פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בועות מתפוצצות בהדרגה

      ליהמן ברדרס הוא עוד חייל במשחק הדומינו הענקי של הבנקים בארה"ב - זה שהחל לפני 5 שנים בעידוד הממשל ומסתיים כבר כמה חודשים

      הכותרות אמנם מבשרות על זעזוע בשווקים, אך חייבים להודות שעם כל הזעזוע, הפתעה של ממש אין כאן. ליהמן ברדרס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב, הודיע היום כי יכריז על פשיטת רגל. מדובר בעוד חוליה בשרשרת הקורבנות של משבר האשראי האמריקאי הנותן את אותותיו בעוצמה רבה כבר כמה חודשים, בארצות הברית ובעולם כולו. אחרי שבשבוע שעבר פירסם הבנק את ההפסד הרבעוני הגדול בתולדותיו - 3.9 מיליארד דולר - ומנייתו צנחה בכ-70%, אף אחד לא חשב שיהיה סוף טוב לסיפור הזה.

      נכון, עד הרגע האחרון פיעמה במשקיעים, ובאזרחי ארה"ב בכלל, התקווה שאחת משתי אפשרויות תתגשם – הממשל האמריקאי יפגין שוב אחריות (או דואליות מתמיהה, תלוי את מי שואלים) ויפרוש את חסותו על הבנק הקורס, כפי שעשה כבר עם שלושה בנקים בעת האחרונה, או שיימצא קונה שיהיה מוכן לקחת על עצמו את נכסיו המעורערים של הבנק ולהציל אותו מפשיטת רגל. ואולם שתי האופציות נגנזו, וליהמן ברדרס מצא עצמו בודד במערכה.

      למעשה, אין זה מדויק לומר שליהמן נותר לבדו. בנק בסדר גודל שכזה לא קורס לבד; הוא לוקח איתו עוד הרבה מאוד גופים ואנשים, כל הדרך למטה. בהודעה שפירסם הבנק, המעסיק כ-25 אלף עובדים ברחבי העולם, 25 מתוכם בישראל, נמסר כי הבנק מבקש להגן על נכסיו ולמקסם את ערכו. אבל המציאות העגומה היא שליהמן שקוע בחובות של 613 מיליארד דולר, בעקבות השקעותיו בשוק הסאבפריים המתפורר.

      תאוות משכנתאות והיעדר מידתיות

      אז איך הגיע ליהמן ברדרס, בנק ותיק ומבוסס עם מוניטין מפוארים, למצב ביש שכזה? למרבה הצער, אין כאן בשורה חדשה: ליהמן נפל לאותו פח בדיוק אליו נפלו בר סטרנס, אינדימאק, פאני מיי, פרדי מאק ומריל לינץ'. גם הוא התחיל, לפני כ-5 שנים, לקחת חלק בניפוח בועת הנדל"ן האמריקאית, זו שעתה מתפוצצת להם ולנו בפנים.

      מחירי הנדל"ן הנמוכים הזרימו ביקושים אדירים וחסרי פרופורציה לשוק, והבנקים – שמידתיות היא כנראה התכונה הבולטת ביותר בהיעדרה אצלם – שיתפו פעולה ברצון עם תאוות המשכנתאות של הציבור. כך החל לשגשג שוק משכנתאות הסאבפריים - הלוואות הניתנות ללווים עם אמצעים מצומצמים ביותר, בריבית גבוהה יותר. הבעיה במשכנתאות אלה היא העובדה שהריבית ההתחלתית נמוכה, ובהדרגה היא עולה; ככל שהריבית עולה, כך גדלה התשואה עבור המשקיעים, וקטנה יכולת החזר החוב של הלווים.

      הבעיה החריפה כאשר הבנקים מכרו למשקיעים ניירות ערך שהיו מבוססים על החזרי המשכנתאות. כל ההשקעות הללו היו, כמובן, מסוכנות ביותר: תשואות גבוהות מגיעות כמעט תמיד עם סיכון גבוה. אך מתווי המדיניות האמריקאים נלכדו בשאננות שנשענה על האקסיומה שלפיה מחירי הבתים בארה"ב לא נופלים. כשהתחוור כי בעלי הבתים לא יכולים להחזיר את המשכנתא שנטלו - זו שמראש לא יכלו להרשות לעצמם - הבנקים נשארו עם חובות לבעלי האג"ח שקנו מהם הבטחות גדולות.

      אחד הבנקים הללו היה בר סטרנס, מהשחקנים הגדולים בתחום ניירות ערך מגובים משכנתאות בוול סטריט, שסיפק קווי אשראי נדיבים לחברות משכנתאות סאבפריים. במארס האחרון נחלץ הבנק הפדרלי להצלתו של בר סטרנס, רק שבאותה עת איש לא ידע שבהמשך יבוא תורם גם של הבנקים אינדימאק, פאני מיי ופרדי מאק להזדקק לעזרת הממשל, ובעקבותיהם גם מריל לינץ' וליהמן ברדרס. ברגע שהחלו הספקולציות והחשדות, לפיהן הבנקים נקלעו לבעיות נזילות ואינם מסוגלים לגייס את ההון הדרוש לפעילותם, המניות צנחו וכבר לא היתה דרך חזרה. זה לא שלפני כן מצבם של הבנקים הללו היה טוב: הוא היה אנוש, אבל תחת הפסאדה של "עסקים כרגיל".

