ישראל - ספינה בים סוער

בשנה האחרונה אנחנו עדים למשבר עמוק בשוק הכספים האמריקאי, הנובע משפל מתמשך בשוק הנדל"ן שם. לפני מספר שנים בתי ההשקעות ובנקים להשקעות בארה"ב גילו מכשיר פיננסי חדש – איגוח של משכנתאות (Mortgage Based Securities), שפירושו קניית משכנתאות שקיבלו דיירים על בתיהם מבנקים מסחריים ובנקים למשכנתאות ע"י בתי ההשקעות הגדולים במחיר נמוך מהיקף ההלוואה, כאשר אמצעי התשלום היה הנפקת אג"ח בבורסה.

בתי ההשקעות הגדולים (מריל לינץ', ליהמן ברדרס ואחרים) לקחו את הסיכון שבאי פירעון המשכנתא עליהם, ובתמורה קנו כאמור את המשכנתאות בסכום נמוך מסכומי ההלוואות. האג"ח שהנפיקו נשאו ריבית נמוכה מריבית המשכנתאות, וזה היה המרווח עליו בנו את המכשיר הפיננסי המיוחד הזה. הבעיה היא שהמשכנתאות הללו ניתנו בעיקר לאוכלוסיות החלשות בארה"ב, ובריבית גבוהה מהריבית הממוצעת בשוק (בשל הסיכון הגבוה הטמון בהלוואה לאוכלוסיות חלשות). דבר זה גרם לקשיים גוברים והולכים של הדיירים לעמוד בפירעון ההלוואות שלקחו.

יש לציין שמבנה הפירעון איפשר לדיירים להחזיר בשנים הראשונות סכומים נמוכים, אך אלה הלכו וגדלו וקשיי הדיירים לפרוע את ההלוואות גדלו בהתאם. משבר הנדל"ן הגיע יחד עם הגידול הנדרש בסכומי הפירעון של הדיירים, וכך המצב החמיר עוד יותר שכן ערך הדירות ירד והלך אל מתחת לסכומי ההלוואות. כך נאלצו הבנקים למחוק סכומי עתק מרווחיהם, וכתוצאה מכך - מהונם העצמי. כל זה עוד לפני שעסקנו ב-AIG שהיא סיפור בזכות עצמו.

בנקים בישראל, בעיקר הפועלים ולאומי, השקיעו באג"ח אלה, ובמהלך שנה זו נאלצו למחוק מאות מיליוני דולרים מהונם העצמי. עדיין לא ידוע אם המחיקות הסתיימו סופית.

הבעיה העיקרית לה חשוף המשק הישראלי אינה נוגעת כל-כך למשבר הפיננסי עצמו (היקפי הסכומים שהושקעו ע"י הבנקים הישראליים לא יכולים להביא להתמוטטותם), אלא למשבר הכלכלי הכולל במשק האמריקאי. משבר שמעבר לענף הנדל"ן מתבטא גם בבלימת הצמיחה של המשק בארה"ב, בירידה בהיקפי הצריכה הפרטית - גורם משמעותי בבלימת הצמיחה שם - ובחולשת המטבע האמריקאי, פועל יוצא של החולשה הגוברת במשק.

המשק הישראלי עובר במקביל תהליך של "שקליזציה", שכן המטבע האמריקאי נחלש אצלנו עוד יותר וזאת בשל הצפת המדינה בהזרמות דולריות מצד משקיעי חו"ל, המגדילות במקביל את הביקוש לשקל ולעליית ערכו ביחס לדולר. התחזקות השקל מכבידה יותר ויותר על היצואניות הישראליות (בעיקר אלה המייצאות בדולרים), שכן בשנה וחצי האחרונות חל ייסוף של השקל מול הדולר שפירושו שחיקה משמעותית ברווחיהן.

המשק הישראלי עובר במקביל גם תהליך של התגברות הדרגתית באינפלציה, אך האינפלציה הגוברת אינה פועל יוצא של ביקושים אלא של הוצאות, בעיקר עקב עליית מחירי הסחורות (נפט, מזון וכו') .

אנו עדים בחודשים האחרונים לתהליך של האטה בקצב הצמיחה במשק הישראלי, מקצב שנתי של 5%-6% ל-3%-4%, וזאת במיוחד עקב הפגיעה ביצוא ועלייה ביבוא בשל הדולר הנמוך. ההאטה בקצב הצמיחה עלולה לגבור במידה שיתגלו סימני האטה גם בצריכה הפרטית, העלולה להתרחש הן בשל התייקרות הסחורות הן ממניעים פסיכולוגיים של התנהגות צרכנים הפועלים תחת עננה של משק הנתון לאיומים כלכליים.

כדי להילחם במגמות שליליות אלה, ההנהגה הכלכלית בישראל יכולה רק לנקוט צעדים מעודדי צמיחה המצויים בידיה, אם דרך מדיניות תקציבית יותר מרחיבה ואם דרך עידוד הצריכה הפרטית באמצעות הפחתת מס הכנסה. הבעיה היא שהפחתת מס הכנסה פירושה המיידי הוא ירידה בהכנסות המדינה ממסים, תוצאה שתקשה על נקיטת מדיניות תקציבית מרחיבה.

אנחנו נמצאים איפה בספינה בים סוער למדי כאשר הכלים המצויים בידי הקברניט מאוד מוגבלים ואפילו סותרים לעתים זה את זה מבחינת התוצאות הכלכליות החזויות. במצב זה עדיף לעתים לא לעשות הרבה, כלומר לא לנקוט צעדים מרחיקי לכת אלא צעדים מדודים, כדי לא להתהפך.

הואיל ובמילא רוב התהליך אינו בשליטתנו, צעדים מתונים בהם יש לנו שליטה - בעיקר מדיניות תקציבית יותר מרחיבה מכפי שהיינו רגילים בשנים האחרונות - יכולים לסייע למשק הישראלי לעבור את התקופה הסוערת הנוכחית ללא נזקים מיוחדים.

הפחתת מסים אינה במקום בתקופה זו, שכן הגורם הפסיכולוגי עלול להתברר כגורם הקובע, וכך אנו עלולים לצאת קרחים משני הכיוונים: אי-עלייה בצריכה הפרטית מחד ואי-יכולת לנקוט מדיניות תקציבית מרחיבה מאידך. במקרה זה, יכולתנו להילחם בהאטה בקצב הצמיחה עלולה להיות מוגבלת ביותר אם לא אפסית.


ד"ר איתן יניב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים