מאז ומתמיד סבל מורן, אחד מיזמי ההיי-טק המעניינים הפועלים כיום בתעשייה, מיחסי ציבור מפוצלים. בחו"ל נפרשים בפניו שטיחים אדומים שכוללים פרסים וסיקור עיתונאי אוהד. באחרונה פורסמה בסי.אן.אן כתבה שהכתירה את מודו, המיזם החדש שלו, בתואר המחייב - הדבר הגדול הבא.
מורן כנראה לא יקבל כותרת כזו בערוץ 2. הציבור, התקשורת ואנשים לא מעטים מן התעשייה מדברים וכותבים עליו, אבל גם מחכים לו בפינה. "אז הצליח פעם אחת - מי אומר שיצליח שוב?", "השקעה מסוכנת בתחום רווי", "נחכה ונראה, ולא בטוח שנראה דברים טובים" - אלה רק חלק מן ההתייחסויות שניתן לשמוע בכל שיחה, והן מלוות בסופרלטיווים כמעט מרושעים כמו "גאדג'ט מיותר" או "משחק ילדים".
לשאלה אם הדברים האלה משפיעים עליו יש לו תשובה מוכנה. "אני אדם שחושב אחרת", הוא אומר, "הראש שלי פועל באופן שונה כבר 53 שנה. בשנים האלה הספקתי להתרגל. כשהכרזנו על הדיסק און קי צנחה המניה שלנו ב-10%. כיסחו לנו את הצורה. אנשים אמרו: "מי צריך את זה? יש פלופי ב-30 סנט, אפשר להשתמש במיילים". אני אמרתי בסדר, לא כולם יתפעלו תמיד מהרעיונות החדשניים שלי, אבל מדובר בשוק עצום. אני לא אגרוף את כולו, חלק קטן ממנו יספיק. זה גם מה שאני אומר היום לכל הספקנים: שוק הסלולר העולמי מורכב מ-1.3 מיליארד מכשירים. אני לא רוצה את כולו, רק 2 אחוזים ממנו. זה לגמרי יספיק".
לא ברור אם מוטו החדשנות של מורן נגזר מאופן חשיבתו השונה, ממוחו הקודח, מניסיון חייו ההיי-טקי והאישי, ואולי מכולם. "חדשנות" הוא מגדיר, "פירושה לעשות את מה שלא נעשה עדיין, ומה שחלק גדול מהאנשים חושבים שאי אפשר לעשות".
השוק שבע מחידושים והמצאות שלא הוכיחו את עצמם, ומלא במשקיעים שמחפשים את הכסף המובטח. ניסיונות קודמים ליצור סלולר כחול לבן, אלפהסל (מקבוצת אמבלייז של אלי רייפמן), טלפון (M5) ו-IXI מובייל (שבאחרונה פיטרה 25% מעובדיה ונטשה את השוק האמריקאי) לא התרוממו.
"בניגוד ליזמים טכנולוגיים אחרים שגייסו הון והפסידו אותו בהמשך, לי כבר יש רקורד מוכח", אומר מורן, "מי שהשקיע אצלי, הרוויח במהלך השנים הרבה מאוד כסף".
המחלוקת הגדולה בין מאמיני מורן למבקריו נוגעת לחזון הטכנולוגי של מודו: האם בני אדם מעדיפים טלפון שיש בו הכל - מורן אומר שבעתיד יתחרה המודו באייפון - או טלפון שניתן להלביש עליו אביזרים שונים, כך שבבוקר, בזכות מקלדת מיוחדת, יתאים להקלדה במשרד ובערב יהיה קומפקטי ונוח לריצת ג'וגינג. "שוק הסלולר הוא עולם מגוון מאוד. יש כאלה שרוצים טלפון עם שתי פקודות, יש שמחליפים מכשיר רק כי נוסף לו פיצ'ר חדש ויש עולם שלם של אנשים שנמצא באמצע - שרוצים להחליף ולעדכן את מכשיר הסלולר שלהם בקלות. אנחנו פונים לאותם אנשים שמחפשים לחדש ולשנות.
"לטלפון הבסיס שלנו יש את רוב הפיצ'רים שיש בטלפונים אחרים: מצלמה, נגן MP3, הודעות מולטימדיה, אי-מיילים, אבל גם תוספות שמתאימות לריצת הג'וגינג שלך או למסיבה".
מורן לא מבין את הביקורת שנוגעת ליוקר האביזרים הנלווים - המייטים - שמתחברים לסלולרי של מודו. "שעון מעורר שמתחבר למודו לא יעלה 200 דולר, אלא 30 דולר. אף אחד גם לא מחייב לרכוש את כל האביזרים. זה היופי שבעניין, החופש לבחור".
