באמריקה הכל יכול לקרות. גם אצלנו

בימים אלה, כשהמערכת הפיננסית בארה"ב נמצאת עדיין בפאניקה וחווה זעזוע שהפיל בזה אחר זה ענקים כמו בר סטרנס, ליהמן ברדרס, AIG, פאני מיי ופרדי מאק, העיניים הישראליות נשואות אל הגופים הפיננסיים ואל אנשי העסקים הישראלים הגדולים - אלה שאמרנו עליהם שוב ושוב שהם גדולים מכדי שהבנקים יתנו להם ליפול. האמנם הם ישרדו את המשבר?

לאחר התערבות הממשל האמריקאי בשווקים והלאמת סוכנויות המשכנתאות הגדולות, הרבה מאוד אמיתות כלכליות שאנחנו מדקלמים כבר שנים ננטשות, ואת מקומן תופס סדר כלכלי חדש.

עוד לא ברור איך להכתיר את הסדר החדש הזה בעיצומו של התוהו ובוהו הפיננסי, אבל אם בנק השקעות ענק כמו ליהמן ברדרס קורס, ענק ביטוח כמו AIG נזקק למימון דחוף של עשרות מיליארדי דולרים, וערש הקפטיליזם מחליט להלאים חברות ענק ולהזרים קרוב לטריליון דולר למערכת כדי למנוע את קריסתה המוחלטת - מדובר בעולם שבו הכל יכול לקרות. ואם באמריקה הכל יכול לקרות, אז גם אנחנו לא חסינים מזה.

ואולם לפני שמכניסים את הבנקים ואנשי העסקים הישראלים הגדולים לסופה, כדאי להוסיף הערת הרגעה: המשק הישראלי נכנס למשבר הזה כשהוא במצב טוב. האם מדובר באי של יציבות, כפי שקרא לזה בזמנו בנימין נתניהו? בהחלט. כלומר: בינתיים.

תנאי המאקרו של ישראל נמצאים תחת שליטה. התקציב מנוהל בסדר, האבטלה בשפל של שנים, האינפלציה הרימה ראש, אבל היא עדיין בסביבה נשלטת והמערכת הפיננסית יציבה ועומדת בינתיים בכבוד בזעזועים. מבנה המערכת הפיננסית שלנו שונה משל המערכת הפיננסית של ארה"ב ועל אף שיש בו מוקדים שרמת הפיקוח עליהם נמוכה יחסית, (בעיקר גופים מוסדיים), הבנקים וחברות הביטוח נמצאים תחת פיקוח הדוק יותר.

למרות זאת, המחזוריות הכלכלית וגלי ההדף שמגיעים מאמריקה יביאו גם את המשק הישראלי בשנה הקרובה להתמודדות עם אתגר לא פשוט של האטה כלכלית, מחנק אשראי וקשיים בפעילות של החברות הגדולות.

לפני חמש שנים מיפינו כאן את מצבם של הלווים הגדולים במשק. היה זה בעיצומו של משבר כלכלי קשה ומיתון ממושך שהפיל חללים רבים וגרם למערכת הבנקאות הישראלית למחוק חובות בהיקפים של מיליארדי דולרים. על אף שגם כמה מהטייקונים הגדולים היו בצרות, המחיקות היו בעיקר בחברות ואנשי עסקים מהשורה השנייה - תבל, גילת, נוגה אלקטרוטכניקה, גד זאבי, פלד גבעוני ואחרים.

הגדולים - יצחק תשובה, אליעזר פישמן, לב לבייב ואחרים - נלחצו אל הקיר, אבל הם לא נפגעו. הבנקים שמרו עליהם, ובסופו של דבר זה השתלם להם. במארג הזה משחקים תפקיד גם קשרים, שותפיות עסקיות ואינטרסים משותפים בין הבנקים ללווים הגדולים שלהם. אבל יכול להגיע הרגע שמשהו ישתבש ובבנק מסוים יגיעו להחלטה שחייבים לתת ללקוח מסוים ליפול, כי האלטרנטיווה של לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע היא הרסנית.

למשבר הנוכחי נכנסים אנשי העסקים והבנקים הישראליים במצב שונה. התלות של המגזר העסקי במערכת הבנקאות ירדה בשנים האחרונות, וחלק ניכר מצורכי המימון סופקו על ידי שוק ההון. חברות ביטוח, קופות גמל וקרנות פנסיה סיפקו לאנשי העסקים הגדולים מימון ובכך נוצר פיזור של המינוף המשקי בין גופים רבים יותר. זוהי התפתחות טובה ובריאה מבחינת המשק, אם כי מנקודת מבטם של החוסכים העובדה הזו לא מעודדת. אם יהיו נפילות של חברות עסקיות, ויהיו כאלה, החוסכים יחושו זאת היטב בפגיעה בחסכונות.

התלות בבנקים אמנם פחתה, אבל רעב כמעט בלתי נשלט להתנפח בחמש שנות הגאות שחלפו הביא למינוף אדיר בקבוצות העסקים הגדולות במשק. כמה מאנשי העסקים הגדולים במשק חייבים כל אחד עשרות מיליארדי שקלים ועוד רבים אחרים חייבים יותר ממיליארד דולר כל אחד. ארבע הקבוצות של נוחי דנקנר, לבייב, תשובה ופישמן חייבות יחד כ-100 מיליארד שקל. זה לא היה כך לפני חמש שנים.

בשבועות הקרובים נסקור בסדרת כתבות את מצבם של הלווים הגדולים במשק וננתח אותו על רקע הטלטלה במשק. זה מה שעושים כיום בבנקים, בחברות הביטוח ובגופים המוסדיים האחרים בניסיון להעריך את הסיכונים. הניתוחים מבוססים ברובם על מידע גלוי שעומד לרשות הציבור. לנגד עיני הבנקים והגופים המוסדיים מונח מידע רב יותר, אך גם הם מתקשים לראות ולהבין כרגע את התמונה כולה, משום שהסערה הפיננסית שמגיעה מארה"ב מקשה על הראות.

מה שנראה עד לפני שבוע מוגן ובטוח יכול להתברר בתוך תקופה קצרה כמסוכן ושביר. אם יש משהו שלמדנו מהטלטלה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בינתיים הוא שהכל יכול לקרות. לטוב ולרע.