פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ככה נוצרת הסטוריה

      אדם קם בבוקר ומגלה שכל האמיתות שאליהן התרגל כל השנים אינן נכונות עוד. ובכלכלה גלובלית, זה נכון לגבי הרבה מאוד בני אדם

      אדם קם בבוקר, ומגלה ששניים מחמשת בנקי ההשקעות הגדולים של וול סטריט נעלמו במהלך הלילה. ליהמן ברדרס קרס, ומריל לינץ' נמכר לבנק אוף אמריקה ואיבד את עצמאותו. בנקי ההשקעות, חברות הברוקרים אם תרצו, הם ישותה של וול סטריט. הם וול סטריט, וול סטריט זה הם - וכך הם פני הדברים כבר יותר מ-100 שנה.

      עד חצי השנה האחרונה. פתאום בר סטרנס נמחק, ליהמן ברדרס נמחק, מריל לינץ' נמכר, ומי נשאר? גולדמן סאקס ומורגן סטנלי. הם לבדם יוצקים עדיין משמעות לשם "וול סטריט".

      אדם קם בבוקר, ומגלה שחברת הביטוח הגדולה בעולם - שבתוך יום איבדה את תוארה כחברת הביטוח הגדולה בעולם - פנתה לבנק המרכזי האמריקאי בבקשה לקבל הלוואת חירום של 40 מיליארד דולר. רגע, לא התבלבלנו קצת? ממתי הפד האמריקאי מסייע לחברות ביטוח? הרי כל ישותו של הפד היא להיות "מלווה אחרון" לבנקים. בנקים מסחריים, בנקי השקעות, לא חשוב - העיקר בנקים. מה פתאום חברות ביטוח? ועוד חברת הביטוח הגדולה בעולם?

      אדם קם בבוקר ומגלה שכל האמיתות שאליהן התרגל כל השנים פשוט אינן נכונות עוד. הפד כבר אינו מלווה לשעת חירום לבנקים בלבד - אלא לכל חברה שהיא גדולה מספיק כך שערעור יציבותה עלול לזרוע עוד בהלה ציבורית. וול סטריט, במתכונתו ההיסטורית המוכרת, כבר אינו קיים יותר.

      אפילו הבנקים המסחריים האמריקאיים הגדולים - סיטי בנק, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, בנק אוף אמריקה - הם כבר לא מה שהיו. כמעט כולם שקועים בהפסדים כאלה ואחרים כתוצאה מקריסת שוק המשכנתאות. היציבות של חלקם, כמו זו של סיטיבנק, כבר הועמדה בסימן שאלה. היותר יציבים בהם, כמו ג'יי.פי מורגן-צ'ייס או בנק אוף אמריקה, כבר התמלאו ברכישות של בנקים למשכנתאות ובנקי השקעות שקרסו. הסיכוי שיוכלו לקנות עוד בנקים שיקרסו - וכרגע, זו אפשרות שנראית סבירה ביותר - קטן מאוד, מה שהופך את מצב המערכת הפיננסית האמריקאית לרגיש במיוחד.

      אם חס וחלילה אחד מענקי הבנקאות יתחיל להתנדנד, אין אף בנק גדול אחר בסביבה שיוכל לחלץ אותו. אולי הבנק מספר שש ברשימה האמריקאית, בנק וולס פארגו ממערב ארה"ב, הוא היחיד שעוד יכול לקנות כאן משהו. בתנאי שהבנק השמרני, שהוא היחיד שהתרחק כמו מאש מעיסוק בבנקאות השקעות ולכן לא נכווה במפולת הנוכחית, יסכים לעשות זאת.

      לקחי שנות ה-30 נלמדו

      אדם קם בבוקר, ופתאום נזכר מחדש בערגה בג'ון מיינרד קיינס, במעורבות ממשלתית בכלכלה, בחוק גלאס-סטיגל - שנחקק ב-1933 ואסר על בנקים מסחריים לעסוק בבנקאות השקעות, וזאת עד לביטולו ב-1999. אדם קם ונזכר בכל הלקחים שהופקו בעקבות השפל הגדול של שנות ה-30: אותם לקחים שכבר נשכחו (חוק גלאס-סטיגל), ובדיעבד חבל שכך. וגם אותם לקחים שלא נשכחו, ושבגללם אמורה היתה המערכת הכלכלית והפיננסית של המערב להיות חסינה בפני משבר בסדר גודל של שנות ה-30.