אופן הפיתוח של המודו חדשני לדבריו כמו המכשיר עצמו. "באחרונה הקמנו מרכז פיתוח בקוריאה, מרכז עולמי לעיצוב סלולר" הוא אומר "לכאורה צעד מטורף, הרי אף חברה ישראלית אחרת לא עשתה את זה. זו חדשנות".
האם מישראל באמת יכולה לצאת הבשורה הסלולרית החדשה?
"ברור. אם זה קרה בפינלנד, מקום בו אי אפשר לצאת החוצה חצי מימות השנה, למה שזה לא יקרה גם כאן?"
חדשנות גם בחיים הפרטיים
אחת התכונות החזקות של מורן היא יכולתו למוסס התנגדויות תוך שימוש בקסם אישי רב. טכניקה אחת היא לדבר על עצמו בפתיחות. כך למשל מתגלה במהלך הראיון שהראש של מורן חושב אחרת גם בחייו האישיים.
אשתו החוזרת בתשובה מוגדרת כיום כחרדית. לזוג ארבעה ילדים: "הגדולה חילונית לחלוטין, הקטן הולך עם פיאות, והשניים האחרים באמצע", הוא מספר.
המידע הזה שופך אור אישי ומעניין שמבהיר כי אופן החשיבה השונה של מורן לא מסתיים בגבולות המשרד.
טכניקה אחרת, אולי החשובה שבהן, היא היצטנעות. "כל אדם בחברה הזו טוב ממני, "הוא אומר. "אני לא אדם צנוע, אבל כשאני מדבר עם הפיתוח אני לא מבין חצי ממה שהם אומרים". בשלב מסוים נכנסת עובדת בכירה. "היא ענקית", הוא מתמוגג, והיא מחייכת.
גם כשמדובר בחשיפה לתקשורת אין לו שום בעיה לפנות מקום. בתעשייה שבה האגו מדבר חזק וכל מפגש מתוקשר עשוי למתג קריירה עתידית, נוח למורן לשלוח לכתבה בסי.אן.אן. את העובדים הכפופים לו. "הם מדברים הרבה יותר טוב ממני", הוא אומר, "מה הבעיה?". כל סטודנט שנה א' לפסיכולוגיה יוכל להסביר בקלות כמה ביטחון עצמי נדרש מאדם שמתנהל בדרך הזו.
אחד מכללי הניהול בהם הוא דבק הגיע מספר ניהול בסיסי וישן בשם, מנהל בדקה (one minute manager). "הספר הזה לימד אותי שמנהל צריך לשבח כל הזמן", הוא אומר, "צריך להמציא סיבות כדי לשבח. מצד שני אסור לשמור בבטן כלום, אם יש על מה להעיר אז מעירים. המשוב צריך לזרום באופן שוטף, קבוע ומיידי. אני חי את נושא הפידבק בצורה מטורפת".
החדר שלו, אולי אחד מסימני הסטטוס הבולטים, רחוק מלהיות לשכה. הוא קטן, נטול חלון, בסיסי במיוחד. באחד משלבי הראיון הוא מתבקש להצביע על חולשותיו ועונה "אני חרא של סיילז-מן (איש מכירות)".
ההצטנעות האינטנסיווית וחלוקת התשבוחות מעלות את השאלה המתבקשת: האם מדובר בפוזה, או בהתנהלות אמיתית. תשובה מסוימת ניתן למצוא בסקר שביעות רצון חיצוני שנערך בחברה לא מכבר. הסקר קובע כי 85% מעובדי מודו מגלים נאמנות גבוהה במיוחד למקום עבודתם, ומוכנים לעבוד קשה עבורו. הממוצע בארגון נורמלי בישראל ובעולם הוא 45%-50%.
מול המספר הגבוה יש לזכור שמדובר בחברה צעירה במיוחד (בת 18 חודשים), שעוד לא סובלת ממשקעי עבר פנימיים וחיצוניים. מורן טוען שמספרים דומים הוא מכיר מהחברה הקודמת שלו - אם סיסטמס.
איך זה קורה? במהלך השנים הפך מורן למנהל ששמו הנרדף הוא העצמה וטיפוח. אצל העובדות הבכירות של מורן - "אני מטפח גם המון גברים, שאף אחד לא יבין לא נכון" - דוגמת דנה גרוס, ציפי עוזר-ערמון, רונית מאור ונטלי קרמר - מנהלות שהגיעו גבוה תחת חסותו, נזקפות לו זכויות רבות.
הוא לא יהסס לקדם גם אנשים צעירים מאוד או נטולי ניסיון. הקריטריונים כמעט קלישאיים: "אדם מוכשר, חכם, בעלת יכולת למידה, פתוח, יצירתי, לא בהכרח ברמת יכולת ההמצאה, אלא בראיית העולם והתפקיד, מלא התלהבות ומתאים לרוח החברה", הוא אומר.
לא שזה פשוט. את המסננת המורנית קשה מאוד לעבור. בששת החודשים האחרונים, למשל, הוא מחפש סמנכ"ל מכירות. כ-50 איש, מבכירי התעשייה בארץ ובחו"ל, מתמודדים על המשרה. מורן עוד לא מצא את האדם הנכון.
כמו ג'ק וולש
מי שמצליח לעבור את המשוכה מקבל ממנו זוג כתפיים רחבות והרבה עזרה ואימון. "התפקיד הבסיסי של מנכ"ל הוא לדעת לבחור את האנשים הטובים ביותר לחברה שלו ולפתח אותם", הוא אומר. "זו החוכמה הגדולה מכולן".
לדבריו, האדם השני בחשיבות בחברה היא סמנכ"לית משאבי האנוש. "למדתי את זה מג'ק וולש", הוא אומר, ומחפש באחד מספריו את הציטוט המדויק. "ברוב הארגונים חושבים שהמוצר חשוב, הטכנולוגיה, הכספים, שירות הלקוחות. כיוון שהסעיף הראשון בחזון החברה הוא people first - אנשים לפני הכל, ברור לי שסמנכ"ל משאבי האנוש הרבה יותר חשוב מהרבה תפקידים אחרים". בסוגריים הוא מספר איך אחד המועמדים לתפקיד סמנכ"ל המכירות לא היה מוכן לקבל את העובדה שהוא אינו מספר שתיים מוצהר, ועל כך נפרדו הדרכים.
למרות המסננת ההדוקה, גם מורן טועה. כשהוא מתאכזב מעובד אותו טיפח, הוא לא ישן את שלוש השעות הרגילות, של לילותיו הקצרים ממילא.
מוסר השכל ניהולי חשוב הוא למד על בשרו כשיותר מאדם אחד שטופח, וקודם באופן מטאורי, איבד את הראש והפך לשיכור כוח: "למדתי ללוות יותר צמוד" הוא אומר "להיזהר באמירות המחמיאות, להמשיך לטפח אבל לא בזינוק, אלא מתוך מודעות ובהדרגה".
לעתים דווקא מהדברים הקטנים ניתן להבין דברים גדולים על המנהל ועל הארגון. במקרה של מודו מדובר ב-Something, מסר מיילי קצר שמורן שולח לעובדיו בכל יום ראשון. טור מספר 164 נשלח בשבוע שעבר:
"ברלין מדהימה. ירוקה. פורחת. שוקקת חיים. כאילו לא היתה מלחמת עולם שנייה. בדרך חזרה מהתערוכה למלון הצעתי לעבור במוזיאון השואה המפורסם. כשיצאנו שאלתי מישהו מהחבר'ה מה הוא מרגיש. התשובה: כעס.
"אפשר להבין ולהזדהות עם הכעס הזה, אך כל שאני הרגשתי שם זה שאני פה בשביל לייצג את כל ה-6 מיליונים האלה, שאני צריך לעשות מודו מדהים כזה, שלא יהיה גרמני אחד או פולני אחד או אוקראיני אחד שלא ישמע על מודו מישראל. זהו. רציתי לחלוק איתכם".
הניסיון להבין מה צופן למורן העתיד הרחוק מעלה תשובה פסקנית "אני אהיה במודו עוד הרבה זמן", הוא אומר, " אבל זו החברה האחרונה שאני מקים. לא עוד".
nihul@themarker.com
טלפון מותאם לסיטואציות שונות
>> על המודו, מכשיר טלפון קטן ובסיסי אותו ניתן להכניס לתוך מנשאים שונים - ג'קטים - שיהפכו אותו לנוח וקל לנשיאה בסיטואציות שונות כמו ריצה או מסיבה וייתנו לו פיצ'רים נוספים, חשב מורן כבר בחברת אם סיסטמס, אלא שדחיפות הפעילות השוטפת דחקה את הרעיון לסוף רשימת המטלות.
כשנמכרה החברה ב-2006 לסנדיסק קנה את הרעיון שלו-עצמו תמורת 10% מהבעלות. בהמשך השקיעה בו סנדיסק 5 מיליון דולר נוספים.
מודו הוקמה בפברואר 2007 ומעסיקה כיום 170 עובדים. עד כה גייסה החברה כ-120 מיליון דולר. ייצור המכשירים, הג'אקטים והמייטים (סוג אחר של מכשירים בהם ישתלב המודו, למשל, מסגרת דיגיטלית לתמונות, או פאנל רדיו-דיסק, השולף מוסיקה מן המודו ומנגן אותה במכונית) יחל באוקטובר, ומכירה ראשונה צפויה בפברואר 2009. מורן מצפה כי בתום השנה הראשונה יהיה מחזור המכירות של החברה 100 מיליון דולר.
דב מורן: "מודו היא החברה האחרונה שאני מקים"
גיא גרימלנד
15.9.2008 / 9:08