לממש כל מה שאפשר

עשר הקרנות של דיסקונט שוקי הון

בנק דיסקונט מזוהה יותר מכל בנק אחר עם משבר הנדל"ן. החשיפה הגדולה שלו לענף הבנייה הסבה לו בשנים האחרונות הפסדים גדולים מאוד שהתבטאו בהפרשות לחובות מסופקים בהיקף 1.7 מיליארד שקל. אולם בנק דיסקונט מושקע גם בחברות היי-טק רבות. לנוכח המשבר המחריף בענף, עלולה עובדה זו להזמין לעג על שיקולי ההשקעה של הנהלת הבנק. עם זאת החשיפה שלו לענף ההיי-טק קטנה בהרבה מהחשיפה שלו לענף הבנייה ובשלב זה, לפחות, הביצועים הפיננסיים הם לא רעים.

להבדיל משני הבנקים הגדולים שבחרו להשקיע ישירות בחברות סטארט-אפ, דיסקונט התמקד בהשקעה בקרנות הון סיכון. מאחר שהבנק לא יכול היה להרשות לעצמו לקחת סיכונים כמו הפועלים ובל"ל לנוכח כישלונו הגדול בענף הבנייה, הוא פיזר את הסיכונים באמצעות השקעה בקרנות כשותף לא גדול.

זרוע ההשקעות של דיסקונט בענף ההיי-טק היא החברה הבת דיסקונט שוקי הון, שפועלת כבנק השקעות. תחומי פעילותה כוללים חיתום, ניתוח, ייעוץ ומחקר. ואולם גולת הכותרת של פעילות החברה היא השקעה בקרנות הון סיכון ובקרנות ייחודיות אחרות.

לחברה החזקות בעשר קרנות הון סיכון וקרנות אחרות שבהן הושקעו או ניתנו התחייבויות בסכום של כ-70 מיליון דולר. יש היגיון רב בצירוף הפעילויות האלה יחדיו, שכן פעילות החיתום והבנקאות להשקעות אמורה לספק לחברות הסטארט-אפ שבהן משקיעות הקרנות אפשרויות למימוש ולגיוסים המתקדמים יותר.

אמנם ביצועי החברה ב-2000 היו משביעי רצון: רווח נקי של 19 מיליון שקל, לעומת רווח של 1 מיליון שקל ב-1999. עם זאת ברור כי תנאי השוק החדשים, שמקשים על מימוש השקעות וכמעט שאינם מאפשרים ביצוע הנפקות, מחייבים התאמה של הפעילות. במחצית הראשונה של 2001 הציגה החברה רווח נקי של 2.5 מיליון שקל, לעומת 8 מיליון שקל בתקופה המקבילה ב-2000. היעדר מימושים מאסיוויים כפי שהיו בקרן ורטקס ב-2000, השפיעו לרעה על הרווח הנקי.

תזרים הכנסות חיובי

דיסקונט שוקי הון עדיין נהנית מתזרים הכנסות חיובי עקב ההשקעה ההיסטורית שלה בקרן ורטקס. ואולם גם מנכ"ל החברה יוסי ריבק מבין כי ללא בחינה מחודשת של תחומי הפעילות וכמה מימושים אגרסיוויים, יתקשה לשמור על רווחיות סבירה. לדבריו, החברה תסיים את 2001 ברווח, אם כי קטן בהרבה מזה שהיה ב-2000. לגבי 2002 הוא מתקשה להתנבא: "השנה הבאה תהיה מסובכת. אני מקווה שיהיה לי רעיון איך לתקוף אותה".

ריבק, משפטן בהשכלתו, שימש בעבר סמנכ"ל בפועלים שוקי הון והיה אחראי במסגרת תפקידו על החיתום והבנקאות להשקעות. כאשר מונה לתפקידו לפני שלוש שנים, היתה החברה מושקעת בשלוש קרנות שלא היה ביניהן כל קשר: סידאר, הקרן הבינלאומי ופימי. בעוד שסידאר הוגדרה כקרן הון סיכון, לשתיים האחרות היה יעוד מורכב יותר. הקרן הבינלאומית היתה אמורה להתמקד בהשקעות בחברות ישראליות שפיתחו שירותים טכנולוגיים שניתן לשווק לחו"ל. לדברי ריבק, עד מהרה התברר כי התפישה זאת בעייתית למדי: "הרעיון הצליח חלקית במקרה של שח"ל, שהנפיקה באירופה, אך לא עלה יפה במקרים אחרים". המסקנה של ריבק היתה כי יש להפוך את הקרן לקרן הון סיכון רגילה, ולכן הוחלט להעביר אותה לניהולה של ורטקס.

