אמריקה מאשימה את בוש: אזלת יד בפיקוח על המשכנתאות, מינוי שרי אוצר כושלים ותלות בזרים יצרו המשבר

מאת מארק לנדלר ושריל גיי סטולברג



במשך כל כהונתו כנשיא ניסה ג'ורג' וו. בוש לחמוק מגורלו של אביו, שסיים את הקדנציה תחת צל של כלכלה דועכת. עם התפשטות המשבר הפיננסי אל מעבר לגבולות וול סטריט, עומד בוש הבן בפני מוניטין גרועים עוד יותר - אשמה במשבר הכלכלי, גם אם חלקית בלבד.

"יהיו עוד הזדמנויות רבות לדון בגורמים למשבר", אמר בוש ביום שישי בבית הלבן, "עכשיו הזמן לפתור אותו". אלא שבוושינגטון, בוול סטריט ובמסעי הבחירות של המועמדים לנשיאות, הדיון כבר מתנהל במשנה מרץ. המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ברק אובמה, גינה את "הפילוסופיה הכושלת של ממשל בוש". המועמד הרפובליקאי, ג'ון מקיין, טען ביום שישי כי הממשל לא עשה דבר כדי לרסן את ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק.

ואף שכלכלנים ומומחים מסכימים כי גורמים רבים חברו לגרימת המשבר, הדמוקרטים והרפובליקאים בקונגרס, הבנק הפדרלי, תעשיית המשכנתאות, הבנקים וקודמו של בוש בבית הלבן, ביל קלינטון, מפנים אצבע מאשימה אל ממשל בוש. מומחים משתי המפלגות טוענים כי בחירותיו האישיות של בוש בתחילת דרכו והאנטיפתיה לרגולציה יצרו אווירה שהחמירה את המצב והביאה אותו אל סף משבר.

כך לדוגמה, שני שרי האוצר הראשונים של ממשל בוש, פול אוניל וג'ון סנואו, היו בכירים בתעשייה אך חסרי ניסיון בעולם הפיננסים של וול סטריט, ולכן לא השכילו להרים דגל אדום ולהתריע על ההשקעות המסוכנות שבלב המשבר. לא היתה להם השפעה רבה בבית הלבן, ומשרד האוצר איבד את המצוינות שלו בתחום המדיניות הכלכלית שאיפיינה אותו בתקופת לורנס סאמרס ורוברט רובין.

לזכותו של בוש ייאמר כי הוא זיהה את הסכנה הגלומה בפרדי מאק ופאני מיי, ודרש כבר ב-2002 רגולציה קשוחה יותר. ואולם לטענת מומחים, על הממשל היה לעשות יותר כדי לבלום את הבועה בשוק הדיור, ולהטיל פיקוח הדוק יותר על וול סטריט. "הממשל היה צריך להאיץ בבנק הפדרלי ובמשרד האוצר לפקח יותר", אמר וינסנט ריינהארט, לשעבר כלכלן בפדרל ריזרב וחבר במכון השמרני אמריקן אנטרפרייז.

חברי ממשל שדרשו פיקוח מחמיר יותר על וול סטריט לא זכו לתמיכה. ויליאם דונלדסון, לשעבר יו"ר רשות ני"ע, התפטר בעקבות המחלוקת עם הבית הלבן, שלא התלהב מכוונתו להטיל פיקוח קשוח יותר על קרנות נאמנות וקרנות גידור.



טיפוח חממת שוק חופשי



כיום גם אוהדיו של הנשיא בוש מודים כי אי אפשר עוד להתכחש לחלקו בטיפוח תעשיית המשכנתאות שיצאה משליטה, או לאחריותו לענף הבנקים שהימר על עתידו בניירות ערך ארסיים. "המשבר התרחש במשמרת שלו", אומר קנת רוגוף, פרופסור לכלכלה בהרווארד המייעץ למקיין. "שמונה שנים של ממשל - היה לו מספיק זמן להתמודד עם זה".

בוש הלך בנתיב הסרת הרגולציה ששירטט קודמו, הנשיא קלינטון. ב-99' נחקק חוק שאיפשר לבנקים המסחריים להרחיב את פעילותם לתחומים אחרים, בהם השקעות וביטוח. על החוק חתם קלינטון. בוש ירש גם תרבות של אשראי פרוע ושוק דיור מבעבע. השווקים דהרו מעלה, ואפילו אנליסטים - בממשל ובמגזר הפרטי - לא שע? לסימני האזהרה. "כשהכל מצליח, קשה לראות את החולשה", אמר ריינהארט.

הבית הלבן טיפח חממת שוק חופשי שאיפשרה לבועות ולהפרזות לשגשג. הוא לא פיקח על הבנקים ועל מתווכי המשכנתאות, והשאיר את העבודה לפדרל ריזרב, שתחת הנהגתו של אלן גרינספאן לא שש לבצע את משימת הרגולציה. עד שהגיע הנרי פולסון והציע לערוך רפורמה ברגולציה של המגזר הפיננסי, הסערה כבר יצאה לדרכה.

המדיניות החלישה את ארה"ב

מעבר להיבט הרגולטורי, כלכלנים טוענים כי מדיניות המסים והתקציב של הממשלה הגדילה את תלותה של ארה"ב בהון הזר, וסייעה לנפח את בועת הדיור. "משרד אוצר אחר היה נוקט גישה שונה", אמר לורנס סאמרס, שכיהן כשר האוצר בממשל קלינטון. "אני לא חושב שהכלכלה נוהלה היטב, וזה היה קריטי לכמה מהבעיות שאנחנו עומדים בפניהן כעת".

הבית הלבן והקונגרס רצו לאפשר קניית בתים ליותר אמריקאים. פתיחת שוק ההלוואות היתה הדרך לעשות זאת. לדברי רוגוף, "זו היתה שיטה מבוססת-שווקים לעזור לעניים. היתה אמונה פנטסטית בשוק החופשי".