הצרפתים מעלים את המחירים גם בבריסל

מאת  הטי ג’ודה, הראלד טריביון



ברוב המדינות הדוברות צרפתית, מתייחסים ראשי התיבות SDF לחסרי הבית (Sans Domicile Fixe). ואולם, בבריסל, ראשי התיבות הללו מתייחסים לגולים הצרפתים המתגוררים שם, שהם חסרי קשיים פיננסיים (Sans Difficultre Financi).



מערכת המסים של בלגיה מעדיפה את אלה שירשו עושר ואת כל מי שמנסה להגביל מיסוי על רווחי הון. הבלגים יודעים שהדרך המהירה ביותר לדעת מי מתכנן למכור את החברה שלו היא להסתובב על רציפי הרכבת בקו בריסל-פאריס בימי חול ולחפש צרפתים שבחרו בנסיעה הארוכה לעבודה.



כך זה קרה על רציף מספר 9 בתחנת הרכבת הצפונית (Gare du Nord) בפאריס, כאשר סוכן הרילוקיישן אוליווייר מינס פגש את השותף העסקי העתידי שלו, אדוארד מרטין. כיום הם מפעילים את חברת קה נף (Quai Neuf), שמציעה שירותי מפתח (Key Service-Turn) עבור משפחות צרפתיות אמידות שעוברות להתגורר בבריסל.



"ברוב המקרים הם מעולם לא היו בבלגיה", מספר מינס על לקוחותיו. "עורך הדין בפאריס מציע להם לעבור לבריסל. הם לא באים לשם כדי לאכול ואפל בלגי וצ'יפס. הם עוברים כדי לחסוך מס".



בריסל היא עיר בעלת ניחוחות צרפתיים ויש לה רכבת מהירה לפאריס, אבל היתרון הגדול שלה על פני מקלטי מס כמו לונדון או ז'נווה הוא מחיר הנדל"ן. "במחיר של דירה בפאריס אפשר לרכוש בית עם גינה בבריסל", מסביר מינס.



באוקלה, השכונה האלגנטית בבריסל, שמינס מתייחס אליה בבדיחות הדעת כ"סוג של גטו צרפתי", מחיר בית עם ארבעה חדרי שינה בשטח של 250 מ"ר ו-600 מ"ר של אדמה מתחיל ב-650 אלף יורו (כמיליון דולר).



בנולי-סור-סיין, פרוור של פאריס, שתושביה הצרפתים של אוקלה משווים אותו לשכונה שלהם, 630 אלף יורו שווים דירה בשטח של 75 מ"ר, בעוד שבית עם חמישה חדרי שינה דומה לזה שבאוקלה עולה 2.9 מיליון יורו.



האוכלוסייה של אוקלה, שעברה את רף ה-70 אלף בשנות ה-70, נשארה יציבה מאז, הודות לחוקי בנייה מחמירים. רוב הבתים הם מאמצע המאה ה-20, ומשקפים את ההעדפה של בריסל לגיוון ארכיטקטוני. הבית הקלאסי באוקלה הוא וילה הממוקמת בצדי הדרך, עם גנים בחלק הקדמי והאחורי של הבית. ואולם יש גם בתים מהמאה ה-19 וגם בנייני דירות מודרניים.



הפער במחירים בין בריסל לפאריס, אומרת סופי מנסון מיורס רזידנס סרץ', הוביל לכך שקונים מצרפת שילמו יותר מדי בעבור כמה בתים באוקלה והעלו את המחירים: "זה לא היה יקר עבורם, אבל זה היה יותר מדי יקר עבור בריסל".



מנסון עברה לשם מפאריס לפני שנתיים, בעקבות בעלה. היא אומרת שהיתה מאוכזבת מהשירות שקיבלה ממתווכי הנדל"ן, ולכן החליטה לפתוח סוכנות תיווך משלה.



תיירי גנוויל, מבנק אדמונד דה רוטשילד באוקלה, אומר שהיה רגע מסוים ב-2006 שבו הצרפתים עברו לבריסל. הצרפתים האמידים חששו מניצחונה של המועמדת הסוציאליסטית לנשיאות, סגולן רויאל, ומפני האיום של משטר מסים נוקשה יותר. חששותיהם היו לא מבוססים, ורויאל הפסידה לניקולה סרקוזי.



"הצרפתים שעוברים לכאן חושבים שהם הגיעו למושבה צרפתית", אומר אלן לפברה, עורך מגזין. "הם מגלים במהרה שלא כך הדבר. לוחות הזמנים שונים, המנהגים שונים, דרך החיים שונה. בלגיה אינה חלק מצרפת, זו מדינה אחרת".



לפברה עבר לבריסל כאשר מכר את תיק ההשקעות שלו במגזינים, שכללו מגזינים לסגנון חיים כמו "קוט סוד" ו"קוט אסט". הוא אומר שהמעבר נבע גם ממניעי חיסכון במס וגם מאחר שהוא ואשתו רצו שינוי בחיים.



"בבריסל אפשר לחיות ברמת חיים שבפאריס היא בלתי אפשרית", הוא אומר.



בשנה שעברה הקים הזוג מגזין חדש בשם "ז'ולייט אה ויקטור" או JV, שמכונה על ידם כ"אמנות החיים של הבלגים הצרפתים". הוא מכוון לכ-200 אלף הצרפתים החיים בבלגיה.