קדימה מחליטה אם לבחור נסיכה או חייל

לפני כשנתיים, לאחר שהוקמה ממשלת אולמרט קיבלו שניים משריה, כל אחד בנפרד, החלטה אסטרטגית לקראת התמודדות עתידית: שרת החוץ, ציפי לבני, החליטה להתמקד בניהול המו"מ המדיני לצד טיפוח ועיצוב דמותה בתקשורת. היא זנחה את העיסוק המפלגתי, התרחקה מהשטח, מהעסקנים ומהפוקדים לטובת הכתבים המדיניים ובני שיחה הפלשתינאים. כשרת חוץ ממילא לא היה לה מה לחלק למחפשי הג'ובים. היא בנתה את עצמה כ'גברת ניקיון', כאנטי-תזה לאהוד אולמרט. הציבור קנה את הדימוי הזה. ככל שסדר היום השחיתותי השתלט עלינו - מעמדה של לבני הלך והתחזק.



שר התחבורה, שאול מופז, קיבל החלטה הפוכה: הוא בחר לצעוד בנתיב המפלגתי וחרש חריש עמוק את הסניפים. בשיטתיות של חייל מצטיין הוא פקד אותם מדי שבוע. אין פעיל מרכזי שהוא אינו מכיר אישית, אין קבלן קולות שבביתו הוא לא ביקר, אין ראש עיר גדולה שלא אומץ בחום על ידו. משרד התחבורה הוא משרד עמוס בכיבודים ומינויים ומופז כיבד ומינה. הוא סלל כבישים, התקין רמזורים ובנה גשרים בכפרים ובערים. בעיניו, הוא לא פחות "נקי" מלבני. הבעיה, כפי שהוא רואה זאת, היא התקשורת שהלכה שבי אחריה.



לסיכום בקצרה של מסע הבחירות לפריימריז, אפשר לומר כי הקמפיין של לבני היה ממוקד יותר, וחף יחסית מטעויות. היא דיברה הרבה אך לא אמרה הרבה, בעוד שמופז ירה לכל הכיוונים: הוא עירער על כישוריה, על יכולותיה, על ניסיונה המועט. מופז לקח הימור גדול כשהלך על "קמפיין נגטיווי" נגד לבני. הטקטיקה הפינקלשטיינית עובדת לא רע בבחירות כלליות של מפלגה נגד מפלגה, אבל כשמדובר בבחירות פנים מפלגתיות, השמצות עלולות להפוך לבומרנג.



כל כך הרבה נכתב על ההבדל בין שני המועמדים המובילים. היא נסיכה, הוא חייל פשוט, חפ"ש, שכלום לא בא לו בחיים בקלות, שתמיד זילזלו בו ולא התייחסו אליו כערכו. הוא ביטחוניסט בהווייתו, היא בזה לתרבות שגורסת שרק גנרלים בדימוס יכולים לעמוד בראש מדינה. בחיים הוא מתגלה כאדם נעים יותר, פתוח יותר וחם יותר מכפי שהוא עובר בתקשורת. היא נוטה לנוקשות ולצינה. אם הוא ייבחר היא עשויה לפרוש. אם היא תיבחר, הוא ישאף להיות שר חוץ בממשלתה. מי שייבחר יפתח כבר מחר בפעילות נמרצת בניסיון להקים ממשלה חדשה.



ימים לא רבים יחלפו עד שיתברר אם תוקם כאן ממשלה חדשה באוקטובר, או שנלך לבחירות בפברואר-מארס 2009. בתסריט השני, אולמרט יהיה אתנו עד להקמתה של ממשלה חדשה, במארס, אפריל או אפילו מאי. התופעה הזו תיצור כאן מציאות פוליטית מסובכת שבה מפלגת השלטון תהיה בעלת שני ראשים: יו"ר, וראש ממשלה. כזה - עוד לא היה לנו.