עורך עיתון "הארץ": "המנכ"לים שאמורים היו לזהות את ה-iPod או את הארי פוטר הבא - נעלמו"

בהרצאתו התמקד אלפון בג'יי קיי רולינג, דוגמא לאשה שסדרת ספרים שלמה, הארי פוטר, נסובה סביבה וניזונה מהחזון האישי שלה. "כשאנחנו אומרים חזון אישי אנחנו נוטים להתייחס להמצאה עצמה. אבל היכולת לזהות חדשנות טובה היא חשובה לא פחות. מדוע דווקא המו"ל של הארי פוטר היה זה שזיהה את הפוטנציאל והחליט להשקיע בזה? יש חברות רבות וגדולות שמלאות במנהלים שגם אם יראו חדשנות והיא תדפוק להם בדלת, הם לא יזהו אותה".



אלפון סיפר את סיפורה של המו"ל רנדום האוס, המו"ל הגדול בעולם, ואיך הצליחו לפספס הכנסות של 800 מיליון דולר. "כשהם קיבלו לידיהם את הספר הראשון של הארי פוטר, הם כינסו קבוצת מיקוד בה השתתפו הורים לילדים, בה שאלו 'האם לדעתם ילדכם היו קוראים ספר של מאות עמודים על נער מכשף?'. רוב האנשים ענו שאצלהם בבית לא יכנס - ככל הנראה - ספר כזה. כך הפסידה ההוצאה לאור 800 מיליון דולר. היא לא הצליחה לזהות חדשנות גם כשהחדשנות דפקה לה בדלת. במקום לשבת ולקרוא את הספר, הם כינסו קבוצות מיקוד וקראו מחקרי שוק על בני נוער בגילאי 9 עד 12. לאחר שניתחו את מחקרי השוק הם ויתרו על הספר".



"מי שאמורה הייתה להמציא את ה-iPod הייתה סוני", אומר אלפון. "סוני הוקמה על בסיס חברת רדיו. היא החליטה שאנשים לא ישמעו רדיו בחלון, עם המשפחה, אלא הם רוצים מכשיר קטן ונייד וככה הם המציאו את הטייפ-רקורדר. בהמשך הם פיתחו את הווקמן. בכל חייה היא בנויה על תהליכים חדשניים, אבל ב-10 השנים האחרונות היא לא המציאה שום דבר חדשני באמת. הם עשו מחקרי שוק ואמרו להם שיש תחרות אדירה בתחום ה-MP3, ואם יכנסו לתחום הם יפשטו את הרגל. אבל סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, לא עשה קבוצת מיקוד. הוא פשוט נכנס לתחום ועשה מוצר יפה יותר, קל יותר לשימוש.



"מנכ"לים צריכים לזכור: כל יצירה חדשנית תתקל בהתנגדות, אבל תפקידו של המנכ"ל שמאמין במוצר שהוא איתר הוא לבטל את ההתנגדות הזו. המוצר יצליח רק אם המנכ"ל יאמין בצורה מלאה ושלמה שהמוצר יצליח. ההתנגדות למוצר תבוא מהאנליסטים, מהעיתונאים, מהבנקים. כשסטיב ג'ובס הצליח כולם אמרו שהוא מלך, אבל בשלבים ראשונים ההתנגדות ל-iPod הייתה גדולה".