בחוק, טעויות בשטחים, טעויות בסיווג נכסים וטעויות בחישובי הצמדה בחשבונות התקופתיים".
משרד עורכי הדין מיוחס מטפל היום בחיוב על שטח הים באשדוד שאותו הגישה עיריית אשדוד לרשות הנמלים. המשרד עמד גם מול עיריית פתח תקוה כאשר זו ביקשה לחייב את המעברים בין בניינים כאילו היו דירות, ובכך להוסיף 15% לכל מ"ר. במקרה אחר ביקשה רשות עירונית לחייב בארנונה את השטח שבו מותקנת מכונת שתייה.
תעריפי הארנונה למגורים הם 30-80 שקל למ"ר לשנה, בעוד שתעריף הארנונה לסיווג עסקי מתחיל ב-287 שקל למ"ר לשנה. לכל זה מצטרפת ריבית מאיימת בשיעור של 0.75% בחודש המהווה קנס על פיגור בתשלומים.
תושב אור יהודה, בשנות ה-60 לחייו, לשעבר עובד במוסד אקדמי, נאבק בעירייה כאשר זו דרשה לחייבו בתשלום ארנונה בתעריף עסקי. במשך עשרות שנים החזיק בחוזה חכירה ממינהל מקרקעי ישראל, כאשר הותר לו לבצע מחקרים לעיבוד דקלי נוי על אדמת שלחין בשטח של 14 דונם. לפני כשבע שנים החליטה העירייה כי הוא מנהל משתלה, ולכן עליו לשלם ארנונה בתעריף כפול מזה ששילם עד עתה.
"בעירייה התקשו לקבוע מה השימוש שאני עושה במקום, ולכן הוחלט שאני מנהל משתלה ועוסק לצרכי מסחר. אני איש מחקר, לא סוחר. מעולם לא מכרתי ולא גידלתי דקלים לצרכי מסחר. עד היום דופקים לי בדלת ומאיימים עלי בצווי עיקול. נכון להיום הם דורשים ממני תשלום רטרואקטיווי ולאחר תוספת של כ-11% ריבית לשנה, תפח החוב ל-400 אלף שקל. מאיפה אני אמור לשלם את זה?", הוא שואל.
"יש לרשות כלים דרקוניים לאכיפה ולגבייה - ולאזרח הקטן אין אמצעים להתגונן", מסביר עו"ד מיוחס, "בסמכות הרשויות לתבוע את האזרח בהליך מקוצר, להטיל קנסות ואף להפעיל גבייה מינהלית כפולה, שמשמעותה הליכי עיקול ותפיסת נכסים ללא הליך משפטי. הרשויות גם מעסיקות גובים מטעמן, והאזרח נדרש להתמודד מול מערכת קשוחה שמטילה ללא היסוס קנסות גבוהים. צריך לזכור שכלים אלה נועדו להתמודד מול סרבני המס, אך בפועל הרשויות עושות שימוש בכלים אלה במקרים שגרתיים ובאופן לא מידתי".
"ראייה מעוותת"
הרשויות המקומיות ניזונות ממידע שמתקבל מבדיקות בשטח אך גם משמועות, הלשנות ופרסומי מודעות בעיתונות. "ככל שהמודעה קטנה יותר כך אנחנו חושדים יותר", נמסר ממחלקת הארנונה בעיריית נתניה. בפנייה לרשויות שונות שיגדירו מהי פעילות עסקית בחדר או בבניין מגורים נמסר בתגובה: "הרבה קלסרים בחדר, קבלת קהל, שלט חיצוני וכניסה נפרדת".
"הרשויות מתקשות להגדיר באיזה מקרים תושב מנהל עסק מביתו, ולכן עושות שימוש גורף בחיוב ארנונה לפי סיווג עסקי", מסביר עו"ד כהן. "למה אדם שעובד מביתו ומקבל קהל כפסיכיאטר ורופא יחויב בארנונה לפי סיווג עסקי, ואילו עיתונאים וסופרים שגם כן עובדים מביתם יהיו פטורים? קו הגבול מטושטש מאוד, יש הרבה שטחים אפורים והרשויות מנצלות את זה.
גורמים במחלקות הארנונה במספר רשויות לא מסתירים כי המטרה מבחינתם היא למסות כל פעילות עסקית בתעריף ארנונה של עסק, גם אם מדובר בפעילות שולית הנלווית לשימוש הנעשה בנכס לצרכי מגורים".
כך קרה לזוג המתגורר במרכז, שביקש לקיים חוג בית פעם בשבוע בביתו. לצורך כך הותקנה באחד החדרים, בשטח של כ-30 מ"ר, מכונה לייצור ועיצוב קרמיקה. לפני כשלוש שנים פנו אליהם ממחלקת הגבייה של העירייה, ואיימו עליהם בדרישת חוב בסך של 30 אלף שקל. לטענת הרשות העירונית, בני הזוג פתחו עסק לכל דבר ויש להם הכנסה נוספת מקיום חוג הבית. אם השניים שילמו עד עתה 50 שקל למ"ר ארנונה למגורים, העירייה חייבה אותם מעתה במחיר של 270 שקל למ"ר.
"בהתחלה ראינו את העניין כהזוי ממש, ולכן לא התייחסנו. מעולם לא הפעלנו עסק, לא מכרנו ולא עשינו שום דבר שהגדיל את רווחינו. בהמשך קיבלנו צווי ארנונה שהצטברו לחובות בסך של 30 אלף שקל. מה קורה לגבי בעלי נכסים שמקיימים כנסים ושיעורים בביתם, האם גם הם עושים עסק?", הם תוהים.
"הרשויות אינן מהססות לגבות חיוב ארנונה לפי סיווג עסקי בדומה לחיוב ארנונה שמשלם בעל עסק במרכז העיר או בקניון", מסביר עו"ד כהן. "בכל הקשור לחוגי בית, מדובר בשעות ספורות בשבוע, אך הרשויות נוטות לראות בזה כעסק לכל דבר. מדובר בראייה מעוותת שלא עומדת במבחני הפסיקה", דברי כהן.
בפסיקות בתי המשפט שהתקבלו לגבי נכסים תעשייתיים ומסחריים, הוחלט כי יש לסווג את הנכס בהתאם לשימוש שנעשה בו ובמקרה שמדובר במתקן רב-תכליתי יש להפריד בין חלקיו. לטענת עו"ד כהן, בהעדר אינפורמציה על פיצול סיווגים, במקרים רבים האזרח נותר חסר אונים וישלם את החוב שנכפה עליו. "אין כל סיבה כי המבחנים שנקבעו בהלכה שגובשה לא יחולו על סיווג ארנונה של בתי מגורים. מדיניות זו תייעל את מנגנון הגבייה, ויש בה כדי למנוע את מהרשויות לדרוש באופן גורף ארנונה עסקית ממשרדים ביתיים".
פטנט ושמו ארנונה: כל התרגילים היצירתיים שהעיריות עושות כדי לסחוט מכם דמי ארנונה מוגזמים
רנית נחום-הלוי
12.9.2008 / 10:05