וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הרולטה מתמוטטת: המשבר הפיננסי לא מדלג על מדינות ערב ואמירויות הנפט המדושנות

צבי בראל

26.9.2008 / 13:11

הלירה המצרית מתרסקת, הבורסה הירדנית משקשקת, ודובאי מגבשת תוכנית הצלה לבנקים ■ אבל הדאגה הגדולה באמת היא מהתפוצצות בועת הנדל"ן במדינות המפרץ



שולחנות האוכל הארוכים, שנערכים מדי ערב בכניסה לחאן אל-חלילי בקהיר, הם עניין של מסורת. ממשלת מצרים ועיריית קהיר, יחד עם כמה ארגוני צדקה, מארחים באמצעותם מאות מבני העיר שידם אינה משגת לרכוש מוצרי מזון בסיסיים לארוחת שבירת הצום, האיפטאר, בזמן הרמדאן. זו מחווה סמלית שאינה יכולה לספק את מיליוני האזרחים במדינה שחיים מפחות מדולר אחד ביום, אך היא מספקת תחושה שהמדינה "עושה לפחות משהו טוב אחד למען אזרחיה העניים", כפי שאמר לי באחרונה עובד שעמל שם על סידור הרחבה.



אבל השולחנות האלה משמשים גם זירה למאבק פוליטי בין הממשלה ל"אחים המוסלמים". השנה למשל, אסרה הממשלה על האחים לקיים את סעודת החג הקיבוצית שהתנועה מקיימת מדי שנה, ואין מתירים לפעילי התנועה לערוך בשכונות שולחנות אוכל ציבוריים. רמדאן או לא, הפעילות נגד תשתית הגיוס של האחים נמשך במלוא עוזו.



כדי לאושש את מעמדה ולקעקע את טענות האחים המוסלמים נגד תפקוד הממשלה שנתפשת כאשמה בעליית המחירים התלולה של מוצרי היסוד, פירסם השבוע שר הפיתוח הכלכלי, עותמאן מוחמד עותמאן, דו"ח חדש על מצב הכלכלה במצרים. הדו"ח אינו מפרט כמה מצרים חיים מתחת לקו העוני אלא רק ששיעורם ירד במחצית. לעומת זאת, שיעור הניזונים מפחות מ-2 דולרים ליום הגיע ל-43% מהמצרים (כ-38 מיליון בני אדם). לפני שנה הסביר השר כי מי שמשתכר שני דולרים ליום אינו יכול להיחשב לעני. השנה הבין כי ההסבר הזה לא מסייע לדימויו, והבטיח במקום זאת כי עד 2011 הוא שואף להגיע לשיעור עוני של 10%. שאיפות אינן עולות כסף, גם לא הצהרות.



במרחק כמה רחובות משולחנות האוכל הציבוריים, ליד הבורסה של קהיר, נתוני העוני אינם מעניינים. הבורסה המצרית צנחה בתחילת המשבר הפיננסי העולמי ב-10% בתוך יומיים ומשקיעים זרים משכו מאות מיליוני דולרים. "הרולטה של המדינה מתמוטטת", צוטט משקיע קטן בעיתון "אל-מסרי אל-יום", "הנה הגיע קץ הקפיטליזם, ברוכה הבאה מהומה".



לא רק הבורסה נפלה. גם הלירה המצרית הגיעה לרמתה הנמוכה ביותר בחצי שנה, והאינפלציה זינקה לשיעור שנתי של 26.5%. תחזית קעקוע העוני שהציג שר הפיתוח הלכה והתרחקה עוד יותר, ותוכנית ההפרטה של חברות ממשלתיות, שאמורה היתה לקרב את מצרים עוד לכלכלה מודרנית, הופכת עכשיו לפנטזיה. "כשמשקיעים זרים פוטנציאליים רואים כיצד הונם מתאדה בבורסות המערב, הדבר האחרון שהם ירצו הוא לרכוש מפעל כושל בחלוואן", כותב עיתונאי במדור כלכלי ב"אל-אהראם".



צרות ירדניות



במטוס של חברת "רויאל ג'ורדניאן" חזר השבוע איש עסקים ירדני מקהיר לעמאן. בשיחת טלפון הוא מספר, כי מיד כשהגיע לשדה התעופה בעמאן, הוא קיבל שיחת טלפון שבישרה לו שסוכן הבורסה שדרכו נהג להשקיע כסף נעצר ולא ברור מה עלה בגורל הכסף שהופקד אצלו. "הממשלה אולי תגיש כתב אישום, אבל מה זה יעזור לי", אמר איש העסקים, "ירדן אינה דובאי או סעודיה, ודאי לא ארה"ב, שיכולה להזרים מיד כמה מיליארדים לשוק כדי להרגיע אותו. אצלנו, אם סוכן ההשקעות שלך נעצר, הכסף הלך".



השבוע דיווחה רשת "אל-ערבייה" כי נגד 46 חברות ירדניות שעוסקות במסחר במניות הוגשו כתבי אישום. הבעלים יעמדו לדין בבית המשפט המיוחד לעבירות ביטחון, שכן מעשיהם נחשבים לפגיעה בכלכלת המדינה, ואם יורשעו, הם צפויים למאסר של עד 15 שנה. עכשיו מתברר כי חברות אלה נהגו להציג בפני לקוחות פוטנציאליים תשקיפים מזויפים, ולהציג על גבי מסכי טלוויזיה מצגות מזויפות לגבי המניות שעליהן המליצו. אלפים שהשקיעו דרך משרדי ההשקעות האלה הגישו אמנם תלונות לתובע הכללי בירדן, אבל נראה כי את כספם, שמוערך בכחצי מיליארד דינר ירדני, לא יצליחו לראות חזרה.