      80 שנה חלפו מאז קם קיינס והזכיר לכולם ש"בטווח הארוך כולם מתים" - ולכן אל לה למדינה להמתין עד שבטווח הארוך השווקים יחזרו ויתאזנו, אלא חובתה להתערב בשווקים ולהביא באופן פעיל לאיזונם המיידי. עוסק מדע הכלכלה בניסיון להשתכלל, להשתפר, להפיק לקחים. הכל, ובלבד שקריסה כלכלית כדוגמת זו של השפל הכלכלי הגדול לא תחזור.

      אז, מה שהתחיל כמפולת של הבורסה ב-1929, התגלגל לקריסת מערכת הבנקאות האמריקאית, בין השאר מפני שהמפקחים עמדו מנגד ולא עשו דבר - בהאמינם כי "בטווח הארוך השווקים יתאזנו לבד". התוצאה היתה שואה כלכלית שלא נראתה כמותה: נפילה של 60% בתוצר האמריקאי, אבטלה של 25%, צניחה של עשרות אחוזים במחירי התבואות, מיליוני אמריקנים שמצאו עצמם עומדים בתור לחלוקת מזון. בעולם הגלובלי רק למחצה ששרר אז, המשבר האמריקאי היה כל כך חמור עד שהוא הדביק במהירות את שאר העולם - ובעקיפין הביא לעליית הנאציזם ולפרוץ מלחמת העולם השנייה.

      כל קובעי המדיניות הכלכליות מאז ועד עתה, נשבעו שכדבר הזה לא יהיה שנית. כולם שיננו מאז מדי בוקר את לקחי המשבר ואת לקחי הטעויות שנעשו אז. ההתערבות האגרסיווית של הפד האמריקאי בנפילות בשווקים עתה (החילוץ של בר סטרנס), וההתערבות של האוצר האמריקאי לפני שבוע (החילוץ של פאני מיי ופרדי מאק) - כל אלה הם הד של אותם לקחים, ושל ניסיון אמיץ של המפקחים ושל המדינה לעצור את המשבר בעודו באבו.

      רק שעד כה - עיניכם הרואות את הנפילה של ליהמן ברדרס, המכירה של מריל לינץ' והמצוקה של AIG - זה לא עוזר. האוצר האמריקאי השתמש כבר בנשק יום הדין שלו, והקציב 200 מיליארד דולר לחילוץ פאני ופרדי בניסיון להרגיע את השווקים, רק שהשווקים אינם נרגעים. לקחי שנות ה-30 מיושמים במלוא הקצב, רק שהתוצאות אינן כמצופה.

      לאיש אין מושג מה יקרה

      מה זה אומר? בכנות, אין לנו מושג. בכנות, אין כנראה לאיש בעולם מושג. אף אחד מעולם לא ראה כדבר הזה - זוהי, ללא ספק, היסטוריה בהתהוותה. איפה ההיסטוריה תיעצר? זאת השאלה הגדולה עכשיו. כל זמן שהצונאמי מכה במגזר הפיננסי ותו לא, דיינו. המערכת הפיננסית יכולה לעבור את התיקונים שלה. מה שחשוב כרגע הוא שהגלים לא יעברו אל הכלכלה הריאלית. היציבות של הבנקים המסחריים הגדולים בארה"ב, ובעקבותיהם היציבות של הכלכלה האמריקאית - זו שאלת המפתח.

      העולם כיום הוא גלובלי לאין שיעור מזה שהיה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הדבקה במיתון כלכלי לפיכך, עלולה להיות מהירה ומסוכנת בהרבה מבעבר. גם לנוכח מוקדי כוח כלכליים חדשים שצמחו מאז לצדה של ארה"ב - יפן, סין, הגוש האירופי - אין ספק שהמרכזיות של הכלכלה האמריקאית היא כזו שכולם צריכים לחשוש מהשלכות המשבר הזה. בתוכם גם מדינת ישראל הקטנה, שתלויה כל כולה בסחר החוץ שלה.