בטווח הארוך כולם מתים

האזינו היטב לדברי היועצים הפיננסיים. קיראו את מה שכותבים האנליסטים על המצב הפנטסטי של הכלכלה הישראלית ואת המאמרים האובייקטיווים של כתבי הכלכלה.

מאלה תלמדו שהבורסה קצת יורדת, וקצת עולה, ולרגע יש משבר, והעולם סביבנו קצת מתפרע, אך לטווח הארוך יש סיבה טובה לאופטימיות. כספכם אינו מונח על קרן הצבי או על שוורים, אלא על פרים הנוהגים להרבות ולהתרבות. הם אינם מספרים לנו בדיות. הם אומרים אמת, אבל רק חלק ממנה. לכאורה, בטווח הארוך הם תמיד צודקים. אמנם בינתיים הבורסה נופלת ואנשים רבים מגלים כי כספם התאדה, אבל בסוף תאמינו להם, הכל מסתדר. הנה ההוכחה, התבוננו בבקשה בעקומות לטווח הארוך לשעבר, הלא כך?

אלא שבטווח הארוך כולנו כבר לא נהיה כאן. ומה שנאמר לנו זה רק חצי מהאמת. לחצי השני אין יחצני"ם ונביאים, כי האמת שלו אינה סימפטית ומעודדת. זוהי תחזית רפואית של מחלה שאין לה מרפא, היא פשוט כואבת ואמיתית יותר, ומשום כך היא לא עולה לסדר היום. לפני יותר מ-150 שנה, גר בלונדון איש בשם קרל מרקס, שהתבונן בשיטה הקפיטליסטית המאיימת להשתלט. כבר אז הוא עמד על כך כי משהו פגום בשיטה, וכי הפגום הזה אינו ניתן להסרה בניתוח, הוא חלק אימננטי שלה ויישאר עמה כל עוד היא קיימת. המשהו הפגום הזה מתגלם בכך שהיא לעולם לא תוכל להעניק עושר לכל, אלא רק לחלק. והעיקר, כי טמון בה רעד פנימי שכמו לבת הר הגעש מוכרח להתפרץ מדי פעם. מרקס לא טעה באבחנתו לגבי השיטה הנושאת עמה מחלה שלא ניתן להדביר באמצעות תיקונים בעקומות של תשואות המניות ואיגרות החוב. וכמו הריון שלא ניתן להעלים ליותר מאשר זמן קצר מסוים, היא תיחשף לכולנו.

וזה הלקח שגם הסתרתו מתחת למלים מפייסות כמו "הבורסה מתקנת את עצמה" או "לאחר הירידה תבוא עליה" לא תרפא ולא תמנע את נוכחותו: לשיטה הכלכלית הזו, המגובה בערימה של פוליטיקה ותקשורת, יש טיפול אך אין תרופה. אפשר לנקז ניירות ערך מקופה אחת לאחרת, להמיר אותם במטבע זר או דווקא במטבע מקומי, להמציא תוכניות חיסכון תחת שמות שונים ומשונים וחוזר חלילה. הכל כדי להרגיע את הציבור, ובעצם כי "אין חלופה אחרת". אבל בשורה התחתונה, כל עוד השיטה הקפיטליסטית שוררת, היא תמשיך להכות בנו שוב ושוב כי אין לה מזור.

הכותב הוא מרצה במסלול האקדמי - המכללה למינהל