טלטלה פיננסית בדובאי



מי שמודאג קצת פחות מקריסת הבורסות בעולם הן מדינות המפרץ שהרוויחו הון מעליית מחירי הנפט ויצרו לעצמן עתודות מטבע חוץ אדירות, שמאפשרות לממשלותיהן להזרים כסף למוסדות הפיננסיים שלהם כדי לייצבם. השבוע למשל הודיע הבנק המרכזי של איחוד נסיכויות המפרץ על הזרמת 14 מיליארד דולר לבנקים ולחברות ההשקעות במדינה, כהלוואה בתנאים יוצאי דופן, כדי לסייע להם לשמור על רמת נזילות נאותה. כמו כן שוקל הבנק המרכזי לרכוש איגרות החוב מהבנקים.



כמו בכל מדינות ערב, גם במדינות המפרץ נרשמה תופעה של הימלטות המשקיעים הזרים מיד עם נפילת הבורסות במערב, והבנקים במפרץ שמממנים את מפעלי הבנייה האדירים - השקעה הנאמדת בכ-2.3 טריליון דולר - עמדו בפני סכנה אמיתית של חדלות פירעון אם המפקידים היו דורשים את פיקדונותיהם. וכך, כפי שרשות ההשקעות הממשלתית של דובאי השקיעה 7.5 מיליארד דולר בנובמבר 2007 כדי להציל את קבוצת הבנקאות האמריקאית סיטיגרופ, היא נאלצה לעשות זאת שוב, הפעם כדי להציל את הבנקים במדינה.



אך מעבר ליציבות הבנקים במפרץ, והידיעה הוודאית של אזרחי אותן מדינות כי הממשלה לא תניח לבנקים להתרסק, בעיקר משום שרוב הבנקים נמצאים בבעלות משפחות השלטון ושל המקורבים להם - מתחילים במפרץ להרהר בבועה הגדולה שעשויה להתפוצץ בפניהם. זו בועת הנדל"ן שסחפה למדינות המפרץ, ועכשיו גם לקטאר ולכוויית, את המשקיעים הגדולים.



מגדלי הפאר, שכונות וילות על הים ומבני משרדים מעוצבים על ידי אדריכלים בעלי שם עולמי, הפכו את המדינות האלה למוקד של חגיגות נדל"ן. כעת, מעריכים כלכלנים באותן מדינות, הגיע הביקוש לנדל"ן לרוויה ומוטב לעבור לענפים חדשים, בעיקר תעשייה. ארגון "המפרץ" לייעוץ תעשייתי בדובאי פירסם השבוע דו"ח שלפיו חברות נפט וממשלות המפרץ מתכוונות מעתה להפנות נתח גדול יותר של רווחיהן מנפט לתעשייה, כדי שתחום זה יחליף את הנדל"ן כקטר של השקעות. כבר עתה מצויים במדינות המפרץ יותר מ-12 אלף מפעלים שמעסיקים כמיליון עובדים, והכוונה היא להגדיל את חלקה של התעשייה בכלכלת המדינה בעשרות אחוזים.



אולם שאיפות לחוד ומציאות לחוד. הצמחת התעשייה מחייבת ידע והכשרה מקצועית, לצד מימון ארוך טווח שאינו מבטיח רווחים מהירים אליו הורגלו אילי הנדל"ן. הלקח הכלכלי מנפילת הבורסות יאלץ את המדינות האלה לעבור גם שינוי תרבותי שיציב את העבודה במפעלים כערך ראוי, ויחנך להלאמת העבודה ולהוצאתה מידי העובדים הזרים.



אבל גם בתחום זה הדיבורים אינם חדשים. אחת לתקופה פוצחים הממשלים במבצעים לסילוק עובדים זרים, תוך הקשחת התנאים להבאתם ממדינות אסיה למדינות המפרץ. באחרונה אף אסרו שלטונות מדינת הנסיכויות להשכיר וילות לרווקים או לעובדים זרים. מבצעים אלה לא הניבו תוצאות של ממש, משום שמישהו היה צריך בסופו של דבר לבנות את מגדלי הענק ואת שכונות הווילות, ואת העבודה הזאת אין אזרחי המפרץ אוהבים לעשות. ולהערכת ארגון "המפרץ", המעבר מהנדל"ן לתעשייה יתקיים רק בחלקו. הנדל"ן יחדל להפיק רווחים גדולים, אבל התעשייה לא תתפתח במקומו.



אלא שספק אם אזרחי המפרץ מתרגשים מניתוחי המאקרו האלה. כאשר המדינה מבטיחה את הבנקים מנפילה והנפט ממשיך לזרום, אפשר להשקיע בדברים אחרים. למשל, בעוד שבמצרים ממשיכה להתנהל ההתנצחות הפוליטית על שולחנות ארוחות הרמדאן הציבוריים, למדינת הנסיכויות הגיעו כבר 119 מיליון טונות של מוצרי מזון, וזאת רק במחצית חודש הרמדאן. לאן הלך כל האוכל הזה? הרבה לתרומות למדינות אחרות ומעט מזה לתצרוכת פנימית. החגיגה במפרץ נמשכת והעיניים המודאגות מופנות לוואשינגטון, שמא זו תחליט לפתוח במלחמה נגד איראן.


טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully