למעשה, מדברים קצת על מניות: משווים הפסדים, מציינים איזו מדינה ואילו תעודות סל קרסו בשיעור חד יותר, ומסכימים שכשהעשן יתפזר המניות יפרצו מעלה בחוזקה - אבל על קניית מניות כעת אף אחד אינו מדבר.
גם על נדל"ן מדברים, אבל לא משקיעים. התחושה היא שמחירי הדירות, לפחות בישראל, בשיא, ושהכיוון מכאן הוא בעיקר כלפי מטה. גם נפט, זהב וסחורות בכלל נהפכו לשיחה של אתמול. ברגע שהובן שכבר לא מדובר ברכבת לכיוון אחד בלבד, ושאפשר לאבד בשווקים האלה את התחתונים בתוך ימים בודדים, גם החלומות האלה נפלטו מהמכ"ם של המשקיעים.
מטבעות? בשוק המט"ח מתחזקת מיום ליום ההערכה שכיוון הדולר הוא כלפי מעלה, אבל כשהריבית הדולרית כה נמוכה, רק משקיעים נועזים, או כאלה שהכסף אינו שלהם, רוכשים נכסים דולריים כדי ליהנות מרווח הון מעלייה נוספת של הדולר.
מה שנותר הוא השוק הסולידי, פיקדונות ואג"ח, שבהם מתמקדים רוב המשקיעים. זהו הפתרון הפשוט והמתבקש בתקופה זו של אי ודאות ותנודתיות מטורפת. עכשיו אנחנו בעידן שבו המטרה העיקרית כבר אינה "להכות מדדים" אלא פשוט לשמור על ערך הכסף.
אבל באיזה אפיק סולידי לבחור? רוב ציבור המשקיעים בישראל נוטה לבחור בפיקדון סולידי, או בקרנות כספיות, שנהפכו ללהיט. אבל ישראל אינה המקום היחיד שבו ניתן להשקיע בפיקדון קצר, באג"ח ממשלתיות או בקרנות נאמנות אג"חיות. מכשירים כאלה ישנם בכל מדינה בעולם, וכל אחד מהם מציע תשואה אחרת, הצמדה למטבע אחר וסיכון או סיכוי אחרים לרווח הון. ומכיוון שפיזור סיכונים הוא ככל הנראה ארוחת החינם היחידה שיש לשוקי ההון להציע, בזכות האפשרות ליהנות מתשואה גבוהה יותר מבלי ליטול סיכון נוסף, יהיה זה תמים לא לשקול פיזור של התיק הסולידי גם במדינות אחרות.
אילו מדינות מעניינות? נתחיל בארה"ב. המשקיעים שם שרוצים ביטחון מתגודדים סביב אג"ח ממשלתיות, והדבר העלה מאוד את מחיריהן והוריד את התשואות שלהן לרמות שפל. על מק"מ אמריקאי ניתן לקבל כיום בקושי 1.5% עלובים לשנה. על אג"ח ל-10 שנים מקבלים 3.6% לשנה, שצריכים להתמודד גם עם אינפלציה מאמירה.
ומה עם אג"ח של פאני מיי ופרדי מאק, ענקיות המשכנתאות שהולאמו השבוע? מי שרכש אותן לפני שבוע גרף רווח הון אדיר לאחר שהממשל ההפך את אג"ח שהן הנפיקו לניירות ערך ממשלתיים. ביל גרוס, מנהל קרן האג"ח של פימקו, קרא נכון את המפה וגרף רווח של כ-1.7 מיליארד דולר. כעת, לאחר העלייה הזאת, מציעות האג"ח של פאני ופרדי לחמש שנים תשואה של 3.7% לשנה, כ-0.5% יותר מאג"ח הממשלתיות לאותו הטווח.
עוד מסלול סולידי אמריקאי כולל פיקדונות מסחריים, כלומר אג"ח קצרות טווח המונפקות על ידי בנקים או גופים מסחריים חזקים. אג"ח אלה מכונות CD (Certificate of Deposit), והן מציעות תשואה שנתית של כ-3.2% באג"ח לחצי שנה. CD לטווח של חמש שנים תיתן תשואה של 4.3% לשנה. בקיצור, הריבית נמוכה, והסיבה העיקרית להשקיע היא הסיכוי לרווח הון אם הדולר ימשיך להתחזק.
אירופה מעט יותר מעניינת. שם ניתן לקבל ריבית של 5% בגוש היורו (בפיקדונות לטווח קצר) ו-5.7% לשנה בבריטניה. אלא שבאירופה קיים חשש להפסד הון במקרה של היחלשות נוספת של היורו מול הדולר או השקל.
מי שבאמת רוצה פיזור עשוי להתעניין בכמה מדינות מתפתחות המציעות ריביות גבוהות במיוחד על פיקדונות קצרים: דרום אפריקה (12%), טורקיה (18%), ברזיל (13%), רוסיה (11%) ואפילו השכנה מדרום, מצרים (12%). התשואות האלה כמובן לא ניתנות בחינם. הן משקפות את הסיכון למשבר כלכלי במדינה שיגרור פיחות בערכי המטבעות האלה. למרות זאת, הניסיון של העשור האחרון מראה שמטבעות שמשולמת תמורתם ריבית גבוהה דווקא עולים לאורך זמן. השקעה שמפוזרת היטב בכמה מטבעות כאלה, כחלק לא גדול מתיק ההשקעות, יכולה להיחשב לבעלת סיכון סביר.
ואיפה ישראל בסיפור? ובכן, עם ריבית קצרה של 4.2% במק"מ לשלושה חודשים, ישראל נראית כמקום השקעה לא רע גם לאחר השוואה עולמית, בלי סיכוני מטבע ובלי דאגות מיותרות.
-
להכות את המדד
מטרת העל של המשקיע: להשיג תשואה גבוהה יותר ממדד השוואה מסוים. לדוגמה, מי שמשקיע במניות בבורסת תל אביב שואף להשיג תשואה גבוהה יותר ממדדי ת"א 25 ות"א 100.
האם לקנות אג"ח של פאני ופרדי?
איתן אבריאל
14.9.2008 / 11:40