גם קרן פימי התחילה את דרכה עם הגדרה ספציפית: להשקיע בחברות רווחיות בעלות מחזור מכירות של 15 מיליון דולר לפחות, ולאו דווקא טכנולוגיות. מנהל הקרן ישי דווידי, ביצע כמה עסקות מסוג זה, אך הגיע למסקנה כי ההגדרה מגבילה את הקרן ומאלצת אותה לוותר על הזדמנויות. כתוצאה מכך החלה הקרן לבצע השקעות מסוג LBO ו-MBO שבהן עוסקת הקרן ברכישות ממונפות ובסיוע למנהלים ולעובדים לרכוש חברות.

לפני שבועות ספורים מימשה החברה את השקעתה בקרן סידר, לאחר שמכרה אותה תמורת 4 מיליון דולר לאחת מקרנות הסקנדרי הפועלות בישראל. דיסקונט שוקי הון, שהיתה מושקעת בקרן סידר מבלי לקבל החזקה כלשהי בקרן, החליטה שלא לבצע יותר השקעות מסוג זה.

ריבק אינו מוכן לספר על מנגנון חלוקת הרווחים של הקרן, אך נראה כי היעדר ההחזקה בקרן מנע מדיסקונט שוקי הון להשפיע על חלוקת הרווחים. במלים אחרות, החברה השקיעה כסף בקרן, אך מאחר שלא ראתה מכך רווחים החליטה לממש את ההשקעה.

למרות המשבר החריף בענף ההיי-טק המשיכה דיסקונט שוקי הון להקים קרנות הון סיכון חדשות בחודשים האחרונים. הבולטות שבהן הן קרן מדעי החיים (Vitlife) שבה אמורה החברה להשקיע 10 מיליון דולר כנגד החזקה של 20% מהון הקרן, וקרן Stage One שבה התחייבה החברה להשקיע 10 מיליון דולר תמורת 20% מהון הקרן. בקרן זו שותפה חברת בזק והיא תתמקד בהשקעה בחברות סטארט-אפ העוסקות בפיתוח מוצרי תקשורת.

מתוקף תפקידו יושב ריבק בחברות ניהול של קרנות רבות ומתוודע לעסקות רבות המנוהלות בשוק. באופן מפתיע הוא מוצא היבטים חיוביים בטלטלה שפוקדת את התעשייה: "השינוי הנוכחי שעובר על התעשייה מרתק ולא בטוח שהוא שינוי לרעה. כיום, למשל, מנהלי הקרנות הרבה יותר קשובים לטענותיהם של משקיעים שאינם רוצים לראות כסף שוכב ומעדיפים לממש מהר ככל האפשר. בעבר המנהלים המתינו ועיכבו מימושים וחלוקת רווחים בגלל ענייני פרוצדורה. כמו כן אני מניח שבכמה מהקרנות עשויה לבוא דרישה להפחית את דמי הניהול שהן גובות".

ריבק טוען כי כמעט כל קרנות ההון סיכון הגדולות קיבלו לאחרונה מכתבים ממשקיעיהן, שבהם הודיעו להן כי אין בכוונתם להעביר כספים שהתחייבו להשקיע בקרן. "יש הרבה משקיעים שפשוט אין להם כסף. ויש כאלה שיש להם כסף, אך מנסים ללחוץ על מנהלי הקרנות לגלות שקיפות, או להפחית דמי ניהול", אמר. "אני מניח שעתה נהיה עדים לתשומת לב רבה יותר שיקדישו המנהלים לצורכיהם של המשקיעים וכן לצניעות רבה יותר".

אחת המסקנות העיקריות של ריבק מההתרחשויות האחרונות בתחום ההשקעות, היא להימנע מהשקעה בחברות שהמוצר שלהן הוא רכיב בודד שאינו עומד בזכות עצמו. "אנחנו לא מאמינים שחברה המייצרת רבע בורג לתעשיית התקשורת תגיע בתוך שלוש שנים לנאסד"ק. לפיכך אנחנו מנסים למצוא 'גורילה' (חברת תקשורת גדולה), שניתן להגיע