      הממשל תרם את חלקו

      בהצגה הזו השתתפו לא רק הבנקים האמריקאיים, כי אם גם הממשל, שאיפשר להם לצבור גירעונות עצומים. צריכת האשראי המוגברת בשנים האחרונות נעשתה בחסות הממשל האמריקאי והבנק הפדרלי. החברות חילקו כסף לכל דורש, השוק פרח, המחירים נסקו וחוזר חלילה. אף אחד לא עצר בזמן כדי להתריע שמה שקורה חייב להיפסק בשלב מסוים, ושהדרך למטה תהיה הרבה פחות נעימה.

      ההצלה של פאני ופרדי, שנועדה למנוע מפולת פיננסית רחבת היקף, הותירה עננה כבדה מעל שוק הפיננסים האמריקאי וחששות ממשיים של המשקיעים מתיבות פנדורה נוספות שהמתינו במאזנים של הבנקים הגדולים. המצב שנוצר, של אובדן אמון בשוק הפיננסי ובמניותיו, לא הותיר תקוות גדולות לבנקים כמו מריל לינץ' וליהמן ברדרס.

      גם מי שלא הסתבך בהלוואות משכנתא מסוכנות חש את המשבר על בשרו. אינפלציה, אבטלה, מחירי אנרגיה מאמירים וירידה דרמטית בצריכה. במקביל התפשט גל של עיקולי בתים שרוכשיהם לא עמדו בהחזרי המשכנתא, מה שלא תרם למורל הכלכלי הירוד. מחירי הנדל"ן בארה"ב - וגם בבריטניה, בעקבותיה – צנחו לשפל חסר תקדים, והדולר צנח מול המטבעות המובילים. הצטברות הנתונים הללו מורידה בעקביות את המדדים בוול סטריט, שבתורם מקדיחים את תבשיל הבאושים המעגלי הזה.

      אז למה הקריסה של ליהמן מזעזעת כל כך? כנראה משום שאחרי מבצע החילוץ הפיננסי והשנוי במחלוקת של פאני מיי ופרדי מאק, קיוו בארה"ב ובעולם כולו שהיה זה אקורד הסיום של קרב המאסף, ושמעתה תוכל הכלכלה האמריקאית לעסוק בליקוק הפצעים, שיקום ורכישה מחדש של אמון המשקיעים והשווקים. למרות הביקורת החריפה על העלות הכבדה של הצלת בנקי המשכנתאות הקורסים – שתגיע למאות מיליארדי דולרים, על-פי הערכה, כולם מכספי משלמי המסים האמריקאים – הרבה פחות נעים לראות בנק קורס.

      במהלך סוף השבוע ניסו ראשי הבנק המרכזי האמריקאי לגבש הסדר שיציל את ליהמן ברדרס, אך אף בנק לא היה מוכן להכניס עצמו למיטה החולה הזו. ליהמן לא מצא משקיע או קונה, והבוקר הודיע כי יגיש בקשה לפשיטת רגל – המכונה בארה"ב צ'פטר 11. מכיוון שלליהמן מצבת נכסים גדולה הצמודה לשוק הנדל"ן, בניירות ערך צמודים לשוק ולנגזרותיו, הוא איבד לגמרי את אמון המשקיעים.

      זהו אפקט הדומינו של קריסת שוק הנדל"ן בארה"ב. הרוכשים הפוטנציאליים שלו רצו לקבל מהבנק המרכזי בטחונות כנגד הסיכון שיקחו, אך בניגוד לניסיון הקודם עם בנקים קורסים, הממשל לא היה מוכן להסתכן בהוצאת דולר אחד מכיסו.
      ייתכן שהסיבה היא הביקורת הקשה על מבצע החילוץ של פאני ופרדי, ייתכן כי הממשל מאמין כי המערכת הפיננסית כבר מחוסנת מפני קריסה של בנק נוסף ותעמוד באתגר. כך או כך, לליהמן ימונה עתה מפרק שינסה למכור את הבנק בחתיכות. מניות הבנק כבר נחשבות להסטוריה, לאחר שאיבדו כ-90% מערכן, וכנראה שעד מהרה יהיה זה גורלו של כל המוסד המפואר הזה.

      מריל לינץ', לעומתו, הצליח להינצל בעור שיניו משקיעה לתהום הנשיה, כשבנק אוף אמריקה החליט לרכוש אותו תמורת 50 מיליארד דולר. המיזוג ייצור את הגוף הפיננסי הגדול בעולם וימנע, ככל הנראה, מהבנק השלישי בגודלו בארה"ב להיכנס לפשיטת רגל גם כן.

      השאלה הגדולה עכשיו היא אם ההימור של משרד האוצר האמריקאי יוכיח את עצמו, והמערכת הפיננסית תספוג את הנפילה של ליהמן ברדרס. אם ההימור יצליח, תהיה זו חוויה מחשלת שתעניק זריקת עידוד לכלכלה הגלובלית. אם לא, הנזק עלול להיות אדיר. הימים והשבועות הקרובים יקבעו לאיזה כיוון תיטה ההסטוריה.